על השולחן בסלון – חלק א

אני יושב, מחכה לך, ממתין, סופר את הדקות.
לבסוף את נכנסת בדלת, לבושה בבגדים שהכנתי לך מבעוד מועד – שמלה קצרה מאוד, לבנה, מתחתיה חזיית תחרה אדומה, מגפי עקב גבוהים עד הברך… וזהו. נקישות העקבים נשמעות למרחוק, מעבירות צמרמורת לאורך עמוד השדרה שלי, מרעננות בדמיוני את התמונות הבאות להתקיים. את יושבת ממולי, מנסה להצליב את רגלייך, בוערת מתשוקה. תנועה אחת של אצבעי והמילה “לפתוח”. הרגליים מפושקות. קשה לפספס את הרטיבות המתגברת שמחליקה על ירכייך ואת הבוהק הורדרד, מושא תשוקותי.

אני מסמן באצבע להתקרב.
את נעמדת, מהלכת לעברי, רועדת מציפייה. האוויר מתמלא בריח המיצים שאת נוטפת. את מתיישבת של שולחן העץ הנמוך שממולי. אני נעמד, הבליטה במכנסיי ניכרת לעין. אני צועד לעברך וידך מושטת כמעט בלי שליטה, מלטפת את ההזדקרות, מתחננת לחוש אותה באמת. אני מסיט את ידך, מביט לתוך עינייך, ופיותינו נפגשים. הלשונות מתערבבות, והתשוקה מתפרצת. רוק עובר מפה לפה, נשאב בתאווה ואני עובר למצוץ את צווארך הענוג, חש כל מילימטר בו עם לשוני ועם שיני, עולה ומגיע אל האוזן, לוחש את תשוקותי, מענג אותך ונושך אותה. במקביל ידי מלטפות את חמוקייך, מרגישות את גופך הבוער, עולות אל החזה הגדול, לשות את השדיים.

אני מוריד ממך את השמלה ומותיר אותך בחזייה ומגפיים. מחלץ מתוך החזייה את השדיים והפטמות המזדקרות, צובט וממולל אותן. מנשק אותך ארוכות ואז יורד אל עבר החזה. מכניס פטמה כהה לפה, שואב ומנשק, נושך בעדינות ולש את החזה. את עוצמת עיניים בתענוג ופולטת גניחות עדינות אל החלל, הן פורצות מגרונך, חותכות את החלל ומגדילות עוד יותר את תשוקתי.
אני מנשק לפרידה את החזה, שואב את לשונך, ואז מלקק את דרכי למטה. מתעכב על כל סנטימטר חשוף של עור, טועם וחוקר, לבסוף מגיע אל ירכייך. אני מגלה אותן רטובות ממיצייך ומול עיני הכוס הלוהט שלך, שעיר ורטוב, נפוח ומזמין.
נשיקות קלות עולות לאורך הירך, מגיעות עד לשם, את גונחת בעדינות ואז אני נושף קלות על איברך הרטוב, אנחה קולנית של תשוקה פורצת מבין שפתייך, קורעת את חלל החדר הריק.

לשוני נשלחת מבעד לשפתי, נוגעת בשפתייך הנפוחות, טועמת אותן היטב, מלמטה למעלה, לאט לאט. את עוצמת את עינייך ומנסה להחניק זעקה עדינה של עונג, ללא הצלחה יתרה. “כן… כן!” את פולטת בלחש, כמעט לא מודעת לכך, כשלשוני מתחילה להשתולל בכוס שלך. חוקר, טועם, שותה את מיצייך בתאווה. הדגדגן שלך בפי ואני נוגע בך בעדינות באצבע.
לאט לאט אני מחדיר אותה פנימה, לתוכך, את שואפת אוויר בבת אחת, מרגישה אותי בנשימה עצורה. כל האצבע כבר בפנים ואת משותקת מרוב עונג. אני מניע את האצבע עמוק בתוך הכוס הרטוב שלך וכל האוויר שאגרת נפלט באנחה קולנית אחת, מתפרץ ממך בעוצמה. אני כמעט לא מאפשר לך להכניס עוד אוויר כשאני משחק עם אצבעי בתוכך ולשוני מלקקת את איברך במהירות אדירה.

הגניחות מתגברות ואני מוציא את האצבע רק כדי להוסיף אליה עוד אחת. מכניס לתוכך שתי אצבעות, את גונחת בשמחה על העובי שנוסף, חוזרת לגנוח יותר ויותר בקול. הגניחות הופכות לצעקות כשאת לשה את השד שלך בעוצמה, גבך מתקשת, את נאלמת לחלקיק שנייה וברגע שאת צועקת שוב, זרם אדיר פורץ ממך, שוטף את ידי ואת פני, ממלא את פי כפי שצעקותייך ממלאות את החלל.
זמן רב עוד נשארת מתפתלת בעונג על השולחן לפני שהצלחת לקום ולהכריז “עכשיו… תורך”.

המשך קריאה – חלק ב