נשיכת הנחש

נשיכת נחש מסוכנת מבעיטת חמור. לעזוב אותו, לגרור אותו לבית משפט עם חוקרים פרטיים ועורכי דין – זאת הייתה בעיטת חמור. אני בחרתי להכיש.

כבר שלושה עשורים בערך שאנחנו יחד. למדנו יחד באוניברסיטה, חלקנו דירות קטנות ומעופשות ובמו ידינו בנינו משרד לתפארת, עסק שמגלגל מיליונים רבים. מבחינה אקדמית, לשנינו השכלה זהה. הציונים שלי אפילו גבוהים יותר. אבל כבר מהרגע הראשון חלוקת התפקידים הייתה ברורה. כשעברנו לגור יחד הוא התמקח עם בעל הבית, ואני טיפחתי את הדירה. כשיצאנו לשוק העבודה, הוא קיבל תפקיד ורק אז חיפשתי משהו בקרבתו. וכשהקמנו משרד משותף, הוא נשא ונתן, סגר עסקאות והשקעות – ואני הייתי אחראית על ניהול המשרד, על כוח האדם, על המנהלה.

מערכת צמודה כל כך, של חיים פרטיים ומקצועיים המשולבים יחדיו לא יכולה להצליח אם הצדדים נדבקים לציפיות לא ריאליות. תמיד ידעתי לתת לו את המרחב. כשחזר מאחת הנסיעות הראשונות ומצאתי קונדום בתיק הדרכון, לא אמרתי לו כלום. לא הפריע לי אם הוא מזמין לחדר במלון זונה שתמצוץ לו, או אם הוא מזיין עובדת צעירה שמשוכנעת שהיא מחזיקה את אלוהים בביצים. מהנסיעה ההיא הוא הביא לי את הויברטור השקוף הגדול ובאותו הלילה דפק אותי מאחור עד שבקושי הלכתי למחרת. 

וכן, גם עלי עלו אחרים. בעיקר צעירים יותר, אבל לא רק. בכנס המחזור של בית ספר רכבתי על בעלה של מי שהיתה פעם החברה הטובה שלי בתיכון עד שהשפילה אותי במגרש החניה לפני כולם. יותר משלושים שנה אחר כך, באותו מגרש חניה ממש, סיפרתי לה ולבעלה כשכבר היו בתוך הרכב בדרכם הביתה, כי תחתוני הבוקסר הכתומים נראים עליו מגוחך ושהוא גמר כל כך מהר ,שלא הספקתי אפילו להירטב. שבועיים אחר כך הם התגרשו.

כשאחד העובדים שהתפטר בצעקות מהמשרד סימס לי שיש לו חומר מעניין בשבילי, לא ממש התרגשתי וידעתי למה לצפות. זיונים מהצד מחזיקים אותי ואותו צעירים ואני כאמור, מעדיפה גבר שדופק פה ושם אחרות, על פגר מהלך, כלב נאמן עם כרס שנוזלת עד לרצפה. לבקשתו נפגשנו בחדר צדדי של בית קפה ואני שיחקתי את תפקיד האישה הנבגדת והמזועזעת. המומה התנחמתי על כתפו, לוחצת אליו את השדיים שלי, דוקרת אותו עם פטמות זקורות דרך חולצה דקה. בזווית העין ראיתי איך האיבר שלו מתרומם בתוך המכנסיים, ואיך נדמה לו כי יוכל להתרברב איך נתן זין לאשתו של הבוס. זאת היתה המזכרת הכמעט אחרונה שנתתי לו. את האחרונה נתתי לו כשהגעתי למשרד וחתכתי לו את הפיצויים, לסכום המינימלי הקבוע בחוק. אני כאמור מאמינה בנדיבות ובמתן מרחב לאנשים, ומוכנה לסלוח על צעקות ומריבות והתפטרות בלהט הרגע אך על נסיון חבלה מכוון מצד מי שעבד איתי תקופה ארוכה ונזכר ב"נאמנות" שלו רק כשעזב, על זה אני לא שותקת. 

כאמור, טבע האדם לא זר לי, ומעולם לא חייתי בעולם דמיוני של קדושים. לכן כשהתקנתי באחת החופשות מערכת מוסלקת של מצלמות במעגל סגור, ציפיתי שלכלוך יצוף. לאף אחד לא נעים לשמוע מה באמת חושבים עליו העובדים. לכאורה היה זה בגלל גניבות שהתרחשו אבל האמת היא, שזהו כלי עבודה מדהים במידה ואתה מסוגל לשמור על פני פוקר ולהימנע מהצפת רגשות. אתה יודע מה מציק מפחיד ומדאיג את העובדים שלך. אתה שומע את האמת. ואפילו שהקפדתי על החוק וצילמתי רק את המרחב הציבורי, את הלובי ,את פינות הקפה והצילום ואת חדרי הישיבות, לא עבר יום שלא שמעתי משהו מעניין ומועיל. לבעלי לא סיפרתי כי הטמפרמנט שלו לא היה מאפשר לו להבליג, ועובד מצוין יכל להיות מפוטר רק כי כינה אותו אדיוט מאחורי הגב. 

וכך זה היכה בי. כשראיתי אותו מצמיד את האגן שלו לאחת העובדות מאחור, בזמן שעבדה על מכונת הצילום, חייכתי ומילמלתי "תן לה גם בשבילי", אחרי הכול אני יודעת להעריך ולהנות מכוס קטן וטוב. אבל כשלמדתי מההקלטות שבינם לבין עצמם הם קוראים לי "הזקנה", שפעם בחודש הוא דופק אותי "מתוך רחמים" ושרק כי הוא חושב עליה עומד לו בכלל, התחיל לפעפע בי הארס. באותו ערב עברתי לראשונה מזה שנים על תזרים ההכנסות וראיתי שאחוז קטן וקבוע זורם החוצה, לחשבון חיצוני. עמדתי להכיש. נתתי לו הכל, והוא דקר אותי בגב וזה לא יסתיים בעוד תביעת גירושים של בעל שצילמו מזיין מהצד. 

הוא ישלם ביוקר. ביוקר רב מאוד.

נקמה טובה צריכה תכנון מדויק.
התחלתי בחיפוש אחר פקידה חדשה למשרד. במודעה שפירסמתי הצעתי חצי משרה, משעות אחר הצהריים עד לשעות הערב המוקדמות, ארבעה ימים בשבוע בשכר כמעט מלא. איש לא צייץ על התשלום הגבוה שהצעתי, המנהלה כאמור היא הממלכה שלי. סיננתי מאות רבות של קורות חיים, וראיינת עשרות מועמדות, עד שהגעתי למועמדת המושלמת. לטניה היה שיער ארוך וחלק, צבוע בשחור פחם, עקבים גבוהים וצמד שדיים כבדים בולטים בז'קט ג'ינס. קבענו לשלוש בצהריים והיא הקדימה בכמה דקות. הכנסתי אותה לחדר הדיונים, אמרתי שהראיון יתחיל עוד מעט ושאלתי אם להכין לה קפה או תה.
"קפה בלי סוכר" היא ענתה, ואני חייכתי לעצמי. כצפוי, טניה חשבה שאני פקידה המכינה אותה לראיון, פיון שלא ראוי להתייחס אליו. מהחדר פתחתי את המצלמה וראיתי איך טניה מזיזה רגליים וגוף עד לתנוחה שנראתה לה נכונה, פושטת את הז'קט ומבליטה את השדיים בחולצת סריג צמודה וסגורה. מהוגנת אבל מגרה. 

חזרתי לחדר עם פעמיים קפה, התיישבתי לצידה והצגתי את עצמי. בעלת המשרד, שותפה עם בעלי. ביקשתי שהיא תספר קצת על עצמה. מאחורי ספל הקפה בחנתי אותה במבט של זאב הבוחר כבשה מהעדר.

טניה הגיבה במהירות. היא התנצלה ש"קצת קר לה", ו"לא, לא צריך לכבות את המזגן" היא רק תלבש את הז'קט. השדיים הוסתרו והרגליים, שהיו מפושקות קמעה שולבו זו בזו לאחר שהתלבשה. לדבריה היא אמנם רק בת 34 אבל "במערכת יחסים רצינית כבר הרבה שנים", והיא מקווה להתחתן בעוד כמה שנים, כרוצה לומר "אל תדאגי לבעלך, יש לי מישהו". אהה, טניה, בטח. 

אחר כך היא פלטה עוד כמה משפטים ואני הנהנתי בנימוס, שואלת מדי פעם שאלה ומשחקת את המשחק של הראיון המלא עד סופו.
"מצאת חן בעיני מהרגע הראשון" אמרתי לה לבסוף, "אין עוד מיונים. מבחינתי את יכולה להתחיל חפיפה כבר מחר. יתקשרו אליך בבוקר".
ליוויתי אותה לכניסה וכשנפרדנו בלחיצת יד, בחנתי אותה שוב. צפורניים מטופחות, עור בהיר ואף מחודד מעט.

טניה היתה המועמדת המושלמת בשבילי ולא רק בגלל הנכונות להשתמש בכוס שלה, יכולת המשחק והשקרים שהיא אילתרה במהירות ובטבעיות. בירור שעשיתי מראש העלה שלטניה היה גם עבר פלילי קל. היא מעולם לא ישבה בכלא, אבל תלוי ועומד נגדה עונש על תנאי מלפני כמה שנים. 

חייכתי לעצמי. הקור הראשון ברשת נארג, יהיה נעים לעשות איתך עסקים, טניה.

חלק ב

טניה התחילה לעבוד כבר ביום ראשון, או ליתר דיוק, להגיע לעבודה, בשעות אחר הצהריים אין באמת מה לעשות אצלנו.
הזנזונת לא חשדה כמובן שאני עוקבת אחריה מרחוק ויודעת שברגע עזיבתי את המשרד נושר מעליה הצעיף או המעיל, והרגליים הארוכות שלה נשלחות קדימה. כשבעלי או גבר אחר נמצאים בסביבה טניה מוכרחה להרים דברים שמבליטים את הישבן הקטן והמזמין שלה, או רוכנת לפנים, מנערת כתפיים ומקפיצה את השדיים העומדים שלה מצד לצד. טניה, כמו נשים רבות אחרות, שיחקה עם הקלפים שאלוהים חילק לה. אני בניתי איתה "קשרי ידידות". כמעט כל יום שתינו קפה או אכלנו סלט יחד וה"אמון שנתתי בטניה" גבר עם הזמן.

באופן טבעי היתה לה גישה לקופה הקטנה ולפנקס ההוצאות, אבל "האמון" לא נעצר שם. הפקדתי אצלה מעטפות מזומנים פתוחות ויותר מפעם אחת רמזתי לה שאלה "מתנות" ואנחנו לא באמת יודעים כמה כסף יש שם. הפקדתי אצלה את המעטפות למשך יום או יומיים ואז לקחתי אותן חזרה. לא עבר זמן רב וסכומי כסף קטנים התחילו נעלמים. בהתחלה חסרו שטרות של עשרים או חמישים, ואחר כך, באופן יציב למדי, נעלמו מאה שקלים מכל מעטפה. עניין המעטפות התנהל כמה שבועות עד שביום חמישי אחד, חזרתי בהפתעה חמש דקות לפני הסגירה וביקשתי ממנה להישאר מעט אחרי כולם. כשאחרון העובדים עזב, כולל בעלי שיצא לפני למעלה לשעה, אבל עדיין לא הגיע הביתה, קראתי לה לחדר הישיבות הקטן והתיישבתי מולה.

"מישהו מהעובדים פה גונב" אמרתי. 
"אוי ואבוי, מה פתאום!" טניה קראה בהפתעה מדומה, "לא יכול להיות, כולנו פה כמו משפחה".
"היה חסר כסף במעטפה שנתתי לך אתמול".
"אה, זה" היא ניסתה לאלתר "היה חסר לי בקופה אז לקחתי ובדיוק רציתי להחזיר".
"טניה", אמרתי, "הכל מצולם. אני יודעת בדיוק כמה לקחת תחסכי לי ולך את ההצגה".

היא הסתכלה בי ולרגע פחדתי שהיא עומדת לפרוץ בבכי של חרטה מדומה.

"יכולתי להתקשר למשטרה… הרהרתי בקול רם.
"אבל יש משהו שאת רוצה" טניה המשיכה את המחשבה שלי בקול רם.
חייכתי אליה בפה פתוח, נועצת מבט בוחן ועמוק בשדיים שלה.
"כן… אולי לאלה יהיה שימוש בשבילי, משהו שיפצה אותי על מה שלקחת".
"את רוצה לאנוס אותי בלי זין" היא התקשחה. "תשכחי מזה. את יכולה ללכת עם מה שיש לך למשטרה". 
קמתי מהמושב וחגתי מסביבה, נועצת בה מבט מרושע, קפואה בכיסא טניה עקבה אחרי במבט.
התקרבתי מאחור אל צווארה אוחזת ביד ימין בשיער הארוך שלה. 
"כל אחד יכול לטעות לפעמים, טניה… אבל מי שכבר מעדה בעבר תקבל בפנים…" לחשתי לה על האוזן, נותנת למילים לחלחל פנימה.
"יש לך מושג איך יראה הכוס של בחורה עדינה כמוך אחרי חודש בכלא?" בתנופה פתאומית משכתי בשערותיה לאחור מחדירה לשון לפה שנפתח בכאב ומשחילה את היד השניה לתוך החולצה, מועכת וצובטת בכוח פטמה גדולה, טניה החניקה צעקה, אבל הלשון שלה ריפרפה בסיבוב על שלי.
"כשנגמור הכל" המשכתי בלחישה "את עוד תצרחי אצלי, אבל בינתיים יש לי עסקה משתלמת להציע לך, עם פיצוי נאה בסופה" נעמדתי וחזרתי לכיסא הנגדי.

טניה הקשיבה בריכוז לתוכנית שפרשתי לפניה בעיניים בורקות וחייכה בהנאה כמו זאבה שהריחה דם של אייל פצוע. העסק מצא חן בעינייה והיא ראתה רווח יפה בסופו. בחדרים השוממים עברנו על מיקום המצלמות וטניה נצמדה אלי קרוב למדי. ביציאה הצמידה אותי לפתע אל הדלת, שלחה יד מהירה אל בין הרגליים שלי ואמרה "ואל תשכחי את הפיצוי שלי. את כולו", מעבירה לשון על השפתיים.
גל חום ורטיבות הציף את הכוס שלי בבת אחת.
"כשהעסק יגמר" אמרתי, "בואי נתמקד".
"תגידי, יש לו פה מישהי?"
"הוא עושה את מיקה מהכספים, ואולי גם את דנה".
"מיקה ודנה…" טניה גלגלה את השמות בקול, " בשבוע הבא תפטרי את השרמוטות. את שתיהן".
"ברור". 

כשהגעתי הביתה בעלי כבר היה אחרי המקלחת. אחר כך הוא יצא "לשתות עם חברים" ואני השארתי שתי הודעות עם בקשות דחופות לשישי בבוקר לסוכנת הנסיעות שלנו ולמתקין המצלמות. התכנית התחילה להתגלגל והגיע הזמן לצלם בסתר גם את חדר השינה שלי בבית, ולנסוע לחופשה או שתיים בחו"ל. 

למחרת בצהריים, כשבעלי חזר "מקבוצת הרכיבה שלו" כבר היו שבע מצלמות מוסלקות ומוסתרות היטב, מכסות את כל החדרים.
בארוחת הערב סיפרתי לו שהתקשרה סוכנת הנסיעות והציעה כרטיסים בהזדמנות.
"אולי ניסע שנינו ליומיים שלושה, רק אני ואתה. ברצלונה או אולי לונדון?" שאלתי.
"אוי מותק, מאוד הייתי רוצה, מאוד. אבל אני לא יכול בהפתעה כזאת", הוא שיקר בלי להניד עפעף, "אבל אולי תסעי רק את? אולי עם חברה?"
"אתה יודע שזה לא אותו דבר. ואני לא רוצה להשאיר אותך עם כל העומס".
"לא, לא. אני מתעקש, סעי לך. שלושה או ארבעה לילות, נסתדר, אני מתעקש".
"בטוח?"
"כן. תהני, תעשי שופינג, גם ככה את יודעת שאני משתעמם מזה. תטוסי ביזנס על העסק, תנשמי קצת אוויר".
"בטוח? באמת?"
"כן, סגור, אני מתעקש".

בשני בבוקר כבר עליתי על המטוס לאמסטרדם. בצהריים טניה התקשרה אלי לנייד לספר שהוא ומיקה יצאו שניהם מוקדם מהמשרד.
רק מלשמוע את הקול שלה התייחמתי והרגשתי את הכוס שלי מתנפח. ניתקתי והזמנתי לי נערת ליווי, מבהירה שאני רוצה מישהי שיודעת לטפל בנשים ועושה את הכל.

בזמן שבעלי ומיקה נסעו ישר אלי הביתה הגיעה לחדר זונה בלונדינית ונמוכה בשם מיטשל. שילמתי לה בעשרים שטרות של חמישים, מזגתי לה ולי יין אדום מהבר ופתחתי את המחשב הנייד. המצלמות שידרו קירות ריקים ואני ניצלתי את הזמן להתקלח. כשיצאתי, העיניים של מיטשל היו נעוצות במסך וקולות של גניחות והתנשפויות נשמעו בחדר. לבשתי חולצה קצרה וישבתי על המיטה ממול, פתחתי את הרגליים רחב וגדול וסימנתי עם האצבע למיטשל לבוא ואכול לי הכוס, היא זרקה מבט אחרון על המסך והוריקה את שארית היין.
"בעלי" אמרתי.
"הם נבלות כולם" אמרה מיטשל וכרעה על ארבע, מתחילה ללקק בסיבובים עדינים שהלכו והתגברו, מוצצת כל טיפה של נוזל שנטף ממני. 
על המסך ראיתי את דנה עומדת כמו כלבה על ארבע ואת הזין של בעלי נכנס בה מאחור. השדיים הקטנים שלה קפצו בטירוף קדימה ואחורה והיא צרחה "עוד, עוד ועוד…".
"הנה את מקבלת" הוא גנח והזין שלו יצא החוצה.
"לא, לא אל תגמור עכשיו. עוד לא…"
אבל הוא תפס את דנה בשיער והוריד אותה לרצפה, דוחף לה בכוח את הזין לפה, דופק אותו בכל הכוח. ההתנשמויות שלו התגברו עד שפתאום השתנק והאדים כולו. דנה בלעה בשקיקה עד הטיפה האחרונה למרות שראיתי שהיא מאוכזבת. היא נסתה למצוץ ולעורר את הזין לסיבוב נוסף, אבל ללא הצלחה, רבע שעה לכל היותר. 

הזונה בין הרגליים שלי שלחה יד קצרה וסגרה את המסך. במשך שעה ארוכה היא ליקקה לי כל מילימטר בכוס בלי להתעייף, מכניסה לי שתי אצבעות דקות לישבן עד שגמרתי והצפתי אותה בפעם הראשונה. היא קמה, התפשטה, חושפת פטמות ורודות על שדיים לבנים ועגלגלים וכוס ורוד ומגולח לחלוטין, הלבישה על עצמה חגורה עם זין ובלי מילים גלגלה אותי על המיטה ודפקה אותי בכל הכוח. 
הרגשתי את הכוס שלי בוער והתחלתי גונחת יחד עם הזונה שעלי.
"את רוצה לגמור איתי?" היא שאלה.
"כן…כן… כן…" עניתי.
היא קמה מעלי ובתנועה זריזה פשטה את החגורה ודחפה לי ויברטור עצום ורוטט לכוס.
"עכשיו תורך" היא אמרה, מורידה לי את הראש לתוך הכוס הקטן והרטוב שלה. הכוס שלי התחיל להתכווץ בפראות על הויברטור בזמן שאני מלקקת לה את הכוס. "הנה זה מגיע בייבי… הנה זה מגיע…" היא צרחה והרגשתי איך היא רוטטת על הלשון שלי.
מיטשל גמרה חמש שניות לפני ואז כשהתחלתי לצרוח הרגשתי איך שתי ידיים קטנות מכריחות אותי אל בין הרגליים שננעלו והתהדקו עלי, זרם של שתן חם מציף לי את הפרצוף והראש. גמרתי ברגליים רועדות, מעולפת למחצה מחוסר חמצן. שלולית קטנה נטפה מבין הרגליים של הזונה שעל המיטה, שתן נזל לי על השדיים. זחלתי בקושי על המיטה וההתמוטטתי לידה.

הטלפון צילצל, זאת שוב היתה טניה על הקו.
"אני עוד לא גמרתי איתך… אפילו לא התחלתי" אמרתי לה בקול סדוק.
טניה צחקה. היא הבינה יפה מאוד מה קרה.
"אני מחכה" היא אמרה וניתקה, הקול של טניה עורר אותי לחיים.
סובבתי את הזונה הקטנה על הבטן, הלבשתי עלי את החגורה עם הזין והתחלתי לעלות עליה מאחור.

חלק ג