של מי הרגל הזאת?

“אבא מצאתי מקום טוב” צועק לי אחד הגדולים ואני עמוס שני תיקים וילדה מפלסים את דרכנו אל מעגל קטן של כסאות שבדיוק התפנה מיושביו הקודמים שבאופן מפתיע השאירו את המקום נקי אחריהם.
אני מניח את התיקים בין הכיסאות, מחפש קצת צל עבור התיק של האוכל. מוציא את הציוד של הילדים מהתיק השני ומתחיל לפזר את תכולתו.
הגדולים חוטפים את המשקפות שלהם זורקים את החולצות והסנדלים באזור הכיסא ונעלמים עם הכדור לתוך הבריכה.
אני מנפח לקטנה את המצופים עושה לה גולגול בשיער, מלביש לה את כובע הים וכבר אנחנו בתוך ים הילדים שצועק ומשפריץ לכל עבר.
אני מחפש ומוצא לי איזו פינה שקטה יחסית בתוך ההמולה. הקטנה כבר לא כל כך קטנה וכבר לא צריכה אותי צמוד אליה, וכך יש לי קצת זמן לבחון את המצב העגום של האימהות הבודדת שחולקות את גורלן איתי.

עד השנה המצב היה קצת יותר טוב, כי הקטנה העדיפה את הבריכה הקטנה, ששם מצב הצבירה של האימהות הוא הרבה יותר צעיר ומוצק.
אבל השנה אני כבר לא מגיע לבריכה הקטנה ומצב האימהות בבריכה העירונית רחוק מלדמות במשהו את מסיבות הבריכה באחוזה של יו הפנר. עד שסוף סוף מגיעה איזו אמא שווה היא נשארת בחוץ ולא מראה לנו את בגד הים האופנתי שלה.

הילדה מתקרבת ומתרחקת מראה לי איך היא עושה בועות איך היא מטפסת עלי, איך היא עושה סיבוב ואיך היא חוטפת שפריץ טועה מאיזה ילד ערס עם רובה מים אימתני.

אחרי 20 דקות של משחקים עם הקטנה, צועק לי אחד הגדולים מהצד השני של הבריכה שאני אראה איך הוא מנסה לעשות סלטה. אני כמו אבא טוב מתקרב לכיוונו כדי שלא נצטרך לצעוק אחד אל השני ואז אני קולט התארגנות לא שגרתית על הדשא מאחוריו.
כבר סוף שנת הלימודים ואחת הכיתות החליטה לציין את המאורע המרגש בביקור משותף בבריכה. תוך שלוש דקות של התבוננות בבשר הצעיר שהולך ונחשף למולי והאזנה לצעקות אני לומד מאיזה בית ספר הם באו ומה בדיוק התכנית שלהם להמשך הערב.

בינתיים הילד מנסה לעשות סלטות מולי ואני מחלק את הקשב שלי בינו לבין הקטנה לבין חבורת הנערות בבגדי הים הצבעוניים שמתארגנת ונכנסת לבריכה בשורה עורפית.
אני מברך בליבי את ממציא הקרוסלה בכניסה מהדשא מה שמאפשר לי לסקור כל אחת ואחת מהן באופן אישי ומלא.

וכך באופן בלתי צפוי, השהיה בבריכה הופכת להיות הרבה יותר מעניינת ומהנה. את השעה הבאה אני כבר מעביר בצפייה בלתי פוסקת בשלל בגדי הים המתוחים ומחלק להן ציונים. תחום העניין שלי הולך ומצתמצם כאשר אני ננעל על ארבע מהבנות המציגות נתונים בולטים יותר מהשאר ומקבלות את הציונים הכי גבוהים.

“אנחנו רעבים” באים אלי הגדולים ואני שלא כמנהגי יוצא בחוסר חשק מהמים להאכיל אותם.
אחרי שכולם שבעים ומרוצים הגדולים חוזרים למים, הקטנה כבר לא בעניין.
אני מנצל את השעה ומפקיד אותה במשחקיה, תוך הסברים מדוייקים איפה למצוא אותי.
נכנס לחלק של המסלולים שם סוף סוף יש לי כמה דקות לעצמי, אחרי שתי בריכות של חימום אני נכנס לקצב ומתחיל לחתור הלוך וחזור.
עוד בריכה וחצי לסיום ואז מגיע הכאב המשתק מכף הרגל הימנית, אני עוצר לרגע אבל גומר את הבריכה בלי לחתור עם הרגליים.
נעמד ליד הקיר ומעסה לעצמי את הרגל בתקוה להיפטר מהכאב ומחליט להיכנס לג’קוזי שנמצא ממש מולי לנסות לשחרר את השריר.
אני לא ממש אוהב להיכנס לג’קוזי ציבורי החשוף לעין כל, בשבילי ג’קוזי הוא מקום אינטימי המבטיח חוויות נפלאות (אני חייב להפסיק עם הסרטים האלה…) אבל הכאב עוזר לי להתגבר על ההרגל והעובדה שהוא ריק סוללת לי את הדרך פנימה.
אני מתיישב ליד הכפתור ולוחץ, המים החמים כבר עושים לי טוב ואני מוצא זרם חזק שבא ממולי ומניח שם את הרגל התפוסה.

“ל-י-ר-ן ב-ו-א-ו ל-פ-ה” נשמעת צעקה מטר וחצי מאחורי האוזן שלי ותך שניה הג’קוזי מתמלא בחבורה של נערים מתרגשים ורועשים.
אני בוחן את שותפי החדשים לבועות, שלושה בנים ושתי בנות מהכיתה המופלאה ששידרגה לי את אחר הצהרים הזה. 
אין הרבה מה לעשות חוץ מלהקשיב להגיגים שלהם ולבהות בבנות שהתישבו מולי.
דנה קוראים לה, כך למדתי כעבור דקה, יושבת מולי עם ביקיני ורוד ומתוח והיא אחת הבנות שעליהן שמתי עין מקודם. עכשיו אני יכול לבחון אותה יותר מקרוב ובאופן מפורט.
יש לה פנים יפות, שיער שטני ארוך ומקורזל קלות והעיקר, יש לה חזה גדול שלוחץ את בגד הים המחמיא שהיא לובשת, אני כבר יודע שהיא מהגבוהות והחתיכות בכיתה אבל עכשיו רוב גופה מוסתר ע”י הבועות של הג’קוזי.
מה שעוד יש לדנה זה נער חתיך שיושב מאד מאד קרוב אליה. החיבוקים והנגיעות שלהם יחד עם חום המים והבועות שמדגדגות לי עושות לי נעים בתוך בגד הים שמתחיל להתנפח לא רק מהבועות.

הקטנה מגיעה מהמשחקיה ומודיעה לי שהיא פגשה שם חברה והיא רוצה להישאר עוד הרבה זמן ואני מאשר בשמחה, היא רצה שמחה בחזרה פנימה ואני מסתובב חזרה ומרגיש שוב את הכאב ברגל שבזכותו אני רשאי לבהות בדנה ממוזמזת קלות מול עיני.

הבועות בדיוק נגמרות ואני לוחץ שוב על כפתור ההפעלה.
אני מחפש שוב את הזרם שעשה לי כל כך טוב כמה דקות קודם, רק שעכשיו קצת יותר צפוף והרגלים שלי נפגשות עם רגלים אחרות תוך כדי החיפושים, חלק מהרגליים שעירות כך שאני ממהר לנתק מגע, אבל הרגליים החלקות מושכות אותי להאריך את המגע כמה שיותר בתחום הנמוס המחייב.
אני מוצא את הזרם המשחרר שם את כף הרגל בדיוק מולו ומרשה לעצמי להתרווח ואפילו לעצום קצת עיניים.
אני מרגיש את השריר אט אט משתחרר ופתאום יד תופסת לי את הרגל ואני מרגיש ליטופים נעימים. אני מופתע לרגע אבל מתעשת מספיק מהר כדי להבין שלמי שתופס לי את הרגל יש יד קטנה נשית ונעימה.
אני סוקר את האפשרויות ומבין שזוהי דנה תופסת אותי כשהיא חושבת שזאת הרגל של החבר שלה.
אני בתמימות מתחיל לשתף פעולה ונותן לה למשוך את הרגל שלי אליה.
לאט לאט היא מקרבת את הרגל שלי אל הרגל שלה ומלטפת את הרגל שלה בעזרת הרגל שלי.
הרגל שלי עולה ועולה, ודנה מגניבה חיוך לקהל הלא מודע שיושב סביבה ומשחררת את הרגל שלי שיוצאת לדרכה לבדה.
הרגל שלי נמצאת עכשיו במעלה רגלה ואני מלטף את פנים ירכיה.
היא מפשקת קלות את הרגלים שלה ואני מניח בעדינות את הרגל שלי על בגד הים הורוד שלה תוך שאני מלטף בעדינות מתחת לקצף ולבועות שמסתירות את הכל.
אני מרגיש את החום הרב הנובע מבין רגליה ורואה את עיניה החולמניות בוהות לכיוון החבר. היא משתתקת ופורשת מהלהג הקבוצתי תוך שחיוך מקסים נמרח על שפתיה.
היא מתחילה להתכנס בתוך עצמה ולא שמה לב שלירן בכלל לא נמצא איתה בתוך החוויה ואני היחיד שיודע מה מעסיק אותה כרגע, אבל הפרש הגיל בינינו גורם לה לא לראות אותי בכלל ובטח לא לחשוב שאני שותף לסודה.
“בואו לשחק פינג-פונג” אומר לירן ונעמד ואחריו שאר החבורה, רק דנה הנמצאת בעולם שלה (ושלי) נשארת לשבת. “בואי דנה…”.
דנה קופאת תוך שהיא מהדקת את רגליה על הרגל שלי ומבינה שלירן עומד לידה והרגל שמכשפת אותה היא לא שלו. התובנה הנוספת שמגיעה אחרי שבריר שניה היא שאני היחיד שנשאר בתוך הג’קוזי, מה שאומר שזאת חייבת להיות הרגל שלי.
היא מסתכלת עלי במבט מופתע ומאשים, הלב שלי צונח לתך בגד הים אבל שם הכל מתכווץ מחכה לצרחות ולהאשמות, אני מחייך קלות ועושה לה פרצוף של “את התחלת…” והיא מחייכת קלות בחזרה, אני נרגע ומחזיר את ניידת המשטרה שבדרכה לעצור אותי חזרה לתחנה.

“א-א-ני רוצה לשבת פה עוד קצת.. לכו אני אצטרף אליכם עוד מעט” אומרת דנה ומהדקת את הלחץ על כף הרגל שלי שלא אעיז לברוח.

בדיוק נגמר סבב הבועות הנוכחי ואני ממהר ללחוץ על הכפתור בטרם יתפזר הקצף המסתיר. 
לירן והחבורה עוזבים אבל מייד מגיעים כמה ילדים כדי להיכנס לג’קוזי. דנה ממהרת לזוז ומתיישבת לידי והחבורה החדשה נכנסת ברעש גדול לכל שאר המקומות.
דנה לוקחת את ידי מניחה אותה בין רגליה ופוקדת בקול צרוד “תמשיך”.
“את בטוחה? פה?” אני מהסס
“אם לא תמשיך אני אצעק”
אני מתחיל לחקור את צפונתיה הפעם עם כף ידי.
מלטף אותה מעל לבגד היד ומתחיל לפלוש מתחתיו.
אני מרגיש את ערוותה הדלילה ומחליק את אצבעי על פני הסדק הבוער, דנה נאנחת קלות.
“אוי זה טוב..” 
הילדים מסביב מסתכלים עליה בפרצופים מוזרים ומתקשים להבין אם היא רצינית או סתם מוזרה.
“אני אוהבת ג’קוזי..” מסבירה להם דנה.
דנה נשכבת יותר עמוק בתוך הג’קוזי כך שרק הראש שלה נשאר בחוץ מה שמאפשר לי גישה ניסתרת לחלקים אסטרטגיים נוספים אצלה.
אני מושיט את ידי השניה ומחפש את השד הקרוב אלי. 
מלטף את השד מעל בגד הים ומרגיש את הפיטמה הזקורה שלה מאיימת לקרוע את הבד הורוד.
היד בתוכה מוצאת את הדגדגן הנפוח והמצפה ואני תופס אותו בין האגודל והאצבע, מסובב ומעסה אותו קלות, דנה עוצמת עינים ונושכת חזק את שפתיה כדי לא לגנוח בקול.
אני מכניס אצבע לתוך ערוותה והיא בתגובה מכווצת חזק ומברכת אותי לשלום.
אני מתחיל להכניס ולהוציא את האצבע ומידי פעם מגניב סיבוב על הדגדגן המתוח.
“זה טוב.. מה אתה עושה לי..” דנה נמרחת לי על האוזן בלחישה רושפת.
אני ממשיך לזיין אותה עם אצבעי.
היא בוחנת את הסביבה ומחפשת מישהו מוכר וכאשר לא מוצאת היא עוצמת עיניים ומתחילה להתנשף אל תוך הכתף שלי.
אני מגביר את הקצב ומתחיל לסחוט את פיטמתה.
“אני לא יכולה יותר..” לוחשת.
“תגמרי” אני לוחש לה בחזרה.
דנה מגבירה את קצב ההתנשפויות אל תוך הכתף שלי ומכסה את פיה בידה עד שבאחת היא נושכת את הכתף שלי בעוצמה ואני מרגיש את הכוס שלה מתכווץ שוב ושוב ושוב על האצבע שלי.
אני נותן לה להרגע ומחכה שתשחרר לי את הכתף, בנתיים מסתכל על שאר הילדים, הם עסוקים בשלהם בויכוח עקר כלשהו ולא הבחינו בדרמה שהתרחשה מתחת לקצף.
“וואוו..” לוחשת לי דנה אחרי שהחזירה לעצמה את הנשימה. “תודה…”
“בכיף” אני עונה “יש לי בעיה לצאת עכשיו מהג’קוזי…” אני לוחש בחזרה. 
היא מגששת לאורך גופי ומרגישה את הזיקפה שלי ומתחילה לחפש את דרכה אל מתחת לבגד הים.
“זה כבר מוגזם פה” אני אומר לה ומתחיל לחשוב איך אפשר להמשיך מפה. 
“לכי לפינג-פונג לחברים שלך, אני בא לקרוא לך עוד כמה דקות” אני אומר לה.
“אני מחכה…” לוחשת דנה מסדרת את בד הים ויוצאת מהג’קוזי.

“אבא, אפשר לשחק עוד?” מגיעה אלי הקטנה בתחינה מה שעוזר לי להרגיע את המצב בגזרה הדרומית.
“בטח חמודה, לכי לשחק אני אקרא לך עוד מעט..”
המחשבות רצות לכל פינה אפשרית בבריכה, איפה לעזאזל אפשר להמשיך אני שובר את הראש.
אני מתחיל להסתובב בפינות שאני לא מכיר ומעולם לא עניינו אותי.
אני מגלה אחריות והולך לבדוק מה שלום הגדולים, הם זורקים לי מבט של “אל תחשוב להוציא אותנו, אנחנו בדיוק באמצע המשחק” .
את הקטנה אני מוצא במשחקיה עם חברה מהגן ואימה, “אני יכול להשאיר אותה איתך עוד קצת? אני רוצה לשחות..” 
“בטח אין שום בעיה” עונה לי האם”. ואני ממשיך לחפש.

ואז זה מופיע, מחסן המציאות, אוסף של מגבות בגדי ים שברי משקפות וערמות בגדים שנשכחו בבריכה ולא היו חסרים לאף אחד. אני בודק את החדרון הקטן ושמח למצוא שיש מפתח קבוע בדלת. 

אני ממהר לאזור הפינג-פונג ומוצא שם חבורה די גדולה מהכיתה של דנה באמצע טורניר, לירן משחק כרגע מול נער אחר ושניהם נלחמים כאילו חייהם תלויים מנגד.

אני מאתר את דנה שמסתודדת עם נערה אחרת אמנם נמוכה מדנה אבל עם גוף שעושה חשק להכיר מקרוב עטוף בבקיני צבעוני, דנה מסמנת לי עם העינים ואני מסמן לה עם הראש “בואי” ומתחיל ללכת, דנה משיגה אותי ושנינו הולכים כמו שני זרים שנקלעו במקרה לאותו מסלול.
אני נכנס לחדר ודנה כמה שניות אחרי, אני סוגר את הדלת ונועל והיא מתנפלת עלי.

“יש לנו מעט מאד זמן, הילדים שלי מסתובבים פה לבד.” אני אומר לה.

ידיי נמשכות אל שדיה הנהדרים ואני פותח את חזיית הביקיני, שדיה עגולים, זקופים ויפים ופיטמותיה זקורות ומושכות, אני לא מתאפק ומתחיל למצוץ פיטמה אחת, דנה נאנחת וידיה כבר מחפשות את אברי המשתוקק אליה.
אני מתענג על שדיה מוצץ אחד ומעסה את השני ואז מחליף תפקידים, דנה נאבקת בבגד הים המגושם שלי.
אני מתקשה להיפרד משדיה, אבל לדנה יש מטרה.
היא תופסת מגבת מאחת הערמות מקפלת אותה על הרצפה ויורדת על ברכיה.
שתי ידיה משני צידי גופי מורידות את בגד הים שלי עד הרצפה ומיד עולות לעבר הזין שלי.
דנה תופסת אותו ומלקקת אותו בפעם הראשונה, אני מרגיש שכל המתח של הדקות האחרונות עומד להתפרץ.
אני נושם עמוק ומנסה להרגע.
דנה מתחילה להכניס את הזין שלי לתוך הפה החם והרטוב שלה, היא מלקקת את החריץ המטפטף שלי.
“טעים” היא אומרת.
“התחילה עונת הליצ’י” אני עונה לה.
היא מסתכלת עלי במבט מופתע קצת ומכניסה את כל אברי לתוך פיה עד שאפה נוגע לי בבטן, הפעם תורי להיות מופתע. הבחורה עוד לא גמרה את בית הספר אבל בשיעור חינוך מיני היא כבר קיבלה אצלי ציון מעולה.
דנה מתחילה למצוץ לי בצורה מקצועית תוך שהיא מכניסה ומוציאה בתנועות בורג מדויקות.
“מאיפה למדת את זה?” אני שואל אותה.
“אמא שלי לימדה אותי” היא עונה במהירות וחוזרת אליו באותן תנועות ארוכות ומלטפות.
אני מנסה להבין את משמעות התשובה שלה והחרמנות שלי רק מתגברת.
אני מרגיש שכל החרמנות שנבנתה בתוכי עומדת להתפרץ ומניח את ידי על ראשה “כדאי שתפסיקי לפני שיהיה מאוחר מידי” אני אומר לה.
“אני רוצה שתגמור לי בפה” אומרת דנה ותופסת לי בשני פלחי העכוז שלי מצמידה אותי אל ראשה.
“את בטוחה? אני לא בגיל שלך, אני לא יכול שוב מיד, אני צריך זמן לנוח”.
“אל תדאג” היא אומרת ומכווצת את השפתיים על הזין שלי בואקום אדיר ואני מתחיל להשפריץ לה את כל הזרע שלי.
דנה מלקקת אותי עד תום ומנקה כל טיפה.
“אתה ממש טעים, אף פעם לא טעמתי כזה” היא אומרת. “איך זה?”
“לפני שנתיים קראתי מאמר שליצ’י ופירות הקיץ משפרים את הטעם” ומאז אשתי דואגת שכל העונה יהיה לנו במקרר”

“אבל עכשיו תראי מה עשית..” אני מצביע על אברי הרופס.
“אמרתי לך לא לדאוג, נכון?!” היא מחייכת.
“עוד טריקים של אמא?” אני שואל
אבל דנה כבר לא עונה הפה שלה כבר מלא, והיא שואבת את אברי בצורה שאני לא יכול להישאר אדיש.

הידיים שלה חוזרות אל עכוזי והיא מתחילה למתוח ולהרפות את פי הטבעת שלי, הפה שלה עוזב לרגע את הזין שלי כשהיא מרטיבה את האצבע, ובשניה שאחרי היא ממשיכה לעבוד על הזין שלי תוך שאצבעה הרטבה מפלסת את דרכה אל תוך פי הטבעת שלי.
לשתי הפעולות המסונכרנות האלה אני כבר לא נשאר אדיש והזין שלי מתחיל להתנפח בתוך פיה.
כשהיא מרגישה שאני כבר מוכן היא מוציאה אותי מפיה ומזדקפת.
“תזיין אותי” היא דורשת.
“את לוקחת גלולות?” אני נזכר רגע בחוש האחריות שלי, מי חשב להביא לבריכה העירונית קונדום.
“אל תדאג” ואני חושב שאמא שלימדה את בתה את רזי הסקס גם דאגה לה להגנה.
דנה שולפת מתוך חזיית בגד הים קונדום, ומלבישה לי אותו במקצועיות.
דנה נצמדת אלי ודוקרת אותי בפיטמותיה, היא מרימה רגל אחת תופסת את הזין הזקור שלי ומכוונת אותו אל תוכה.
הכוס הרעב של דנה שוקק נוזלים ואני חודר אליה בקלות, דנה נאנחת לרגע, ואני מרגיש את החום הרב וקבלת הפנים המחכה לי.

התנוחה הזאת ממש לא נוחה אבל דנה מיד מרימה את רגלה השניה ומחבקת אותי למעלה ולמטה, היא חזקה מאד, הפישוק והחיבוק הזה גורם לי לחדור לדנה מאד עמוק. היא נאנחת עמוקות ואני תופס אותה בישבנה ומתקדם אל הקיר. בדרך אני מרים אותה קצת ונותן לה ליפול עלי כך שאני נכנס אליה בבת אחת בכל פעם.
אני מצמיד את דנה אל הקיר, היא מורידה רגל אחת לרצפה ואני מחזיק את הרגל השניה באויר תוך שאני דופק אותה אל מול הקיר.
אני מזיין אתה חזק ובכל פעם היא מתקרבת אלי כך שגופינו מתנגשים בכח אחד בשניה.
יד אחת שלי מחזיקה את הרגל שלה והיד השניה מעסה את שדיה בפראות הולכת וגוברת.
הנשימות של דנה מתקצרות והמילמולים שלה עולים ומתגברים.
“כן…. עוד…. א…. ני…צה….יו….תר…זק….אחח….כן….בדי…..שם…..אל תפסיק……..ני…..גוווו…….מרתתתתתתתתתתת”
הכוס שלה מתכווץ עלי ואני כבר לא מחזיק יותר מעמד ומשחרר עוד ועוד מטחים אל תוכה. 
היא נשענת על הקיר ואני נשען עליה, שנינו מתנשפים ומחפשים חמצן כמו רצים אחרי ריצת 800 מטר.
“וואוו… אתה זיון טוב” היא אומרת ל.י
“את בעצמך” אני עונה לה.

אנחנו מסדירים נשימה ומחפשים את בגדי הים שלנו בתוך כל ערימות הבגדים המפוזרים שם.
אני מוצא את החזייה הורודה שלה ועוזר לה ללבוש אותה תוך כדי מזמוז ארוך לשדיה.
היא לא נשארת חייבת וחולבת לי את הביצים.

אני פותח את הדלת ומוודא שאף אחד לא נמצא שם ושנינו מתגנבים החוצה.
“אני עושה בייבי סיטר אם אתה רוצה להיפגש שוב”.
“זה יכול להיות נחמד” אני אומר “תני לי את הטלפון שלך”.

היא חוזרת אל חבריה ואני רץ מהר לכיוון המשחקיה לאסוף את הקטנה, מפחד כמה זמן נטשתי אותה וכמה זמן היא כבר עומדת בוכה ומחפשת אותי.
“כבר הולכים?” היא שואלת.
“כן כבר מאוחר”.
אני אוסף אותה הולך לחפש את הגדולים.
“בואו ילדים הולכים הביתה..”
בחוסר רצון הם נפרדים מהחברים ומהמים.
“אבא…מה קרה לך בכתף?”
“סתם.. נתקעתי בגדר וקיבלתי מכה..”
“יאללה ילדים בואו הביתה אמא מחכה לנו”

אני מעיף מבט אחרון לעבר הדשא ורואה כתם ורוד קורץ לי מרחוק בתוך ההמון.