תואר ראשון

אני שמח שבאת. בכלל חשבתי שאני אקח את הדברים האלה לקבר, לספר את זה לעיתונאי? בחיים לא. תאמין לי… אנחנו חיים בזמנים הזויים… אתה קולט? זה לא נתפס בכלל. אי אפשר להאמין לדברים כאלה, נכון? אבל הנה אתה פה, מקשיב לסיפורים של זקן עם רגל אחת בקבר בבית אבות. אחרי מה שהולך בזמן האחרון אין סיפור לא אמין.

טוב, טוב, אני אקפוץ ישר לעניין. כמו שאתה יודע, הייתי אז שותף במשרד של ויסלצקי. שבוע אחרי תחילת המלחמה התרחש רצח בכותל, יותר נכון במנהרה שצמודה לכותל. אף אחד לא היה שם, עם הקורונה והמלחמה… אבל היו שם שני חרדים זקנים, ומצלמות כמובן. אני ראיתי את המודעה בעיתון – זה אפילו לא היה בעמודים הראשונים! – אם זה היה קורה בזמנים פחות עמוסים האמת הייתה יוצאת לאור כבר אז… או שלא בעצם.

ברור שלא שמעת על זה, זה כל הסיפור! כולם נעלמו! קודם כל לא הגיע לשם צוות נורמלי לאסוף ראיות, הגופה נעלמה מאבו כביר, נועה נמצאה מתה בתא שלה, והחרדים מתו מגראד, כל אחד במקום אחר. זאת הייתה התקופה ה"מושלמת" לכזה דבר. הזוי, תאמין לי… הנה, תסתכל בזה, שמרתי את הידיעה מהעיתון. עכשיו מאמין לי? כריתת ראש בכותל, וזה לא קיבל עמוד ראשי… רק התקופה ההיא מתחרה עם מה שקורה היום… מלחמה ומגיפה דוחים כל רצח קטן, לא משנה כמה הוא פיקנטי.

אמרו לי שהיא התעקשה שאני אייצג אותה, לא הסכימה אף עורך דין אחר. המשרד בכלל יצא להפסקה אז, בשום דבר כמעט לא התעסקו, כל התיקים הכי חשובים נדחו! אחרי כל הסיפור בכלל מחקתי את כל ההקלטות של השיחות שלי איתה – מה שנשאר זה רק הזיכרון שלי, אבל אתה יכול לסמוך על הזיכרון שלי – הוא הביא אותי למה שהצלחתי להיות. אני אספר לך בדיוק מה שהיא סיפרה לי. אבל אני אדלג אל מאז שהיא התחילה את התואר-ראשון שלה.

הזין שלו פעם בתוכה עוד פעם ועוד פעם. היא הרגישה את זה מגיע. "אהההה" היא גנחה בקול, זרמי הזרע פרצו. יד אחת עדיין נתמכת בקיר המכוסה טפט צמרירי, כולה רועדת, היא שלחה את ידה השנייה אחורה אל העכוז המוצק שלו והצמידה את גופו אל גופה, בטנו וחזו השריריים נוגעים בגבה. היא הרגישה את מבטו האטום והפראי חודר דרך עורפה. עד שהיא הרפתה. הוא החליק את הזין שלו החוצה, סובב אותה כלפיו וזרק את גופה הקטן אל המיטה. המבט הזה, היא הרהרה מבעד לזרמי העונג. היא אף פעם לא הרגישה שהיא מצליחה ליצור איתו קשר עין, העיניים שלו רק הביטו לכיוונה, ולמרות זאת, הן חדרו עמוק אל תודעתה. היא הסתכלה עליו מתנשף דרך נחיריו הפתוחים מהאף הרחב שלו. הוא רכן אל הכוס שלה וליקק את שאריות הזרע בפתח איברה בזמן שרעידות עוברות בגופה. היא התיישבה והתחילה להעביר את ידה בשערו המקורזל הצמוד לראשו הגדול אך הוא התרומם מגופה, נעמד עם כל גובהו, איברו עדיין זקור ורועד קלות, מבריק מנוזלים, חזו הרחב מתרומם ויורד. היא ידעה שהוא יכול להמשיך והיא גם לא הרגישה מסופקת, כאילו הם בכלל לא הזדיינו הרגע. הוא אף פעם לא סיפק אותה – היא תמיד רצתה יותר, והוא תמיד היה נותן לה, לא היה מפסיק עד שהיא הייתה מחליטה שהגיע הזמן. ועכשיו נגמר לה הזמן, האוטובוס שלה לאוניברסיטה יוצא עוד רבע שעה והיא בכלל לא התחילה להתארגן.

היא נעלה את הדלת של הדירה וישר התחילה לרוץ במורד המדרגות אל כיוון הרחוב. לא היה לה זמן לחשוב על מה ללבוש אז היא פשוט לבשה ג'ינס צמוד ואיזה חולצה, קצת אוורירית. לקחה את התיק שלה, זרקה אליו כמה דברים ויצאה. היא בקושי הספיקה לאכול משהו אבל ההתרגשות מהיום הראשון ללימודים העלימה את הרגשת הרעב. גם ככה היא תמיד העדיפה זיון איתו על אוכל. למזלה האוטובוס היה די ריק, היא לא אהבה לשבת נסיעה שלמה ליד אנשים אחרים. רוב הנוסעים שכן היו באוטובוס כנראה היו סטודנטים, חלק אפילו הכירו אחד את השני, היא בחנה את כל מי שעלה לפני שהוא הספיק להפנות את מבטו כלפי המושבים, בתקווה שאף אחד מהם לא שם לב. מדמיינת איך הם נראים מתחת לבגדים שלהם. היו שם כמה חמודים, מעניין מה הוא היה חושב עליהם.
האוטובוס נתקע בפקק, בדיוק לפני האוניברסיטה. היה אפשר לראות את תחנת הירידה – אפילו – בהמשך הכביש. אף אחד לא ביקש לרדת לפני, אז היא הניחה שהם יודעים שהנהג יסרב. הזמן המועט שנשאר עד תחילת השיעור עבר לאט, אבל הפקק התקדם לאט יותר. אל הדלת הסגורה של הכיתה של השיעור הראשון שלה היא הגיעה כולה מתנשפת. נועה נשמה כמה נשימות כדי לנסות לסדר את נשימתה ופתחה את הדלת. המרצה, צעירה ממה שנועה ציפתה ממרצה באוניברסיטה, בעלת חזה מרשים ומחשוף שובב העיפה מבט קצר עליה אבל המשיכה לדבר, נראה שהיא בדיוק סיימה להסביר את מבנה הקורס. אוף, נועה חשבה לעצמה, אני אוהבת הקדמות. היא סקרה את הכיתה כדי למצוא מקום פנוי. "ואיך קוראים לך?" המרצה פנתה אליה בחיוך. שיט, כנראה זה לקח לי יותר מדי זמן.
"אממ נועה".
"יופי נועה, למה שלא תשבי פה?" המרצה הפנתה את מבטה למושב פנוי בשורה הראשונה "אני רואה שיש פה מקום".
היא הניחה את התיק שלה על הרצפה והתיישבה בכיסא הסטודנטים, מוציאה מחברת ועט. ההתחלה הכי גרועה שהייתה יכולה להיות, היא חשבה. טוב, לא הכי גרועה, לפחות כולם נראים נחמדים בסך הכול. היא העבירה את היום בניסיון להתחמק מהמבטים של הסטודנטים של התואר שלה, בהפסקות איכשהו כולם התקבצו במין קבוצות כאלה של שיחה, היא אף פעם לא הבינה איך ה"אחרים" עושים את זה. בשיעורים הנותרים היא הגיע בזמן והצליחה לתפוס מקום בסוף הכיתה עוד לפני שהכיתה התמלאה, מנסה לחשב עד איפה הכיתה תתמלא כדי שהיא לא תשב בנפרד, יותר מדי מאחורה. הסמסטר התחיל דווקא ביום הכי עמוס במערכת, מהבוקר ועד הערב. לארוחת הצהריים היא קנתה שני סנדוויצ'ים – "לזה הם קוראים סנדוויץ' גדול?" היא חשבה לעצמה. במכונה, לא היה לה כוח לעוד אינטראקציות "מיותרות" עם מוכרים. היא בלסה אותם מהר, השובע הגיע רק אחרי שהיא גם שתתה בלגימות גדולות את בקבוק החצי ליטר מים שהביאה.

בערב, בשיעור האחרון ביום, האוניברסיטה הייתה כבר כמעט ריקה, המרצה הייתה אותה מרצה של הבוקר אבל זה היה שיעור בנושא אחר. נראה שלא רק הסטודנטים איבדו כבר את הריכוז בשעה הזאת, גם המרצה. כל האווירה הייתה מפוזרת ובדיחות נזרקו לחלל האוויר פה ושם, היה שם אחד שאמר בקול איזה משפט התרברבות על היחסים שלו עם בנות, כל הכיתה התפרצה מצחוק. המרצה רוכנת קדימה בצחוק מתגלגל, חושפת את קו המפגש בין שדיה להזדמנות למבט עומק שנועה הבחינה בה גם מקצה הכיתה. כשהמרצה הרימה את ראשה, עדיין צוחקת, נועה קלטה שהן מסתכלות אחת על השנייה לרגע אחד יותר מדי. היא ישר הפנתה את מבטה אל התקרה, מרגישה חמימות של הסמקה עולה בלחייה ואוזניה, ואז מהר הסתכלה לכיוון המחברת הפתוחה לפניה והתחילה לשרבט משהו. "באמת נועה? לתקרה?" היא חשבה לעצמה "מה יש שם להסתכל עליו?! יואווו איזה מטומטמת אני. ומה היא חושבת שאני כותבת, את השנינות המפגרת שהוא אמר עכשיו?". בזמן הנותר עד סוף השיעור שנראה בעיניה כנצח נועה לא יכלה להסתכל בכלל על המרצה, היא הרגישה כל כך מטומטמת, אומרת לעצמה בראש את כל כינויי הגנאי שהיא יכלה לחשוב עליהם. כשסוף-סוף נגמר השיעור וכל הסטודנטים קמו – נועה הזדרזה להתחמק אל השירותים במטרה לחכות שכולם ילכו לפני שהיא תצא מהאוניברסיטה.
נועה נכנסה במהירות אל חדר השירותים, לא שמה לב שמישהו עומד שם בשקט, שטפה את הידיים בכיור והסתכלה במראה. "אה!" היא נבהלה, זה היה הוא. היא נרגעה. היא ידעה בשביל מה הוא הגיע. היא ישר הסתובבה, מרימה את סנטרה. הוא התחיל לנשק את צווארה, ידיו מתחילות לגשש מתחת לחולצתה ואגנו נצמד אל אגנה. היא התחילה להיאנח והם התקדמו אל אחד התאים. מחשבה שמישהו אולי שומע אותם גרמה לנועה לנסות להחניק את אנחותיה. הוא העביר יד על לחיה אל כיוון פיה, כאילו הוא יכול לקרוא את מחשבותיה והיא ישר תפסה עם פיה את אחת מאצבעותיו, מוצצת אותה בכל הכוח. קול סטודנטים מהמסדרון הגיע אליהם והם מיד נכנסו אל התא האחרון, מפסיקים את ההתגוששות, מנסים להאט את נשימתם בשקט, כשהיא מפנה את מבטה על בטנו השרירית שנעה באיטיות. צעדים של כמה זוגות נעליים נשמעו מתקדמים לכיוון השירותים.

"נו מה את חושבת עליהם? כולם מכוערים שם, נכון?" נשמע קול מתלחש בצחוק מעבר למחיצות בזמן שכמה ברזים נפתחו, "רק על זה את חושבת. מה את מצפה! איזה תואר בחרת" ענה קול מצחקק. "אל תדאגי, לא סתם בחרתי" ענה הקול הראשון. הבנות המשיכו להתלחשש אבל נועה התרכזה במשהו אחר. היא התיישבה על מושב האסלה הסגור, מחזיקה את איברו העומד. היא התחילה להעביר את עורלתו מעל ומתחת לעטרה כשהוא אוסף את שערה השחור בידיו. כשיד אחת מעסה את שק אשכיו, והיד השנייה מותחת את העור כלפי הבסיס היא עטפה את העטרה של איברו בפיה מעבירה את לשונה בתוך פיה לאורך הפין החם. יד אחת ממשיכה להעלות ולהוריד את עורו בזמן שהיד שנייה עוזבת את שק האשכים, אצבע אחת מתחילה לגשש לכיוון פי טבעתו אבל גופו קצת זז אחורה. היא שינתה את כיוון ידה ונתנה תפיסה קטנה בישבנו המוצק. הוא הוציא בעדינות את איברו הזקור מפיה והתחיל לרכון בתא הקטן, מעביר את ידיו הגדולות על צידי גופה. אפו מחליק על אפה, יורד אל חולצתה העדינה, מממש את שדיה הרכים מבעד לחזייתה. בפתאומיות הוא קורע את החולצה ביחד עם החזייה לשניים. היא מביטה עליו בהפתעה אבל ראשו בכלל צמוד לחזה. נשיקה לפטמה אחת, ואז התנשפויות ונגיעות עדינות לאורך בטנה השטוחה בזמן שנועה מותחת מעונג את גופה לאחור בצורה מקומרת, בגדיה נופלים וחושפים את עורה למגע הקרמיקה הקרה בכתפיה. ידיו החמות מעסות את פנים ירכיה, שנועה שמה לב פתאום שאינם מכוסים בכלל, מפשקות אותם לאט לאט, מאפשרות למגע אוויר קריר להגיע אל איברה החשוף. פיו מתחיל לרדת אל כיוון הדגדגן אבל מדלג אל הירך. ידיה ממששות את שרירי זרועותיו. והנה לשונו סוף סוף מגיעה אל איברה הרטוב אבל הוא מתרחק קצת, נותן לשפתיו לגעת טיפה בקצה הדגדגן נוגע לא נוגע, עם כל נשימה שלו. נועה מיד דוחפת את ראשו קלות לקראת גופה והוא הבין את הרמז, מתחיל ללקק בתנועות חוזרות ונשנות את הדגדגן. בשלב הזה האנחות כבר יצאו מפיה בקול, נועה פולטת אנקה כשאצבע נכנסה אל תוך איברה הרטוב, מגששת מעט ואז מוצאת נקודה רגישה ולוחצת עליה בעדינות. רעידות נעימות התחילו לזרום לאורך רגליה ובמעלה בטנה. "כן, ככה בדיוק" היא גונחת. הוא התחיל למצוץ את דגדגנה, מכניס ומוציא את אצבעו במהירות שעולה לאט אבל בקצב אחיד. נועה, גונחת בקול, הצליחה להוציא לחישה מפיה: "אני לא יכולה יותר!". הוא שלף את אצבעו והרחיק את פיו בפתאומיות – "לא! מה אתה עושה!" היא אמרה בקול – הוא הרים אותה מצידי אגנה. היא הצמידה את חזה אל פניו, מחבקת את ראשו בזמן שהוא מחליק את גופה ואיברה על איברו ושדיה הרכים יורדים אל מול חזו. ידיו טיפה רועדות, הוא מצמיד אותה אל הקיר הקר ומוצא את התנוחה הנכונה להחזיק אותה. איברו נכנס עם כל אורכו במעלה נרתיקה. יורד ועולה, יורד ועולה, עם דחיפה בסוף התנועה שפולטת מפיה של נועה אנחה. שדיה צמודים לחזו וסנטרה על כתפו. שניהם מתנועעים, נועה עוצמת את עיניה כשאנחות ממושכות ורועדות יוצאות ממנה.

ידיו שנמצאות מתחת לברכיה מרימות את רגליה ומצמידות אותן אל הקיר. "תגמור בתוכי, תגמור! אני רוצה להרגיש את הזרע שלך!". אבל הוא ממתעלם מבקשתה, כל גופו צמוד אליה הוא מוריד חזרה את ברכיה. המתח ממשיך להצטבר בתוכה. איברו חודר ויורד במהירות עולה וגוברת. היא מרגישה שהמתח המצטבר סוחף את כל גופה. היא נושכת את צד צווארו. אבל הוא ממשיך. ידיה נעות במהירות על שרירי גבו. היא מרגישה את הזרמים הרועדים מגיעים אל כפות רגליה. "אהההההההה! זה כל כך טוב!!!" היא פולטת, מנסה לומר את זה כמה שפחות חזק. ואז, זרם חזק של זרע נכנס חזק לתוכה. עוד אחד. עוד אחד. "אממממממממממ! אהההההההה!" פניה מתעוותות בעונג, כל גופה נמתח, מרגישה את ידיו מעבירות את כל משקל גופה מהקיר אל גופו, מרים ומחזיר. עוד זרע ממשיך להיכנס אל גופה כשנוזלים נוטפים בין רגליה. עונג חם זורם בשריריה המרכזיים שבגופה בזמן ששניהם דבוקים זה לזה בחוזקה. הוא מצמיד את מצחו אל מצחה, מבטו האטום מסתכל אל תוך עיניה אבל, כמו תמיד, היא מרגישה שהוא בכלל לא מביט אליה אלא אל עבר איזשהו אופק שנמצא הרחק מול עיניו. היא מתחילה להרגיש שכוחותיה מתחילים לעזוב אותה. באפיסת כוחות עיניה נעצמות ושגופה, עדיין רועד, מתרומם מעט ואז מתחיל לרדת בזהירות ולהתרחק מהגוף החם שלו. הדבר האחרון שהיא הרגישה הוא מושב האסלה הקר, נצמד אל ישבנה הרועד ואיבר המין שלו, החמים, הרטוב והקשיח, מחליק על אפה, והכל נחשך.