כשגלי הים את קרסוליך מלחכים,
צורבים כל שובל זיכרון של חיים,
כשהשני מתנפץ אלי חוף, חול סוחף
זוכר אתה את ליל אמש אתי, ומרחף.
הטבעתי בך את אהבתנו הצורפת
נפש אחת ועוד אחת מצטרפת,
הטמעתי בך את נוזלי תוך גופי האוהב
ואתה ידעת לקבל, ולנשמתי אתה אורב.
כשהיית שם צלוב על קיר החיים
לפניך עמדתי ללא כל רמחים,
רק אני ואתה, בחוסר אונים ערגת
לעוד מילה או מבט ממני, את כולך נתת.
שם, כשגל נוסף אל קרסוליך נושק
אותך אליי אסוף, אותך אכסה ואחבק.
ארפא בתשוקתי כל פצע בנשמתך, אל האור,
בלשוני את דמעותיך אלקק ואנצור.
