מיכל – חלק א

קוראים לי מיכל, אני בת 35, נשואה, עם 2 ילדים, כלב ומשכנתא.
אני חושבת שכולכם מכירים את המצב הזה. שנינו עובדים קשה, מרוויחים משכורת לא נמוכה מידי ולא סוגרים את החודש.

לפני כמה ימים ישבתי עם חברתי הטובה, שני, בבית הקפה השכונתי. לשני יש יותר מידי זמן פנוי. היא מעולם לא עבדה וכמו שחיה על חשבון ההורים עד החתונה היא חיה עכשיו על חשבון בעלה שלא רואה כמעט את הבית מרוב שעות עבודה. שני אישה נאה, היא בעלת עור שחום וחלק, עיניים ירוקות גדולות ושיער שחור, ארוך ושופע, אפילו שאני לא חובבת נשים, מצאתי את עצמי לא פעם סוקרת את גזרתה החושנית.

אני יודעת שגם שני ובעלה בקושי סגרו את החודש, עד לפני כמה שבועות, אז ראיתי פתאום שינוי בה.
שני סיפרה לי שהיא החליטה לקבל תמיכה כלכלית.

דמי אבטלה? איך את מסוגלת להתקרב לסניף של ביטוח לאומי? שאלתי בתמימותי ושני ציחקקה בקול.
היא רכנה לכיווני ולחשה על אזני: לא תמיכה כזאת.. בואי נלך, אספר לך אצלי בבית.
יצאנו מבית הקפה וראשי היה מלא מחשבות, תמיכה? שני? אין מצב, הרי היא אישה כל כך ביתית.. אם ורעיה אוהבת… או שלפחות כך חשבתי עד אותו יום.

נכנסנו לביתה והתיישבנו בסלון.
שני התחילה לספר לי שפגשה באחד הצ'אטים בחור שתומך בה כבר מספר שבועות.
הסתכלתי בה במבט המום ותמים. איך את יכולה לשכב עם גבר אחר? שאלתי.
היא שוב ציחקקה. אנחנו לא שוכבים היא השיבה. זה… משהו קצת… קצת שונה… היא היססה ואמרה.
תמשיכי… חקרתי אותה והיא הוציאה את הטלפון שלה והתחילה להראות לי תמונות. בהתחלה הזזתי את ידה בהפתעה מעורבת בגועל. בתמונות ראיתי את שני, חברתי מכבר השנים, שוכבת על בטנה, מישבנה בולטת פיה אליה מחובר צינור.. אל קצהו היה מחובר בלון גדול אותו החזיק גבר שלא הכרתי.

שני? את…. זה…? זה מה שאני חושבת שזה?
שני ציחקקה… את יכולה להגיד חוקן חמודה, ושלחה יד מלטפת אל לחיי החיוורת מבושה. כן.. זה אילן. הוא יוצא איתי לשופינג פעמיים בשבוע ואני… אני נותנת לו למלא אותי..
הרגשתי את הלסת התחתונה שלי צונחת בהלם… ישבתי נאלמת ולא ידעתי מה לומר.
את בסדר? שאלה שני. זה לא נורא כמו שזה נשמע מותק. אני לא אגיד שאני אוהבת את זה אבל היי, זה משתלם, אז יש לי את זה וזה נחמד.. היא ציחקקה בקול.
תחשבי על זה.

המשכנו לשבת ולשוחח והמחשבות שלי היו במקום אחר, חשבתי על ערן בעלי שעובד ללא הפסקה, על החוג שמזמן רציתי לרשום אליו את הילדים… על עצמי בכלל… אולי…
״שני?״ עצרתי את השיחה.
״אולי.. איך אמרת שקוראים לו? ל… הוא עם ה…״ בלעתי את הרוק יחד עם שארית הכבוד העצמי שנשאר בי.
״אילן? את רוצה ש… אפגיש בינכם?״
הנהנתי.. לחשתי לה כן, ללא קול.

שני חייכה, הוציאה את הטלפון שוב וחייגה.
״אילן… היי שני…״ היא אמרה בעודה מתרחקת עם הטלפון אל המסדרון. נשארתי יושבת ומהורהרת אם באמת יהיה לי את האומץ. איך זה מרגיש, זה כואב? איזה מין איש הוא האילן הזה….
שני קטעה את מחשבותי בליטוף עדין על הכתף שלי.
״הוא יהיה פה מחר ב10 בבוקר, אם את רוצה אשאר איתך בפעם הראשונה״.
הבטתי בה, הנהנתי.
״אני אשמח״ חייכתי חיוך קטן ומפוחד.
קמתי, חיבקתי אותה והיא לחשה על אזני ״את עושה מזה עניין גדול מידי מותק, ניפגש מחר״.

באותו לילה לא ישנתי כמעט, רק חשבתי על מחר.
מי הוא האיש הזה? איך אני אעשה את זה? איך זה ירגיש… חוקן? השתגעתי? אבל אני חייבת. חייבת את זה למשפחה שלי. הרגשתי מושפלת. מבויישת שבכלל הסכמתי.

מחר בבוקר הגיע. ערן יצא עם הילדים, משאיר אותי לבד. התקלחתי, לא ידעתי מה ללבוש.
הבטתי על עצמי במראה. תמיד אהבתי את המראה שלי, הרבה רואים בי אישה מרשימה. אני גבוהה ובהירה, עיניי כחולות וגדולות וצמה שטנית נופלת על כתפי. לשמחתי אפשר לומר חטובה. נגעתי מול המראה בשדיי הגדולים, כבר לא כמו פעם אבל עדיין נראים מצויין. חייכתי בכח לעצמי, לבשתי את סט התחרה שאני אוהבת ומעליו שמלה, שיהיה לו קל להוריד חשבתי לעצמי.

הבטתי שוב בעצמי, עוד לא יצאתי מהבית וכבר הרגשתי מושפלת, מבויישת וחייבת.
אחרי כמה דקות כבר דפקתי לשני על הדלת, היא ניצבה מולי עטופה בחלוק וחייכה אלי.
״בואי״ הושיטה לי את ידה. אילן מחכה לך.
פי היה יבש, הרגשתי את ליבי הולם בחזקה בחזי.

נכנסנו לחדר השינה.
על המיטה כבר היתה ערכה מוכנה. צינורית ארוכה, מחוברת לבלון די גדול שכבר היה מלא.
ליד המיטה עמד גבר נאה, מקריח ונראה לגמרי רגיל, הוא הושיט לי את היד.
״נעים מאוד, אילן״ הוא לחץ את ידי.
״מיכל״ לחשתי ולא הרמתי את מבטי מהרצפה.
״הבנתי שאת זקוקה ל… תמיכה״ הוא אמר.
״אז ככה זה עובד״ הוא המשיך, ״אני ממלא אותך. ממש כמו שאני ממלא את שני כבר כמה זמן, את תשכבי על המיטה ואני אמלא אותך. את תתמלאי. כמה שתתמלאי, תחזיקי יותר, תקבלי יותר. החברה היפה שלך כבר יודעת להתמלא יפה מאוד והיא בעצמה אמרה לך כבר שזה משתלם״.
הרגשתי מושפלת עד עפר, דמעה זלגה מזוית עיני. התביישתי ולא הייתי מסוגלת להביט בשום דבר פרט לרצפת הפרקט של שני.
״את מוכנה?״ הוא שאל.
הרמתי את העיניים בראש מורכן. הבטתי בו במבט מושפל כמו גורת כלבים קטנה. הבטתי והנהנתי.
״תשכבי״ הוא פקד בקול אסרטיבי.
ואני, כמו מהופנטת, ללא כל רצון, נשכבתי על המיטה על בטני. לא דיברתי. לא זזתי.
רק הרגשתי. בהתחלה את ידה של שני על השיער שלי, היא אמרה בקלילות ״אל תדאגי מאמי.. את עושה מזה עניין. תרגעי״.
ואז הרגשתי את השמלה שלי עולה אל מעל ישבני. הרגשתי ידי גבר מורידות את חוטיני התחרה השחור שלי.
״תרימי את האגן״ הוא פקד.
צייתתי.
הוא הכניס מגבת מגולגלת מתחתתי.
שכבתי מושפלת. מבויישת ושותקת כאשר שמעתי אותו מתעסק בערכה שלו.
הרגשתי את ידו מלטפת אותי, את אצבעותיו מגששות בין פלחי הישבן שלי ואז את הפיה הקרה והמשומנת נתחבת. פולשת לישבני. מחליקה עמוק לתוכי. התכווצתי. פחדתי. ראיתי את עצמי כזונת רחוב מהסוג הנחות ביותר. מושפלת. קטנה.
ֿ
את ההרגשה הבאה לא הכרתי בכלל קודם לכן. זרם חם החל למלא אותי. הרגשתי אותו זורם, כאילו מנפח אותי, לוחץ מבפנים.
התאפקתי ולחצתי. רציתי לספק אותו, רציתי לקבל כמה שיותר כמו שאמר.
הוא לא הפסיק, הרגשתי תחושה מוזרה, כאילו אני מתמלאת, כאילו אני מתנפחת, הרגשתי את זה בבטן.
״די״ לחשתי, ״אני לא יכולה יותר״ מלמלתי.
״תתאפקי״ הוא פקד. ״זה רק הבלון הקטן״ עוד לא סיימנו.
המשכתי להרגיש את הנוזל החם ממלא אותי. הרגשתי מנופחת כמו בלון, הבטן נלחצת על המיטה, ניסיתי להרים את האגן לשחרר את הלחץ על הבטן.
״אוו… ילדה טובה!״ שמעתי את הקול שלו.
״גמרת את כל הבלון. תרגישי בידיים שלך״.
הושטתי את הידיים למטה מתחת לאגן. הבטן שלי היתה קשה, נפוחה קצת, הרגשתי שאני מלאה, שאני לא יכולה להתאפק.
״עכשיו תתאפקי״ הוא אמר בשקט.
הרגשתי את הפיה מחליקה לאט החוצה מישבני, הרגשתי שאני חייבת להתפנות.
״תתאפקי!״ הוא פקד עלי.

״את יכולה לקום עכשיו, לכי למקלחת״ שני לחשה לי.
קמתי מהר ככל שהמצב שנמצאתי בו אפשר לי. רצתי למקלחת, המים החמים והדמעות שטפו אות. ונשארתי שם דקות ארוכות. ישבתי על רצפת המקלחת ונתתי למים החמים לשטוף ממני את ההשפלה ללא הצלחה. חשבתי על עצמי שם, כצופה מהצד. הצינור נכנס לישבני. עיניי עצומות. זונה עלובה ומושפלת.

יצאתי מהמקלחת ושני הושיטה לי מגבת. השפלתי את המבט והרגשתי כל כך נבוכה, כל כך עלובה, קטנה ומושפלת.
התנגבתי והתלבשתי וכשיצאתי הוא כבר לא היה שם. לא היה זכר לכל הסיטואציה הזו פרט לחמישה שטרות כחלחלים של 200 שקל ששכבו בדיוק אותו מקום בו אני שכבתי.

״זה בשבילך״ אמרה שני. ״הצלחת להחזיק ליטר שלם״ שמעתי את החיוך בקולה.
״בפעם הבאה ננסה יותר, את תראי שתצליחי, זה יהיה לך יותר קל בפעם הבאה״.
לא עניתי לה, רק אספתי את השטרות מהמיטה. מיכל, כמו זונה. אוספת כסף מהמיטה. מושפלת. כמו כלבה. כמו עפר.
התביישתי כל כך ויצאתי בלי להגיד מילה.

עמדתי מחוץ לדלת, הוצאתי את הכסף והבטתי בו, ספרתי שוב. 1,000 שקל, הרבה זמן לא היה לי סכום כזה ביד.

המשך קריאה – חלק ב