מאבדת תחושה

משפט שזרקה חברה שלי גרם לי להוציא לאור את אחד הפחדים הגדולים שלי בצורת סיפור. אין עובדות נכונות, לא רפואיות ולא משפטיות, הכל מומצא, רק המוטיב מבהיל אותי עד מוות, אולי מוות הוא לא נורא כפי שהוא נשמע.

לפניי חודש הכל נגמר, דפיקה קלה עם פטיש הנחושת על משטח המתכת וזהו, הכל נגמר, לא שהיה אכפת לי במיוחד, עורכי הדין לחצו ידיים בשביעות רצון, כולם חייכו וברכו, בהגנה כמובן הסיפור היה שונה, הם אספו את הניירת וניסו להעלם.
העליון הגדיל את סכום הפיצוי ונקב בסכום תקדימי לתביעה רפואית של שניים עשר מליון שקל, לסכום זה יתווספו 2.2 מליון שקל הוצאות משפט והוצאות בגין עדים וועדות מומחים בארץ ובעיקר בחו”ל. סכום הפיצויים שאקבל יצטרף לשניים וחצי מיליון הדולר שכבר קיבלתי כדי להשתתף במחקר נוירולוגי תלת שנתי ראשון מסוגו בעולם, מיותר לציין, הייתי המשתתפת היחידה במחקר שנערך בעצם עליי, שאר המשתתפות היו מתנדבות רפרנס.
ו… את כל הכסף, כולו עד הגרוש האחרון הייתי תורמת בלי שניה של התלבטות לאגודה התומכת בנכים, או בית זקנים, או ארגון צדקה כזה או אחר, או זורקת אותו לים או עושה ממנו מדורה ושורפת את הכל, בלי למצמץ ובאמת ללא היסוס, תמורת… אורגזמה רגילה וטובה א-ח-ת!
שלא תבינו אותי לא נכון. אני לא מזלזלת בכסף שאקבל, לא גדלתי עם כפית כסף, אבל אין מישהי בעולם שמבינה את מצבי באמת, וכל הכסף הזה אינו שווה כלום.

אני צריכה להתחיל להסביר מההתחלה.
עד גיל עשרים וקצת היה הכל רגיל, הייתי בחורה רגילה, לפני הצבא היו לי כמה חברים לתקופות זמן שונות. הגוף שלי תפקד כמו גופה של כל בחורה נורמטיבית, התבגרות מינית, מחזור חודשי, יחסי מין, אורגזמות קצת אחרי צבירת נסיון, חבר אחרון, בוגר ממני, בגיל 19 וקצת, הרבה התנסות מינית איתו וגם סטוצים בין לבין. אוננתי בערך מגיל 15 וחצי אם אני זוכרת נכון, מביאה את עצמי לאורגזמות טובות או טובות פחות או מצויינות לפי האירוע, הייתי חופשיה מבחינה מינית וידעתי לנצל את הנתונים הטבעיים המעולים שזכיתי בהם לטובתי. אהבתי מין, נהניתי ממנו מאוד, בקיצור – רגיל לגמרי.
קצת אחרי התיכון התגייסתי לצבא, במהלך השירות בעקבות פציעה נאלצתי לעבור ניתוח לא מסובך שהיה כרוך בהרדמה אפידורלית, שם הכל הסתבך. מישהו אחר אולי היה רואה באירוע השגחה עליונה (דפוקה כמובן), מזל נאחס, או כל סוג של התערבות אנרגטית מטופשת, אבל האמת מבחינתי הסיפור הרבה יותר פשוט, פשוט חרא של תזמון ומקריות שעבדה נגדי בגדול.
ברגע המכריע בו המרדים קידם את המחט בתווך האפידורלי של עמוד השדרה שלי, בחר לו בלון גז בבנין סמוך להתפוצץ עקב שילוב של שריפה ותקלה במערכת בטיחות כלשהיא, הפיצוץ החריד את הבניין וגם את ידו של המרדים, שביצעה תנועת בהלה לא מבוקרת, והחדירה את המחט כ 2 ממ יותר מדי לאן שלא היתה אמורה להגיע כלל. הניתוח עבר בהצלחה. לא המרדים ולא צוות חדר הניתוח הבחינו בדבר, גם אני לא, רק חשתי משהוא בפות לרגע, מין צביטה שלא הרגשתי מעולם קודם, אבל זה היה משהוא קצר, לא עוצמתי ונעלם מיד.
בחדר ההתאוששות, אחרי שעתיים ירדתי מהמיטה עם השגחה, להשתין, משהוא היה שונה אבל הנחתי שאלו שאריות מההרדמה או משהו כזה, עדיין לא התעוררו אצלי פעמוני אזעקה.
רק אחרי יומיים הבנתי שמשהו ממש לא בסדר.
לא הרגשתי לא את שפתי הערווה שלי, לא את הדגדגן ולא את פנים הפות, גם לא את איזור פי הטבעת, כלום. ניסיתי לגעת, ללחוץ, למשוך, לצבוט, לדקור עם מחט, לחמם, לקרר… כלום. בשדיים, בפטמות וכל שאר איזורי הגוף – תחושות נורמליות. ומפה התחיל מחול שדים שנמשך כבר למעלה מעשר שנים.
התקשרתי לרופא המנתח, למרדים, בלה בלה בלה, לא יכול להיות, אין מקרה כזה וכו׳. זרקו אותי מרופא לרופא, ממחלקה למחלקה, מבדיקה לבדיקה, מה לא עברתי, אולטרסאונד, ct, mri, בדיקות נוירולוגיות, וגינליות, רקטליות, בלוטות ודרכי שתן ועוד ועוד ועוד. בשלב מסויים הוריי שתמכו וליוו, החליטו בעצה אחת איתי לערב משרד עורכי דין, בשלב הזה עוד חשבתי שהמצב הפיך, או לפחות ניתן לטיפול לפחות חלקי.
אחר-כך הגיעו הבדיקות בחו”ל, בבית חולים אחד, ואז בשני, מעבר אצל גדולי המומחים לכל תחום והסכמה להשתתפות (בתשלום שהם הציעו) במחקר הנוירולוגי הקליני. בדרך היו מאות בדיקות דם, שתן, נוזל עמוד שדרה ומה לא, מה הם לא בדקו, רק את השערות הקטנות שיש באזניים הם עזבו במנוחה. בכל הדרך אני הייתי זו שהייתה צריכה להוכיח שאני לא מרגישה, זה לא היה מובן להם, בעיקר כי שלטתי בסוגרים, חירבנתי נורמלי וכך גם היתה ההשתנה, הנרתיק ייצר נוזלים אם הייתי מחורמנת, בשדיים ובפטמות רגישות רגילה והראש עדיין עבד.
איך בדקו ?
בהתחלה הם היו מנומסים והיו שואלים אלפי שאלות, מנומסות בהתחלה ופולשניות בהמשך. זה לא נגמר בזה, אחר-כך בדקו פיזית, בהתחלה בעדינות כמוני ואחר-כך עברו לצביטות, החדרת מכשירים, מצלמות, חיישנים, זרמי חשמל, מים, רעידות, זכיתי בהכל. רוב תשומת הלב שלהם הופנתה לכוס שלי, כן כן, כי זה היה מוקד הטענות שלי, לא אכפת היה לי שאני לא מרגישה את פי הטבעת כל זמן שאני מחרבנת נורמלי ולא צריכה לחרבן בטיטול באופן לא רצוני, אולי אם הייתי מתנסה באנאלי ואוהבת את זה אז גם חור התחת שלי היה נכנס לתמונת התלונה אבל לא הספקתי, אבל הכוס, הדגדגן, ושפתי הערווה בהחלט היו פעילים, הסבו לי הרבה עונג בעבר ולא הסכמתי, בחורה בת עשרים וקצת, להיפרד, אז בהתחלה, נלחמתי.
הדברים פשוט לא הסתדרו להם עם הממצאים בקו אחד, בדיקות הדם היו תקינות, כך גם רוב הבדיקות הנוירולוגיות, בדרך עברתי כמובן מבדקי תפקודי כליות, כבד לבלב, ושלוש בדיקות קולונוסקופיה, עוד רגע היו מחליטים על השתלת לב מלאכותי.
ומכל זה – כלום, פשוט לא היתה לי תחושה. באחת הבדיקות איבדתי סבלנות עם הרופאה, לקחתי מחט של מזרק ועשיתי פירסינג בדגדגן מול עיניה, לאט, בסבלנות, באדישות, היא כמעט התעלפה בחיי, היא שמה אינסטינקטיבית את ידה על הערווה שלה מעל למכנסיים כאילו שכאב לה ואני פרצתי בצחוק שהיה בהחלט היסטרי.
ואז הוגשה התביעה הראשונה, משרד עורכי דין גדול שהיה להוט לייצג אותי כי הריח סנסציה, צהוביות, פרסום, וכסף. וכמובן שוב עשרות בדיקות לקראת חוות דעת, תביעה, רעש במדיה המקומית ואחר-כך בעולם, שנתיים משפט בשלום, עדויות, חקירות ,נגדיות, דיונים ובסוף פסיקה, וערעור ושוב ושוב ושוב ושוב, הוציאו לי את המיץ. משלב מסוים נכנסתי לאפתיה, נגררתי אחרי התהליך, עשיתי מה שביקשו, כששאלו, עניתי, אבל לא היה אכפת לי מכלום, חלולה לגמרי.
בהתחלה עוד הייתי חצי אנושית והיו רגעים מביכים כמו למשל כשבחקירה נגדית ניסיתי להסביר לשופט את התחושה שהיתה לי בנרתיק כשהייתי מאוננת לפני האירוע, עוזרת השופט התפתלה בכסא כאילו מישהו דוחף לה. או במחוזי, כשיותם החבר לשעבר שלי, בעדותו הכתובה תאר בפירוט ובהרחבה את המשחק המקדים שעשינו ואת תגובותיי, עורך הדין שלי ביקש והתעקש מעורך הדין של ההגנה להקריא בקול את הכתוב, זה היה ממש קטע מסרט כחול, השופטת האדימה כסלק על אף גילה, נסיונותיה להישאר פורמלית היו פתטיים.

אז עכשיו אני עשירה ומין אני יכולה לעשות בלי להרגיש כלום בנרתיק או בערווה, אני יכולה לאהוב באופן אפלטוני, או להזדיין בלי תחושה, יכולים לדמיין? מה שווה כל הכסף?
ויש עוד בעיה קטנה. עורך הדין של ההגנה, זה הנמוך החתיך.
כבר נפגשנו כמה פעמים, בחודש האחרון בהתחלה בסודי סודות, אבל אחרי שהתייעצתי עם עורך הדין שלי והוא אישר שפסק הדין לא יכול להשתנות בשום סיטואציה, הוא חלוט, (לא יודעת מה זה, חליטה זה לתה לא?), השתחררתי מהשושו.

אז לענייננו, הוא יודע בדיוק מה המצב שלי, הכי מדוייק שאפשר, ובכל זאת מתעניין בי, כן אני יודעת, קיבלתי מהעו”ד שלי את הרצאת הקונספירציות, הריגול, ההוכחה ההפוכה פסילת הראיות, העדים והמשפט. הפגישה הראשונה, היתה יומיים אחרי גזר הדין, הוא התקשר, ביקש להיפגש, הסביר את מעמדה המשפטי של הפגישה, אישרתי ונפגשנו, חשבתי שהוא הולך לדבר איתי על ענייני המשפט הכסף והעתיד.
לא, בכלל לא.
בית קפה, הרצליה, הגיע לבוש קז’ואל, ג’ינס, טישירט ונעליים לא מזוהות, נקי, כמעט סטרילי. הפוך קטן, בלי שום מאפה, אמר שהוא שמח שנעניתי לפגישה וסיפר על עצמו, דיבר בנחת, ישב רגל על רגל למולי, שום דבר שקשור למשפטנות, ענייני משרד או קריירה, רץ פעמיים בשבוע, משחק כדורסל כתחביב, רגע רגע, מה הולך פה? למה הוא מספר לי על חייו האישיים?
אחרי כמה דקות הפסקתי אותו לרגע ושאלתי בבוטות מה הולך פה.
הוא הסתכל עליי בלי בושה ואמר שמצאתי חן בעיניו והוא היה רוצה להכיר אותי יותר.
תשמעו, נפלה לי הלסת לרצפה.
הוא רוצה להכיר אותי יותר…
כנראה שיש איזה משטח נרתיק שלי שהוא עיין בו שתוצאת המיקרוביולוגיה לא נתנה תשובה חד משמעית חשבתי לעצמי, אבל הייתי חייבת להיות ישירה וחדה איתו. ״תגיד״, שאלתי, ״חוץ מתמונות בצילום תקריב ברזולוציה גבוהה של הדגדגן שלי, כבר נברתם בכל איברי המין שלי, מערכת הרבייה כולה, מערכת העיכול, מערכת השתן, הדם, הלימפטית ומה לא, איזה מידע בדיוק חסר לך?״
הוא לא נבהל מההתקפה.
הצטרפתי להגנה לפני שלוש שנים, אני מודה שמצאת חן בעיניי אמר, היו רגעים בבית המשפט שהיה לי חשק להפסיק הכל ופשוט לבוא לחבק אותך ולתמוך בך. בדיונים שראיתי רגעים שהיית בדאון, היה לי ממש קשה, הייתי חוזר הביתה די מעוך. בהיתי בו המומה, עד לפני שעה הייתי מוכנה להתאבד פחות או יותר, לגמור עם הסאגה הזו, והנה החרא הזה מדליק פנס בהינף יד ומאיר לי שביל השד יודע לאן.
בסוף יש תהום?
בן זונה.
אחרי שלוש פגישות על קטע דשא שביל המוביל לים הוא משך אותי אליו ונשק לי.
נשיקה רכה, אוהבת לוהטת.
הנשיקה הזו היתה רגע קסום וכל כך משמעותי עבורי, שרגע אחרי ששפתינו נפרדו, התפרקתי בבכי, עמוק, כואב, מתסכל. הוא לא ניסה למזמז לי את השדיים או משהו, רק נשיקה, הוא תמך בי כשבכיתי וליטף את פניי, באותו רגע הייתי מוכנה למות למענו. עמדנו כך חצי חבוקים עד שנרגעתי. חיבקתי אותו, קצת ‘נמרחתי’ עליו, נשמתי את צווארו, גופינו נצמדו בחיבוק, האגן שלו נצמד לשלי. התנשקנו שנית. פטמותיי הזדקרו, חשתי את בד החזייה היטב, התחושה היתה נעימה מאוד, מאיר הושיט את ידו, אחז בשד הימני שלי מעל החולצה ומעך אותו, זה היה מענג, שמתי את ידי על ידו והגברתי את הלחץ, נותנת לו להבין שאני נהנית, אצבעותיו צבטו קלות את פטמתי, העונג גבר, הנחתי את ידי על מכנסיו, חשה את איברו הזקור, שחררתי את חגורת מכנסיו ודחפתי את ידי לתוכם, מסיטה את תחתוניו, איברו היה נעים למגע. הוא מילא את ידי, אגרפתי את ידי סביבו ללא הסוס, עורו חם ומתוח, חשתי ברטיבות קלה בידי, מאיר נהם בהנאה, הוא הוא שלח את ידו אל בין רגליי ואני גיחכתי, “נו, מה עובר עליך ?” שאלתי.
״זה נעים לי״ הוא ענה. ״אני יודע שאת לא מרגישה אבל זה נעים לי ומחרמן אותי, תחשבי על זה רגע״. חשבתי, הבטתי בו בריכוז, איך עיניו נעצמו כשליטף את ערוותי, יא אללה איך שזה חירמן אותו! משהו אצלי זז, זה עשה לי את זה, לא טמבלים, לא שם בין הרגליים, בראש, בראש! זה חירמן אותי נורא לראות ולהרגיש איך הגוף שלו מגיב לתנועות הליטוף שלו שלא הרגשתי.
משכתי את ידי ממכנסיו ועצרתי בעדו. מאיר עצר, ״מצטער״ אמר.
“אתה לא מבין מה קורה?” שאלתי.
״נסחפתי״, אמר.
״כמה רחוק מכאן אתה גר?״ שאלתי.
״רבע שעה הליכה״.
״בוא נרוץ״.

הגענו.
למאיר לא היה מושג מה הולך לקרות, לי כן, עשר שנים מחורבנות לא נגע בי גבר כמו שמאיר נגע והיו לי המון דברים שרציתי לברר ע-כ-ש-י ו!
מיד כשנכנסנו לדירתו פקדתי- “מקלחת!”
מאיר הצביע.
“מגבת” נבחתי.
מאיר הביא, כשחזר עם המגבת כבר הייתי עירומה בפינת הטוש. הצבעתי עליו באצבעי, הוא הבין, התפשט ונכנס.
אחרי מספר שניות זקפתו חזרה, איברו גדול ומרשים, נצמד לבטני כשהתחבקנו, עטפתי אותו בידי, מסבנת אותו בנועם, לפני שהספיק להבין ירדתי על ברכיי ולקחתי את כולו לתוך פי וגרוני, קפאתי לרגע, חשה את פעימות הדם ואת המתיחות הפועמות מהזין שלו, אחר-כך בעוד ידי מלווה את שפתיי ופי, הכנסתי והוצאתי אותו לפי וגרוני מעמיקה ככול שיכולתי, זה חירמן אותי נורא, המשכתי בטירוף, מאיר משך את ראשי וניתק אותי מהמציצה, הרים אותי לעמידה, הוא מעך את שדיי, הושיט ידו אל הכוס שלי, פישקתי את רגליי, נותנת לו גישה מקסימלית, לא יודעת מה הוא עשה שם אבל לפי תנועות גופו ולפי עיניו זה היה לו נעים. הוא נהם והתחרמן כנראה כשדחף לי אצבעות.
שפשפתי את הזין שלו, זה היה פשוט מטריף להרגיש אותו בידי, ראש הזין נמעך באצבעותיי, בוהני מטיילת על קצהו, מאיר דחף ומשך את האגן, מבצע תנועות זיון ביד שלי בעוד ידו בין רגליי, אחרי מספר שניות חשתי את ההתכוצויות בזין שלו וידי נמלאה נוזל זרע חם. ירדתי במהירות על ברכיי שוב והכנסתי את כולו לפי, מצמידה את החיך ויונקת את זרעו בתשוקה, מאיר הניח יד על עורפי והידק את פניי לבטנו, מעמיק את חדירתו, שופך את טיפות זרעו האחרונות למעמקי גרוני.

קמתי, סיימנו את המקלחת, התנגבנו התלבשנו והתישבנו בסלון, לא אמרנו מילה, לא היה צורך במילים, ישבנו חבוקים, מהודקים זה בזו.

כמעט חודש החזקנו ביחד, אני דווקא הייתי בסדר עם זה. לא, לא הייתי קרובה אפילו אבל היה לי מאוד נעים ולמאיר גם ובגדול הייתי ‘קונה את זה’ אבל הוא, מאחר שהיה לו איכפת, נהייה מתוסכל מחוסר היכולת שלו להביא אותי לשם, אינני מתלוננת, ידעתי בדיוק שזה מה שיקרה, כנראה שאמצא לי מישהו לחודש כל פעם מחדש.