אני שוכבת עירומה על המיטה הענקית, יודעת שמיכאל יכנס עוד רגע.
תכננו לראות סרט, אבל כנראה לא יקרה. אני שומעת אותו נכנס הביתה בדיוק כשאחותי יוצאת וסוגרת את הדלת ועכשיו הבית כולו שלנו. אני לא יודעת איך מיכאל יגיב, ולא בטוחה שזה רעיון טוב, אבל הוא החבר שלי ולמרות שאני אוהבת אותו, אני עדיין בגיל ההתבגרות, והוא כבר עבר את זה. אני כל כך חרמנית שאני בקושי מצליחה לשלוט בעצמי.
אני פושקת את הרגליים, הוא נכנס ועיניו שקועות בטלפון.
“היי, מה קורה, יפה שלי? תקשיבי, חשבתי על רפ־” הוא מרים את הראש מהטלפון ואני רואה את ההפתעה על פניו. “לולי, מה עשית?” הוא קורא לי בשם החיבה שלי, למרות שאני חושבת שהוא כועס. זה די צפוי הוא הרי דתי, עם הפאות הארוכות והכיפה הסרוגה הענקית. אני מרגישה צורך להסביר לפני שהוא יברח. אני מתיישבת, הרגליים עדיין מפושקות, ורואים שהוא מנסה להסתכל רק על פניי.
“מיכאל, תקשיב, אני כבר לא יכולה לחכות, אני כל כך חרמנית, בבקשה.”
הוא נראה המום.
“לולי…” “נו, בבקשה, אני פשוט חייבת להזדיין, אני לא מסוגלת לחכות.”
הוא מתקרב לאט, לא מצליח לעצור.
“לולי, אני אוהב אותך, אבל כבר הסברתי שאני לא יכול.”
אני מתיישרת ומביטה בו בעיניים חדות.
“שנינו יודעים שאתה לא עוצר את עצמך בגלל אלוהים, אז למה בעצם?”
הוא נושך את שפתיו. “לא סיפרתי לך, יפה שלי, אבל… יש לי פנטזיות.”
אני מגלגלת עיניים. “נו באמת, לכולם יש פנטזיות.”
“לא לולי שלי, אני מתכוון לפנטזיות אלימות.”
“זה לא משנה, אני פשוט צריכה אותך. אני צריכה שתזיין אותי, ולא אכפת לי כמה זה יכאב או אם תשפיל אותי. אני אוהבת אותך, ואני צריכה אותך כמו שאתה. וחוץ מזה… יש לי גם” אני לוחשת ומסיטה את המבט הצידה.
הוא מתקרב עוד צעד, עד שאנחנו נושמים את אותו האוויר, ואני מרגישה שאני מתחילה להירטב קצת.
“יש לך גם מה? יפה שלי”
אני מביטה עמוק אל תוך עיניו התכולות. “אני חושבת שאני רוצה שתשפיל אותי.” אני אומרת במהירות, מורידה את הראש במבוכה, אני די פתוחה מינית, אבל לא עד כדי כך. הוא מתחיל לשכב עליי, ואני חייבת להישכב מתחתיו, עירומה לגמרי, והוא לבוש לחלוטין.
“את רוצה שאעזוב אותך, לולי שלי?” הוא שואל בקול צרוד ועמוק, ואני נרטבת עוד יותר. אני נושכת את שפתיי ומהנהנת. “מילים!” הוא מצווה בקול צרוד אף יותר, נראה שקשה לו לדבר. “כן,” אני אומרת, ספק הנחה וספק גניחה. הכוס שלי כבר פועם ממש חזק, ואני בקושי יכולה לעצור את עצמי מלהתנפל עליו. הוא מוריד את הכיפה ורוכן מעליי עד שממש קשה לי לנשום בלי שהחזה שלי ייגע בשלו.
“את רוצה להתנהג כמו בובת מין? כמו הזונה הקטנה והשרמוטה שלי?” אני מתכוונת להנהן, אך נזכרת במה שאמר ואומרת “כן.”
“את רוצה שארביץ לך ואעניש אותך כי את ילדה רעה שלא יכולה לחכות?” אני כבר כל כך רטובה שקשה לי לחשוב, אז אני מהנהנת, וכאב חד גורם לי לקפוץ באוויר.
“ילדה רעה, אמרתי לדבר, ברור?” הוא אומר. אני משיבה כן, והוא מביט בי עוד יותר עמוק.
“לולי שלי, עכשיו ברצינות מרגע שאתחיל, לא אוכל לעצור. זה לא כמו בספרים שלך.” הוא נוגע בי בצוואר, ממש מאחורי האוזן, ומנשק אותי שם. “לא תהיה מילת ביטחון או חרא כזה. אני אעשה בך מה שארצה ואת תהפכי לחפץ עד שאגמור.” הוא מנשק אותי כמעט באותו מקום, רק קצת יותר נמוך, ונראה שכואב לו בלב מהמצב הזה. “יש סיכוי שלא תגמרי, יש סיכוי שאכאיב לך והמוח שלי יהיה מנותק לחלוטין. אני לא רוצה לעשות לך את זה, עבר כל כך הרבה זמן שזה יהיה אפילו יותר אלים מבדרך כלל.”
אני מרימה את ידי ועוטפת את פניו היפות. “לא אכפת לי, אני תמיד אוהב אותך. אז פשוט – פשוט תעשה את זה.” אני מתהפכת באלימות כך שאני שוכבת על הבטן. הוא מתחיל להתפשט, ואני מנסה להסתכל, אך יד חזקה מחזיקה את ראשי ודוחפת אותו לתוך המזרן, כך שקשה לי לנשום. אני מרגישה את הברך שלו לוחצת על כל הגב שלי ומצמידה אותי חזק למזרן, עד ששאר הגוף שלי מתקפל. יד חזקה לוקחת את שתי ידי וקושרת אותן בחוזקה עם משהו עבה, כך שגם הן לא יכולות לזוז. כל מה שאני מצליחה להזיז אלו רק הרגליים.
הכוס שלי מתכווץ בחוזקה שלא תיארתי לעצמי שארגיש, ואז אצבע ארוכה נדחפת לתוכי בבת אחת, בלי אזהרה. אני נלחמת על הנשימה בזמן שאצבע נוספת ועוד אחת נכנסות. הכול כואב לי – הריאות מחוסר חמצן, הכוס מההרגשה המלאה יתר על מידה, הגב מהברך שעליו, והידיים שאני מנסה למשוך בכוח, למרות שאני יודעת שאין סיכוי להשתחרר.
הכל מרגיש יותר מדי ובו זמנית לא מספיק. האצבעות ממשיכות להיכנס ולצאת בקצב משתנה, אני מנסה להתחכך בדגדגן, אבל זה פשוט לא מצליח. העיניים שלי מתחילות לדמוע, ואני לא בטוחה למה, אך התחושות מרובות מכדי לעקוב אחריהן. היד שעל ראשי לוחצת עוד יותר חזק, עד כדי כך שנדמה שהאף שלי עומד להישבר, ואז פתאום היד משחררת ואני מתנשמת בהקלה. היד שנכנסת אל תוך הכוס שלי יוצאת, אך מיד נכנסת לתוך פי הטבעת שלי. אצבע אחר אצבע נכנסות ויוצאות שוב. אני צורחת באפיסת כוחות, אך נראה שזו לא משנה – היא ממשיכה. ואז יד נוספת מכניסה לתוך הכוס שלי אצבע, הפעם באיטיות. בזמן שהתחת שלי מזוין במהירות, האצבע נכנסת כל כך לאט שזה מענה אותי, קודם הרטיבות החלקלקה, ואז תחושה מחוספסת וקשה. האצבע נכנסת לאט עוד ועוד, נעה בין שכבות הכוס, מצד לצד, קדימה ואחורה, עד למקום בו כבר אני כבר לא יכולה לזוז, אך האצבע ממשיכה לנוע. אחורה וקדימה.
אני מרגישה את האצבעות בשני החורים, עם העור העבה אך חלק באמצע. עד שלפתע העיניים נעצמות ומגיעים אלפי צבעים, כולם משתוללים, מתרחבים, מתערבבים ונפרדים, צובעים כל חלק וחלק בגופי הזעיר הנמצא אי שם ביקום הענק. פיצוץ אחר פיצוץ, כמו פצצת אטום וזיקוקים יחד. הכול מתערבב, הכול יותר מדי. אני מרגישה כמו אליס בארץ הפלאות, כאשר היא נופלת ונופלת ונופלת, רועדת בלי שליטה, צורחת לעזרה.
