חבר מביא חבר

הסיפור דימיוני וכך גם השמות, כל קשר בין הסיפור/שמות ובין מקרים/שמות אמיתיים הרי הוא מקרי בלבד. 

את מיכל פגשתי פעם ראשונה במעונות, כמה ימים לפני פתיחת שנת הלימודים הראשונה שלי באוניברסיטה.
נכנסתי לחדר עם אמא שלי, אני גוררת מזוודה גדולה ואמא שלי סוחבת את שמיכת הפוך העבה שלי, והיא, מיכל, כבר הייתה שם בחדר, שוכבת על המיטה הימנית, לבושה בחולצת טריקו גדולה ומהוהה ומכנסי טייץ קצרים והדוקים, עיניה עצומות כשהיא שומעת מוזיקה חזקה באוזניות מהאייפוד שמונח לצידה, חזק כל כך עד שלא שמעה אותנו נכנסות, מצטרפת בהנאה ל-KISS של פרינס ומניעה את גופה בהתאם כשפטמות שדיי האגס שלה מזדקרות מבעד לבד חולצת הטריקו המתחכך בהן כאילו מודיעות ברבים “תראו, היא הולכת בלי חזיה!”.

התיישבתי מותשת על המיטה השמאלית והיא הבחינה בי, הורידה את האוזניות מאוזניה וקפצה לעברי, “מיכל” הושיטה לי יד, בוחנת אותי במבט חוקר מלמעלה למטה.

“איריס” עניתי ולחצתי את ידה “נעים מאד, אני השותפה בחדר” גמגמתי, כאילו היה לי צורך להתנצל שאנחנו מפריעות לה, “וזאת אמא שלי”.
“בכיף, מתאים לי” אמרה ולא הבנתי למה, ממבט ראשון היינו כל כך שונות, “את צריכה עזרה?” שאלה והחזירה את האוזניות לאוזניה, שומעת את פרינס ורוקדת.

כבר ביום הראשון ללימודים היה ברור לי עד כמה אנחנו שונות, היא היתה מהסטודנטים שיודעים הכל, המסתדרים, ששום דבר לא מפתיע אותם ויש להם שפע של זמן גם לחגוג, ואני חנונית, חרשנית יורמית כזאת, הכל חדש ולא מוכר, הלם בקו”ם כמו שקראנו לזה בצבא.

ביום השלישי ללימודים חזרתי מהספריה והדלת לחדר היתה נעולה, ניסיתי לפתוח עם המפתח שלי ולא הצלחתי, היה תקוע מפתח מבפנים.
מיכל פתחה לי סדק צר בדלת, עטופה רק בסדין, “תחזרי עוד שעה” לחשה לי “אני באמצע!” קרצה לי בעינה וסגרה.
הייתי המומה, לא רגילה לדברים כאלה, ישבתי בקפטריה וחיכיתי. כשהגעתי חזרה בדיוק הבחור יצא מהחדר, מנשק אותה נשיקת פרידה תאוותנית.
“אני מצטערת” התנצלה אבל לא באמת, “הייתי צריכה להודיע לך” המשיכה, “הזדיינו” אמרה במין חופשיות כזאת ואני הסמקתי, היא לא, “דני סטודנט לתואר שני, יהיה המתרגל שלנו בכימיה” הסבירה כאילו אין טבעי מזה “הוא קיבל את שלו ואני קיבלתי את כל תרגילי הבית בתמורה” אמרה והדבר הבא שעשתה היה לסכם איתי סימנים מוסכמים שהחדר תפוס, שאחת מאתנו צריכה פרטיות, מין סימן “נא לא להפריע” אבל בלי השלט התלוי המוכר על ידית הדלת במלונות.

למחרת כשחזרתי ראיתי מרחוק את הסימן המוסכם בחלון, ישבתי בחוץ על הדשא וחיכיתי בסבלנות, מחכה שהוא ירד ואני אוכל לעלות.
“את לא צריכה לדאוג לתרגילים בחשבון דיפרנציאלי” בישרה לי בשמחה כשנכנסתי, מראה לי קבוצת דפים המונחים על השולחן.

כמו שאמרתי, היינו כל כך שונות אבל הפכנו חברות טובות, ניגודים המשלימים זו את זו, כשאני חרשתי ועמלתי היא חגגה, מסתדרת, בהתחלה עוד ניסיתי לעשות את עבודות הבית בעצמי “רק ככה לומדים” הסברתי לה והיא הסתכלה עליי כמו משוגעת, אבל אחר כך, כשהגיעו התוצאות ואני בקושי קיבלתי 60 והיא כל עבודה 100 נשברתי והתחלתי גם אני להעתיק, להשתמש בעבודות שהיו ברשותה.

אם יש קורס שהפחיד את כולם זה הקורס של ה-פרופסור, ככה קראו לו, אף אחד לא העז להגיד את השם שלו, רק הפרופסור תוך הדגשת מובלטת של ה’ הידיעה. הקורס היה קורס חובה, הבחירה היחידה שהיתה לנו זה אם ללכת להרצאה שלו ביום שני או רביעי, מרצים אחרים לא היו.
הפרופסור היה נכנס לכתה ומתחיל להפציץ בנוסחאות שאף אחד לא מבין, בעצם לא אף אחד, תמיד היה את העתודאי עם משקפיי העיגולדים האלה, אבל הוא לא הסכים להסביר לי, סוציומאט, שומר את זה רק לעצמו.

הבוחן הראשון של הפרופסור היה קטסטרופה, זה והציונים הנמוכים בעבודות הבית היחידות שמיכל לא הצליחה לשים עליהן יד, לא כי היא לא ניסתה אלא בגלל שהפרופסור לא היה ממחזר עבודות משנים קודמות כמו שאר עמיתיו.
הציונים הנמוכים הדאיגו אותי מאד, אותי כן אבל את מיכל לא, היא נראתה לי כל כך שלווה.
“מה נעשה?” הייתי אומרת לה, מודאגת “זה קורס חובה!”
“תסמכי, יהיה בסדר” היתה עונה לי בשלווה כשחיוך על פניה “יש לי חברה משנה שניה שאמרה שתדאג לי” ורגע אחרי שינתה נושא ושוב שאלה אותי “נו איריס, יש אחד דלוק עליך… מתרגל! בא לך?” ואני מסמיקה, כמו תמיד, ולא עונה.

פעם אחת עניתי לה, בשבוע הראשון, שכבנו כל אחת במיטה שלה, לא נרדמות ופתאום היא שאלה “תגידי איריס, את בתולה?”
קודם אמרתי לה “לא!” נחרץ, אחר כך הייתה שתיקה ארוכה, רציתי להגיד לה שזה בכלל לא עניינה אבל לא נעים, היא סיפרה לי פרטים יותר אינטימיים על עצמה בלי שום בושה.
“מתי פתחו אותך?” היא ציחקקה, “באיזה כיתה?”
“פתחו אותי בצבא!” מצאתי את עצמי מסבירה לה, אדומה כמו סלק רק מזה שהשתמשתי במילה פתחו אותי, עצמתי עיניים ושפכתי, סיפרתי לה על הקצין ההוא מהצבא ששכבתי איתו, זה שפתח אותי כבר בתורנות השבת הראשונה שלי על מיטת שדה במשרד הקטן שלו, מפתה אותי בדרגות הסג”ם שעל כתפיו ובדיבורים חלקלקים של דון ג’ואן דה-לה-שמאטה, אמר לי את המשפטים שכל כך רציתי לשמוע וקרע את בתוליי, מנצל את תמימותי וקוטף את הדובדבן שבין רגליי, הופך אותי לשרמוטה שלו ולבדיחת הגדוד.

“כמעט חצי שנה הוא חגג עלי” סיפרתי לאיריס באותו רגע של וידוי “אבל קודם המניאק שלח אותי לרופאת נשים לקבל מרשם לגלולה, שחס וחלילה לא יצטרך לדאוג לקונדום או לברוח בזמן כי זה פוגם לו בהנאה, ואחר כך, כשלקחתי, היה קורא לי באמצע היום למשרד שלו, תוקע אותי על השולחן, ממלא אותי בזרמתו ואני, הטפשה, עוד אומרת לו תודה! המניאק היה משאיר אותי בלילה, כשהוא נשאר קצין תורן, רק בשביל שיהיה לו את מי לזיין, מוריד אותי למצוץ לו כשהיה לי ווסת ולפעמים גם סתם כי בא לו” פרקתי מעליי במהירות את הסוד הנורא שלא סיפרתי קודם לאף אחד, “חצי שנה הוא טחן אותי, פעם אחת אפילו בתחת, ואז הגיעה לגדוד פקידה חדשה, בשר טרי, אתגר חדש לסג”ם שרק שבוע לפני עלה לדרגת סגן, והוא זרק אותי! לפני כולם, באמצע חדר האוכל!” כמעט בכיתי כשסיפרתי לה ונזכרתי “ומאז אף אחד לא נוגע בי! לא כי לא רצו, רצו גם רצו, אבל לא נתתי! כל הבנים מניאקים! כולם! ואני עם מניאקים גמרתי!”

הסמסטר עבר במהירות. אני, הנמלה, חרשתי ולמדתי ומיכל, הצרצר, חגגה ורקדה… ולפני שהספקתי לקלוט הגיעה תקופת הבחינות המלחיצה.
בערב לפני המבחן של הפרופסור מיכל הלכה לחוג ריקודי עם. “את לא נורמלית, את תכשלי” אמרתי לה אבל היא רק צחקה.
“תמיד יש מועד ב'” אמרה כשהיא מורחת שפתון אדום על שפתיה “ואם גם זה לא יעזור אז חברה שלי אמרה שאני תמיד יכולה לבקש ממנו מועד מיוחד” הוסיפה, קרצה בעינה ולא פירשה, הלכה והשאירה אותי נבוכה ומבולבלת.

נכשלנו במבחן של הפרופסור, מיכל ואני, כשלון חרוץ כמו רבים אחרים, הכשלון היחיד שלי בסמסטר.
התיישבתי ללמוד למועד ב’, לא בדיוק יודעת ממה להתחיל, ומיכל יצאה “אני הולכת לחברה” הודיעה לי ונעלמה.
חזרה מאוחר בלילה “זהו איריס, עברתי” נשכבה על המיטה שלה והודיעה לי כשחיוך גדול על פניה.
“עברת מה?” לא הבנתי.
“את המבחן של הפרופסור” הסבירה.
“מה?? איך??” התיישבתי לידה “את עובדת עלי, נכון?”
“לא, נשבעת לך, עברתי! החברה שלי לקחה אותי למבחן מיוחד אצלו בבית… ועברתי!”
“איך?”
“את יודעת!” רמזה בתנועת יד גסה שלא השאירה ספק למה היא מתכוונת.
“ל-א!!”
“כן” ופעם ראשונה ראיתי אותה מסמיקה קצת, “נתתי לו, הייתי הזונה שלו כמו שהוא אוהב לקרוא לזה, והוא בתמורה העביר אותי, אומנם קיבלתי רק עבר אבל… את יודעת, תמיד אפשר למצוא דרך גם את זה לשפר!”
“נתת לו?” עדיין לא האמנתי “אצלו בבית? ואיפה היתה אשתו??”
“הוא אלמן, חי לבד”

רגע ארוך שתקתי. “אני אעבור לבד!” אמרתי בסוף בקול נחוש “לא צריכה טובות, אני אלמד ואעבור!”
“מה שאת רוצה” אמרה מיכל והתחילה להתפשט “אני הולכת להתרחץ, להוריד את הג’יפה שלו” לבשה את החלוק ולקחה את הסבון והשמפו ביד
“אבל אם תרצי אני יכולה לסדר גם לך מבחן מיוחד” הוסיפה ויצאה למסדרון, אל עבר המקלחת הקומתית.
“אני אעבור!” המשכתי להגיד גם אחרי שיצאה, מנסה לשכנע את עצמי “אני חייבת לעבור!”.

למדתי כמו שלא למדתי לאף מבחן ובסוף נכשלתי גם במועד ב’. נכון, ציון קצת יותר טוב, כמעט… אבל לא מספיק טוב בשביל לעבור.
שכבתי על המיטה שלי, ממררת מבכי, כשמיכל נשכבה לצידי, מלטפת את ראשי, “איריס” לחשה לי בקול מפתה “אם את רוצה אני עדיין יכולה לארגן לך מבחן מיוחד”
“אני אלך לדבר איתו, חסרות לי רק 3 נקודות לעבור”
צחקה “לא יעזור לך, הוא לא יוותר על סיכוי לזיון”
“זה משפיל!” אמרתי.
“משפיל… אבל לעשות את הקורס מחדש זה יותר משפיל, משפיל וחוץ מזה זה דופק לך סמסטר!”
היה הרבה צדק בדבריה של מיכל, הרבה קורסים נחסמו בפני ברגע שנכשלתי ומעשית זה יאלץ אותי להוסיף סמסטר ללימודים וגם זה אם אני אצליח לעבור את הקורס שגם בסמסטר הבא רק הפרופסור מעביר.
“אמרתי לך שכל הגברים מניאקים” אמרתי למיכל.
“נו, ומה זה עוזר לך?”
“כלום. אבל אני מתביישת” הסמקתי, מרגישה איך היא מלטפת אותי בכל גופי ולא מתנגדת.
“אל תתביישי, אני אבוא אתך” הפתיעה אותי “בשביל מה יש חברות? אם את רק רוצה רק תגידי ואני כבר אסדר הכל” וחזרה למיטה שלה.

אותו לילה לא נרדמתי, בכיתי, מנתחת מה האופציות העומדות בפניי ותמיד מגיעה לאותו פתרון.
חיכיתי לבוקר שיפציע, “אני מסכימה!” אמרתי למיכל כשרק פתחה את העיניים.
“מסכימה מה?” שפשפה את העיניים, מתעוררת.
“את יודעת, למבחן מיוחד” הסברתי וראיתי אותה מחייכת “אבל את באה איתי, הבטחת!”
“א-חו-תי” משכה את המילה כאילו אומרת תסמכי עליי, “אני באה אתך, אל תדאגי, אני לא אשאיר אותך לבד” הוסיפה במהירות “תתכונני, אני אדבר איתו בצהריים בטלפון ובערב נלך אליו” המשיכה “את לא במחזור, נכון?” שאלה פתאום בחשש.
“לא! ואני גם לוקחת גלולות… ואפילו היו שבעה נקיים” עניתי, מנסה להצחיק אותה וביחוד אותי, מנסה להדחיק.


עמדנו מול דלת הבית שלו, מחזיקות ביד את המעילים שהורדנו, היה קר, חורף, גשמים ורעמים, אבל ככה מיכל רצתה, “זה מעמיד את הפטמות” הסבירה ושאלה “מוכנה?”
“כן” אמרתי ורעד עבר בגופי.

הסתכלה עלי מלמעלה למטה, בודקת, “תפתחי כפתור עליון” אמרה כשהיא פותחת את שלה, מחכה שאפתח ומסדרת לי את המחשוף שיראו את החריץ המפתה שבין שדיי “אל תתפלאי אם הוא ישתף גם אותי בחגיגה” הוסיפה כדרך אגב כשהיא דופקת בדלת, מדברת מהר ולא נותנת לי זמן לשאול שאלות, “יש כמה דברים שלא סיפרתי לך, רציתי שיהיו בשבילך הפתעה… ואל תתערבי גם אם זה יראה לך מוזר וקינקי, אני יודעת מה אני עושה, אני..” הוא פתח את הדלת והיא השתתקה לפני שסיימה את המשפט.

הפרופסור קיבל אותנו בחדר העבודה הגדול והמהודר שלו, חדר כמו בסרטים, קירות עץ כהים, הקיר שמאחוריו מכוסה כולו במדפי ספרים עמוסים, על הקיר משמאלו תלויים צילומים, הפרופסור ואשה יפה, כנראה אשתו, תמונות ילדים, תמונות מטקסים לצד תעודות ודיפלומות במסגרות עץ מהודרות, בפינת החדר בערה אח, מפיצה חום נעים, ובמרכז הקיר הימני תלויה תמונת שמן גדולה של פיצ’חדזה.
ישבנו מולו, הוא יושב על כסא מנהלים גדול ומוגבה בצד אחד של שולחן עץ המהגוני הממורק והמפואר ואנחנו בצד השני, על כסאות נמוכים יותר, מביט בנו מלמעלה למטה, שלא יהיה לרגע ספק מי כאן הבוס.

“כן, במה אני יכול לעזור לכן?” שאל בקול רגוע, מפטם את המקטרת שבידו.
“איריס נכשלה במועד ב’ והיא רוצה, זאת אומרת מבקשת, אם אדוני יסכים לעשות לה מבחן מיוחד” אמרה מיכל במהירות, לא נותנת לי לענות.
הפרופסור פנה לעברי, בוחן אותי במבט חודר כשהוא מדליק את המקטרת במצית מהודר שעמד על השולחן וריח נעים התפשט בחדר, שואף ומפריח טבעת עשן מפיו “אז את מבקשת מבחן מיוחד?”
“כן” עניתי בקול חלש ומהוסס.
“מה? אני לא שומע” משך שוב שאיפה ארוכה ממקטרתו.
“כן” עניתי, הפעם חזק וברור.
“ואת מבינה מה המשמעות של מבחן מיוחד?” שאל.
“כן” הסמקתי.
“מה?”
החוורתי, יש הבדל גדול בין לדעת ובין להסביר. לשבת כך מולו, כשמיכל שומעת, ולתאר בקול שאני מוכנה שהוא יזיין אותי. “כן אני יודעת מה אתה רוצה” עניתי.
“אני לא רוצה כלום” השיב לי במין שלווה כזאת ושחרר לאוויר טבעת עשן נוספת, “את באת אליי מרצונך החופשי ואת מבקשת ממני מבחן מיוחד” עצר לרגע, נותן למילים להקלט בראשי, “תסבירי לי בבקשה” המשיך בקול הכי רגוע שיש “למה שאני אסכים לבחון אותך במבחן המיוחד?”
“כי אני אתן לך” לחשתי במהירות, משפילה עיניים.
“תתני לי מה?”
“אתה יודע” אמרתי, מסתכלת ברצפה, מרגישה איך מיכל מאותתת לי ברגלה.
“אני יודע אבל אני רוצה לשמוע ממך” אמר הפרופסור, נשען לאחור ומפריח עוד טבעת עשן.
“לזיין אותי” אמרתי והפעם הסתכלתי עליו “להיות הזונה שלך אדוני הפרופסור” נזכרתי במה שמיכל אמרה שהוא אוהב לשמוע והוספתי גם חנופה קטנה משלי.
חיוך נמתח על פניו, “אז זה מה שאת מציעה? להיות הזונה של הפרופסור?” אמר כשהוא מדבר על עצמו בגוף שלישי, “את יודעת, אני לא מסכים לעשות מבחן מיוחד לכל אחת” המשיך “קומי! תעמדי שם” הצביע על השטיח הגדול במרכז החדר “ותראי לי מה יש לך להציע לי… תתפשטי!!”

לא הופתעתי. לזה דווקא מיכל הכינה אותי מראש, הכינה ועזרה לי לבחור זוג חזיה ותחתונים סקסיים “כאלה שיחרמנו אותו” כדבריה.
קמתי ממקומי, לא היה לי במה להתבייש, הייתי עסיסית, נכון שלא אחת מהדוגמניות האנורקטיות שמדגמנות על המסלול אבל בטח שלא שמנה, כזאת שכשהיא הולכת בשבילי האוניברסיטה בלבוש מתאים, ובזמן האחרון מיכל עזרה לי בזה הרבה, מסובבים אחריה את הראש.

דמי מור ב”סטרפטיז” היתה המודל שלי, חשבתי על זה מאז שהסכמתי, התחלתי להוריד את החולצה בתנועות מפתות, מנענעת את גופי ופותחת כפתור אחר כפתור, חושפת לאט את הבטן שלי, עדיין שטוחה למרות שבסמסטר האחרון לא יצא לי לבלות במכון הכושר כמו בעבר, מושכת את החולצה ומגלה את החזיה שהציגה לראווה את החזה העסיסי שלי.
זרקתי לצד את החולצה שהורדתי והתחלתי לפתוח את החצאית, מסתכלת עליו, על הפרופסור, רואה את המבט החמדני הנעוץ בי, יודעת שהוא נהנה ממה שרואה וממשיכה, מנענעת את מותניי ונותנת לחצאית לצנוח לשטיח, לחשוף את תחתוני הביקיני האדומות.
ביד שמאל אחזתי בחזיה שלא תיפול, לוחצת אותה לשדיי, ובימין פתחתי את הקרס שמאחור, מתקרבת מעט לעבר השולחן ועומדת מולו, נותנת למבטו להתכוונן למקום הנכון ועוזבת, מניחה לחזיה ליפול ולחשוף את שדיי ה- D-CUP העסיסיים והזקופים שלי, מנענעת אותם ומחייכת למראה שתי עיניו המתמקדות בפטמות, משחקת בהן, בפטמות הגדולות והכהות, מסובבת בעדינות, מושכת וגורמת להן להזדקר עוד יותר.
סובבתי לו את הגב, מנענעת בתנועה מגרה בישבני, אוחזת בתחתונים ומתחילה להוריד, רגליי ישרות כשאני מתכופפת קדימה, שדיי התלויים מתנדנדים ואני מושכת ומורידה את תחתוני הביקיני האדומים, חושפת את פלחי ישבני הלבנים, כבר מזמן לא השתזפתי, ממשיכה, יודעת שהוא רואה את שפתי הכוס שלי, את החריץ שבין רגליי ומתכופפת עוד קצת קדימה, מורידה יותר את התחתונים עד שהגיעו לרצפה.
עמדתי מולו עירומה, מסתכלת לרצפה במבט מושפל, ביישני, מכסה ביד אחת את ערוותי ובשניה מנסה לכסות את שדיי, לא זזה, מחכה למוצא פיו.
היתה שתיקה, לאט הרמתי את מבטי לעברו, רואה איך הוא בוחן אותי “תורידי את היד” ציווה ואני הורדתי, נותנת לו רגע לשטוף את עיניו, לראות ולהתגרות ושוב מתכווצת ומכסה, כאילו הייתי איזו בתולה ביישנית.
“את בתולה?”
“לא” עניתי.
“חבל, היית יכולה לקבל 100” ציחקק, “תעמדי ישר!”
הזדקפתי.
“תורידי!”
הורדתי יד אחת, מרגישה שאני מסמיקה, ורגע אחרי הורדתי עוד יד, עומדת ככה ואוצרותיי הכמוסים חושפים בפניהם.
“יפה” אמר, משאיר אותי לעמוד ככה, “היא בסדר החברה שלך” פנה לעבר מיכל ושוב חזר אליי “תגידי, את יודעת למה היא פה?” הצביע על מיכל.
“היא מלווה אותי, ביקשתי ממנה כי פחדתי לבד”
“בולשיט!” פלט את המילה שכל כך אהב לצעוק בהרצאות בכל פעם שמישהו טעה ופנה אל איריס, “לא סיפרת לה?”
“לא” אמרה והשפילה עיניים, נזופה.
“מה? מה לא סיפרת לי?” נפלט לי, מופתעת, ורק אז נזכרתי שבעצם היא הזהירה אותי ליד הדלת, אמרה שיש כמה דברים שלא סיפרה לי כי רצתה שאהיה מופתעת.
“ספרי לה!” הרעים הפרופסור על מיכל.
מיכל הסתובבה לעברי “אני פה כדי לקבל את הבונוס הנוסף” השפילה עיניים, מסמיקה קצת, “הפרופסור הבטיח שאם אני אביא חברה אני אקבל העלאה נוספת בציון”
הייתי המומה, חשבתי שהיא חושבת עלי, “אחותי” היא קראה לי! “בשביל מה יש חברות?” היא אמרה לי בקול משכנע כל כך ומסתבר שהיא חשבה רק על עצמה, עוד פעם עבדו עליי, שוב ניצלו את תמימותי, ועוד מי? מי שחשבתי שהיא החברה שלי.
“מגיע לה עונש, נכון?” שמעתי את הפרופסור פונה אלי, הסתכלתי עליו, מחייך חיוך גדול מאוזן לאוזן, ועוד לפני שעניתי חזר ופנה למיכל “נכון שמגיע לך עונש?”
“נכון” לחשה, מסתכלת לרצפה מבויישת, “ידעתי שאני צריכה לספר לה” הפנתה את מבטה לעברי ולרגע הבחנתי באיזה חיוך ערמומי על שפתיה, לוחשת לי בשפתיה בלי שיראה “זה בסדר, אל תתערבי” וממשיכה לדבר אליו בקול “מגיע לי שתעניש אותי”
עמדתי בפה פעור, לא מאמינה. סמסטר שלם אני עם איריס ולא הכרתי אותה ככזאת וותרנית, מוכנה לקבל עונש ולא מתווכחת קודם, לא מנסה להתחמק.
“איזה עונש את רוצה?” קם ממקומו, מחזיק בידו סרגל מפלסטיק שהוציא ממגירת השולחן.
“כמו החברה שהביאה אותי אליך” ענתה ושוב חייכה אלי בלי שירגיש.
“פרטי, נמקי והסבירי” גיחך, כאילו עמדה מולו עכשיו בכתה.
“אתה יודע, קודם 10 הצלפות עם הסרגל ואחר כך המציצה”
“אז תתפשטי!” הצטרף אליה וצחק.
עמדתי ככה עירומה, מסתכלת איך מיכל מתפשטת. פתאום דברים התחילו להתחבר לי, הרמז שלה באותו לילה כשחזרה מהפרופסור שעבר זה לא הציון הסופי ויש עוד דרך לשפר אותו, ההודעה שלה לפני שנכנסנו שגם היא תשתתף בחגיגה שלנו, שהיא יודעת מה היא עושה ושאני לא אתערב גם אם זה יראה לי מוזר וקינקי.

היה לה גוף טוב למיכל, כבר ראיתי אותה עירומה הרבה פעמים, בניגוד לי היא היתה מתפשטת בחדר חופשי, באור ולא דופקת חשבון, מיכל הורידה את הבגדים בלי הרבה הצגות, זורקת אותם על הרצפה ליד הכסא שישבה, פותחת את החזיה מלפנים ונותנת דרור לשדיי האגס הזקופים שלה, מצרפת את החוטיני שפשטה במהירות לחבילת הבגדים שעל הרצפה ונעמדת ליד השולחן, בפישוק רחב, מתכופפת קדימה ונשענת על מרפקיה והכוס שלה, פס ורוד ורטוב בין שפתיים כהות, מוצג לראווה, מניחה את כף ידה על השולחן, מסתדרת רגע ומכריזה בקול “אני מוכנה אדוני הפרופסור”

עשר הצלפות הוא התכוון להצליף בה בסרגל, מתחיל ומותח פסים אדומים על ישבנה, בולטים במיוחד על רקע משולש השיזוף הלבן של בגד הים שלה. קודם הוא נעמד לצידה, מחזיק את הסרגל ביד אחת ומלטף את ישבנה בשניה, אחר כך הרים את היד עם הסרגל ואני עצמתי עיניים, שומעת את השריקה ואחריה הצליל כשהסרגל פגש את ישבנה העירום ואז בא ה-“איי” שלה.

פתחתי עינים וראיתי אותה משפשפת את המקום והוא מחכה, אחר כך שוב הסתדרה והוא שיחק עם קצה הסרגל בין רגליה, מעביר אותו בעדינות לאורך חריץ הכוס ואני רואה את הרעד שעובר בגופה, ממשיך ועולה בחריץ ישבנה… ושוב מצליף, בלי שום התרעה, מקפיץ אותה וסוחט גניחת כאב שניה ונותן לה לשפשף את המקום הכואב, מחכה שתחזור וחוזר חלילה.
אחרי המכה החמישית הוא הפסיק, נח, מלטף את ישבנה בידו, “נבדוק לה שמן” חייך לעברי והעביר אצבע בין שפתי הכוס שלה, חודר מעט, “היא רטובה” אמר לי, מחייך בגאווה, “החברה שלך מתחרמנת” המשיך לדבר אליי ולמזמז אותה, “איך את?” התקדם לעברי ושלח יד אל בין רגליי. “תפשקי!!”
פישקתי רגליים אפילו שהתביישתי, האמת שהמראה חירמן אותי וידעתי שגם אני רטובה, הרגשתי את האצבע שלו חוקרת בתוכי, חודרת ובוחשת בכוס הרטוב שלי והסמקתי.
“מתאים לי” אמר, ספק לעצמו וספק לי, “אני רואה שאני הולך להנות” המשיך “את יודעת מה את?”
ידעתי אבל שיחקתי את המשחק הכי טוב שיכולתי, גם לשאלות האלה מיכל כן הכינה אותי, “לא” מילמלתי, משפילה עיניים.
“את הזונה שלי!” אמר בקול גס ומתנשא “זיון תמורת ציון” צחק מהבדיחה של עצמו, אוחז בידי הימנית ומוביל אותה אל בין רגלי “תשחקי בעצמך!” פקד, צוחק, “תשמרי על זה חם ורטוב בשבילי!”
שיחקתי, עושה בדיוק מה שהפרופסור רוצה, מזייפת אפילו גניחת הנאה קטנה ורואה את חיוך ההנאה על פניו, “כן שרמוטה, תמשיכי” אמר ונעמד מאחורי, חופן שד בידו ומועך, “אני רואה שגם את נהנית זונה קטנה שלי” נצמד לגבי ומעך לי פטמה, “אם תגמרי תקבלי ממני בונוס, חמש נקודות” לחש לי באוזן וחזר למיכל.

חיכיתי למכה השמינית שלו על ישבנה וזייפתי את האורגזמה שהוא ביקש! ה-“איי” הארוך שלה היה הסימן להתחלה בשבילי, הייתי שחקנית טובה, בשמינית שיחקתי בתפקיד הראשי בהצגת הסיום, הגרסה הישראלית שלנו לסרט “כשהרי פוגש את סאלי”, אני הייתי סאלי בהצגה ואפילו שהייתי עדיין בתולה עשיתי בהצלחה רבה את הסצנה המפורסמת מהמסעדה, את האורגזמה המזוייפת שלה.

“זה מחרמן” מלמלתי כאילו לעצמי, האצבע שלי תקועה בתוכי ואני משפשפת לעצמי, “כן, אמאל’ה” המשכתי וראיתי איך הפרופסור עוזב את מיכל, נשען על השולחן ומסתכל עליי, “כן זה טוב” המשכתי בקול הכי מפתה שהצלחתי להוציא, מתפללת שהוא יקנה את זה, מסתכלת על מכנסיו ורואה את הבליטה שצמחה, “כן, הנה, הנה זה בא” התקדמתי שלב, סוגרת עיניים, לא עד הסוף, משאירה חריצים ועדיין מסתכלת עליו, “אמאל’ה זה בא, אמא’לה זה בא לי, הנה, אני גומרת, אני ג-ו-מ-ר-ת-! כן! כן!… וואו…גמרתי!”

חלק ב

פרופסור פרופסור אבל בזיוף אורגזמות הוא לא מבין כלום! הפרופסור קנה בקלות את ההצגה שלי, בלי לחכות פתח את מכנסיו, נותן להם להשתלשל וליפול עד ברכיו, מפשיל במהירות גם את התחתונים והציג לראווה את אברו הזקור, זין גדול ומפואר, עומד מתוח ומוכן לתקיעה “בואי” אחז בראשה של מיכל ביד אחת ושפשף לעצמו בשניה, “בואי תמצצי!” הוריד אותה על ברכיה לפניו “בואי תמצצי לי!”

מיכל הסתכלה עליי, מחייכת, אולי בגלל שאותה לא הצלחתי לרמות ואולי בגלל שחסכתי לה שתי הצלפות, וירדה מולו על ברכיה, אחזה את הזין שלו בידה, העבירה את לשונה סביב העטרה המתוחה והכניסה אותו לפה, מתחילה למצוץ לו, מחדירה את כל הזיין עמוק לגרונה.

הפרופסור זיין אותה בפה וההנאה קרנה מפניו, אוחז בה בראשה כאילו פחד שתברח ודחף את הזין לפיה בתנועות אגן.
“את!” פנה אלי “את זוכרת מה את?”
“כן אדוני הפרופסור”
“מה?”
“אני הזונה שלך אדוני הפרופסור” עניתי את התשובה שכל כך רצה לשמוע “אני זיון תמורת ציון” חזרתי על הבדיחה שלו עצמו.
“אז תתכונני, תעמדי כמו שהיא עמדה קודם, אני תכף בא לזיין אותך”.

נעמדתי לידם, נשענת על השולחן ומתכופפת כמו שמיכל עמדה קודם, “תפשקי רגלים” ציווה הפרופסור ואני פישקתי, יודעת שאני חשופה, שהוא מתבונן בהיכל תענוגותיי הפרוס בפניו ולהפתעתי זה חירמן אותי, לא מבינה למה, הסמקתי מבושה אבל עדיין זה חירמן אותי אש.

בחוץ ירד גשם חזק, רעם הרעיד מדי פעם את החלון, אבל בחדר היה חם ולא רק בגלל האח שבער, עמדתי ככה מכופפת, מחכה ומסתכלת עליהם, יודעת שתכף יגיע תורי.

הפרופסור שלף את שרביטו מפיה, “את!” פנה למיכל “שבי שם” הצביע על הכסא “ותסתכלי איך אני מזיין את החברה שלך, איך אני דופק את הזונה הקטנה שלי!” המשיך כשהוא נעמד מאחורי וכאילו הרגיש צורך להסביר הוסיף “אני אוהב שמסתכלים איך אני מזיין”

הרגשתי את הזין של הפרופסור מתדפק בפתח דלתי, נוגע בין שפתי הכוס הרגישות, אוחז בידיו במותניי ומתכונן וגם אני התכוננתי.
כמעט שנתיים לא זיינו אותי! מאז שהסג”ם זרק אותי באמצע חדר האוכל לא נתתי לגבר לנעוץ בי את חרבו. זה לא שלא גמרתי, מדי פעם אוננתי וגמרתי, לא הרבה וגם אז רק עם האצבע או שפשוף בכרית, אף פעם לא עם ויברטור, אבל עכשיו אני הולכת לחטוף שוב את הדבר האמיתי.


“נתחיל במבחן” הודיע לי הפרופסור ושפשף את עטרת הזין שלו בחריץ הכוס הרטוב “את מרגישה?” שאל.
לא עניתי, חשבתי שזאת שאלה רטורית והוא הפליק לי בשתי ידיו על פלחי ישבני “ככה לא תעברי” הודיע “כשאני שואל את עונה!” גער בי בכעס, “את מרגישה?”
“כן אדוני הפרופסור”
“יפה. מה את מרגישה?” שפשף שוב את העטרה בין השפתיים נוגע בפנים ומעביר בי רטט בכל הגוף.
הבנתי את הפרינציפ, “את הזין הגדול והנוקשה שלך אדוני הפרופסור” אמרתי בקול, מגייסת את כל כשרונות המשחק שלי ומוסיפה גניחת הנאה קטנה.
“תשובה טובה” אמר והמשיך “ואת רוצה אותו?”
“כן אדוני הפרופסור” אמרתי בקול כאילו היתה זו המתנה שחיכיתי לה כל חיי, “כן, אני מתה על הזין שלך, אני רוצה אותו בין…וואו!”
הפרופסור תקע אותי! לא נתן לי להשלים את המשפט ונעץ את הזין שלו היישר אל בין רגליי במכת אגן חזקה, אוחז במותניי ודוחף בכוח, מחליק וחודר בנרתיק הרטוב עד שאגנו נלחץ אל ישבני וכל הזין שלו שכן עמוק בתוכי.
“מרגישה?” חזר שוב על שאלתו.
“כן” זייפתי גניחת הנאה.
“מה?”
“את הזין הגדול שלך” צעקתי.
“עוד תשובה נכונה” אמר והתחיל לפמפם, לדפוק אותי במרץ, “נמשיך במבחן” צחק כשהוא גוחן עליי מאחור שולח ידים תחתיי וחופן את שדיי, מעסה אותם בלי להפסיק לדפוק.

“כן” נפלטה מפי גניחת הנאה והפעם לא זייפתי, הפעם זה היה אמיתי, הזין שלו נגע לי בדיוק בנקודות הנכונות, השתפשף באזורים שהדליקו אותי, פתאום נזכרתי כמה אני אוהבת להרגיש זין גדול וחם בתוכי, האמת שאהבתי את מה שהסג”ם עשה לי אז, את הזיונים כמובן, לא את ההשפלות, ומסתבר שאני אוהבת את מה שהפרופסור עושה עכשיו בתוכי, “כן אדוני הפרופסור, תמשיך!” 

“יפה מאד, עברת וגם קיבלת נקודת בונוס” לחש לאוזני כשהוא טוחן אותי, מזיין אותי חזק ומהר, “מה את אומרת” פנה למיכל “נהנית החברה שלך, אוהבת את הזין שלי”.
“כן” שמעתי אותה עונה והיה משהו מוזר בקולה “מחרמן” המשיכה, סובבתי מעט את הראש והסתכלתי לעברה, מיכל ישבה על הכסא ואוננה, האצבע שלה שיחקה בין רגליה, עמוק בין רגליה.

רגע לפני שכמעט גמרתי הוא יצא ממני, הפרופסור, לא גמר ויצא, הייתי מיוחמת, רציתי לצעוק לו שיחזור, לבקש שימשיך, להודיע שאני תכף גומרת, אבל הוא הקדים אותי “תשכבי על הגב, על השולחן ותפתחי ת’רגלים” ציווה, מזרז אותי.
משטח העץ של השולחן היה קר אבל לא היה אכפת לי, נשכבתי במהירות והפרופסור נעמד בין רגליי, אחז בהן והניח אותם על כתפיו, כיוון את הזין העטוף במיצי תאוותי בידו ונעץ עצמו חזרה לתוכי, נעיצה חזקה שתקעה את כל הזיין המתוח שלו עמוק בנרתיקי והרטיטה את שדיי הגדולים ושוב התחיל לפמפם, בלי לחכות החל לטחון אותי, לזיין ולגנוח מתענוג, לתפוס את שדיי שרעדו בכל נעיצה ולסחוט אותם, “הנה!” נעץ ונח לרגע, רק בשביל לשאול אותי “את אוהבת את הזיין של הפרופסור?” ושוב דפק חזק באגנו “כ-ן-ן-ן!” גנח בהנאה והרעיד את כל גופי.

גמרתי, לא נעים להודות אבל הפרופסור עשה לי את זה, קרא לי זונה, סחט אותי מינית ואני התחרמנתי, גמרתי, ולפי מה שנראה לי גם מיכל גמרה מההצגה.
לא סיפרתי לו, לפרופסור, לא גיליתי לו שגמרתי. חנקתי את גניחות ההנאה ובדיעבד יתכן וזאת היתה טעות, אולי הייתי סוחטת ממנו נקודות בונוס נוספות או אולי הוא היה גומר יותר מהר אבל לא בוכים על חלב שנשפך.
בפעם הבאה שזה בא לי לא הצלחתי להתאפק, “כן, זה טוב” גנחתי בקול שלא השאיר ספק שעוד רגע אני גומרת “כן, תן לי… עוד” המשכתי.
הרגשתי איך הוא מגביר את הקצב וטוחן אותי, דפיקות מהירות וחזקות, מתחיל לגנוח גם הוא, מצטרף אליי “כן, את אוהבת שהפרופסור דופק אותך?” שאל כשהוא שומר על פאסון, ממשיך לדבר על עצמו בגוף שלישי גם ברגע כזה, “הזונה הקטנה אוהבת את מה שהפרופסור נותן לה?!” הוסיף ושאל.
“כן” גנחתי “כן אדוני הפרופסור, כן, תן לי עוד”
הפרופסור גנח בקול, אוחז בי ותוקע, “אני בא!” הודיע בקול “אני גומר!” נמתח בתוכי.
“גם אני” עניתי לו “תן לי!” המשכתי לילל כחתולת רחוב מיוחמת “אל תברח!” צרחתי שהיה נדמה לי שהוא בורח “תן לי, תן!”
הפרופסור גמר ואני איתו, ממלא אותי בשפעת זרמתו החמה, עומד מתוח וחיוך של הנאה על פניו “אל תזוזי!”
שכבתי על הגב והרגשתי איך הזין שלו מתרכך, מצטמק, בורח מתוכי עד שהחליק ויצא.
הפרופסור התיישב על הכסא שלו “וואו, היה טוב”.

קמתי ורציתי להתלבש. “עוד לא, שבי שם” הצביע על הכסא שבו ישבתי בהתחלה, התיישבתי, בכסא לידי ישבה מיכל, עירומה גם היא.
“תראי” פנה אליי “ציון עבר יש לך”
“ועוד חמש נקודות בונוס כי גמרתי כשהענשת את מיכל” הזכרתי, למרות שלא באמת גמרתי, זייפתי את האורגזמה ההיא “ועוד נקודה שהבטחת לי כשתקעת אותי” הוספתי, משתמשת בכוונה במילה תקעת שהוא כל כך אוהב להגיד “אתה זוכר, לחשת לי באוזן”.
“נכון” אישר “עבר ועוד 6 נקודות, אבל יש לי הצעה נוספת בשבילך, יש לי מבצע, חבר מביא חבר” התחיל לחייך “בעצם יותר נכון להגיד חברה מביאה חברה, כמו שהיא הביאה אותך” הסתכל במבט חודר אל תוך עיניי, אולי בניסיון להבין מה אני חושבת, והשלים את ההצעה “תביאי גם את חברה למבחן מיוחד ותקבל עוד בונוס”
היססתי, אני לא מכירה אף אחת שאני יכולה להציע לה, שתקתי ולא עניתי, מיכל שברה את השתיקה “היא תחשוב, העיקר פרופסור – נהנת?”
“כן” חייך חיוך גדול ונאנח, אנחת תענוג כזאת, “מאד, בעיקר מהזיון, לדעתי הוא כל כך משופשף שהוא הלך לישון” קם, שנראה, והצביע על הזיין המצומק שהתדלדל בין רגליו “אין צ’אנס שהוא יעמוד יומיים”
ראיתי שמיכל מתעוררת, נדרכת במקומה, “ואם אני אסדר לך סיבוב נוסף תתן לי 90?”
“אין צ’אנס” ביטל אותה.
“מה אכפת לך, תן לי לנסות, 90?”
“80”
סגרו על 85 ובלי לחכות מיכל כרעה בין רגליו “את תשבי ותסתכלי, זה מדליק את הפרופסור” אמרה לי והתחילה לטפל בו, לא אכפת לה בכלל שהזיין שלו היה לפני רגע עמוק בכוס שלי ולא מזיז לה מה הוא השפריץ שם, מעבירה את לשונה סביב העטרה, מוצצת בקול, מלטפת בידה את שקית האשכים שלו התלויה בין רגליו ומשחקת לו בביצים.
מיכל ידעה מה היא צריכה לעשות, הסתכלתי עליה במבט מהופנט, לומדת ממנה, את הזין לא ממש ראיתי הוא היה בפה שלה והשיער הארוך שלה קצת הסתיר לי אבל שפת הגוף של הפרופסור הכריזה שהוא שוב נדלק, נמתח בכסא, ידיו על ראשה וההבעה על הפנים שלו אמרה את הכל.
בפעם הראשונה שהיא הוציאה אותו ממש מפיה ויכולתי לראות הייתי המומה, עמד לו, עדיין לא כמו קודם אבל עמד!
“פרופסור” היא אמרה לו בקול מתפנק “אני רוצה כמו איריס, לשכב על השולחן” ושוב הכניסה, מוצצת, מוציאה לרגע “אתה תרשה לי, נכון?” באותו קול מתפנק ושוב המשיכה למצוץ, להעמיד לו, מוצצת ומדברת אליו “זה כל כך חירמן אותי כשדפקת אותה ככה… ממש גמרתי”.
כשהפרופסור השחיל את מיכל על השולחן הגדול שלו, שוכבת על הגב והוא עומד בין רגליה המפושקות ומזיין, אני הסמקתי! לא יודעת למה, אולי בגלל שזה חירמן אותי עד שאוננתי, יושבת על הכסא ונוגעת בעצמי שם למטה דוחפת אצבע ומלטפת בדיוק בנקודה הנכונה או אולי בגלל שאף פעם לא הסתכלתי איך מזיינים מישהי אחרת, לא אותי, בעצם לא, זה לא מדוייק, פעם כבר הסתכלתי, שכבתי עם הסג”ם בחדר שלו במגורי קצינים ובמיטה השניה זיין הקמב”ץ את מש”קית הת”ש הבלונדינית, שכבתי על הצד, הסג”ם זיין אותי מאחור, מחבק וסוחט את שדיי, מפמפם אותי בלהט ואני מסתכלת בהם, מציצה איך הקמב”ץ שוכב עליה וטוחן אותה, ישבנו הלבנבן עולה ויורד כשהיא גונחת בקול, בלי בושה, לא מתביישת שאשמע.

מיכל זייפה אורגזמה, זאת אומרת היה ברור שהיא נהנת אבל לא עד כדי כך, שואגת בקול “כן, זה טוב” כאילו היתה באיזה סרט כחול סוג ז’, “הזיין שלך כל כך גדול” ליטפה לפרופסור את האגו “אתה קורע אותי!” הכריזה “אני אוהבת מה שאתה עושה לי” המשיכה כשהוא לש בחוזקה את שדיה “כן, תמשיך… אני גומרת” עשתה הצגה “גמרתי” התנשפה בקול “פרופסור זה טוב… תמשיך”.
גם הפעם הפרופסור קנה את זה, חיוך של גאווה נמרח על פניו, הניח את רגליה על כתפיו וחיבק אותן, נצמד אליה יותר חזק ו…טחן!דקה אחרי זה הוא גמר בקול תרועת מנצחים, “יש!” נמתח בתוכה “הנה!!” המשיך כשהוא יורה את מטענו, נלחץ ותוקע יותר עמוק, “כן! גמרתי!” התנשף ויצא, מתיישב בכבדות על הכסא שלו ואברו המצומק רטוב מעסיס תאוותה “וואו, טובה החברה שלך, על כזה זיון באמת מגיע לה 90, וגם את יכולה” פנה שוב אליי “תביאי חברה, אל תספרי לה הכל, רק מה שסיפרו לך, תשתפי פעולה כמו מיכל וגם לך יהיה 90, מבטיח!”

חלק ג

אני לא זוכרת מי היתה הראשונה שפרצה בצחוק במונית אבל שתינו ישבנו וצחקנו, בחוץ ירד גשם זלעפות, הנהג בקושי ראה את הדרך ואנחנו צחקנו.
“מניאקית, זייפת!” אמרתי למיכל, “הרגשתי! איפה למדת?”
“אני מניאקית?” החזירה לי “למה מי זייפה ראשונה?” חיקתה את הגניחות שלי.
“כשהארי פגש את סאלי, הסצנה במסעדה” אמרתי לה וגם אני שיחזרתי לה את גניחותיה.
“רוצה אבל מפחדת” החזירה לי באותה מטבע “סרט כחול שהורדתי באי-מיול, כל סצנה שרק תבחרי”
“ראית איך הוא נדלק עלי?” אמרתי “הציע לי 90 במבצע חבר מביא חבר” ליוויתי את דבריי בתנועת יד מגונה המוכרת לכל.
“כן, וגם הציע לנו להרשם לקורס שלו בשנה שניה”.
“כן” חייכתי “וישר לגשת למבחן המיוחד” ופתאום הרגשתי איך מיכל מאותתת לי עם הרגל, רומזת לי שהנהג מקשיב! מסתכל בנו דרך המראה במין מבט סקרני.
שתקנו.

עמדנו במקלחת, מתרחצות, משפשפות טוב טוב בכל המקומות כאילו מנסות להוריד את הזוהמה שדבקה בנו אצל הפרופסור. היה מאוחר, בחוץ עדיין המשיך הגשם אבל למזלנו היו עדיין מים חמים בשפע במקלחת הקומתית.

פעם ראשונה שהתפשטתי בחופשיות כזאת במקלחת הקומתית, מורידה את החלוק בלי בושה. תמיד הייתי מחכה שאף אחת לא תהייה ורק אז מתפשטת, נכנסת במהירות לתא, סוגרת את הוילון ולא יוצאת עד שלא בדקתי שאין אף אחת, והפעם לא! הפעם הוילון נשאר פתוח ואני עמדתי ככה עירומה ונתתי למים לזרום, משפשפת מתחת לחזה הגדול שלי, רואה את המבטים של מיכל ומקפיצה אותו, לא אכפת לי שתראה! יותר מזה, אפילו מבקשת ממנה שתסבן לי את הגב.

אחר כך, כששכבנו כל אחת במיטה שלה, היא שאלה אותי אם אני מתכוונת להביא חברה.
“לא יודעת, האמת שאין לי” אמרתי, מפהקת.
“אם תרצי תגידי, אני חושבת שאני מכירה מישהי שנכשלה… אבל באמת, רק אם את רוצה”.
“עכשיו אני עייפה” פהקתי שוב “נדבר מחר, לילה טוב”.
“לילה טוב”.
שכבתי בעיניים עצומות ושחזרתי לעצמי את הערב, נזכרת איך זה היה, הייתי כל כך עייפה שעוד לפני שהגעתי לקטע שדפקנו על הדלת של הפרופסור נרדמתי.

למחרת לא דיברנו על זה, לא יודעת למה, גם ביום שאחרי. בלילה שכבנו במיטות, בחוץ עדיין ירד גשם ואנחנו עטופות בשמיכות הפוך, ברקע שמעתי אותה מקשיבה ל”סוזאן” של לאונרד כהן מהאייפוד שלה.
“מצאתי לך מישהי” אמרה פתאום, מורידה את האוזניות מאוזניה.
“מי?”
“מישהי, את מעוניינת?”
“לא יודעת, עברתי, מה זה חשוב?”
“ויהיה לי ציון יותר טוב משלך?” נגעה לי בנקודה רגישה, כל הציונים שלי יותר טובים משלה, “חשבתי שאת הולכת על מצטיינת דיקן” המשיכה וידעתי שהיא צודקת, ציון עבר באמת דופק לי חזק את הסיכוי למצטיינת שאני בניתי על המענק שלו לשנה הבאה.
“לא יודעת” אמרתי, מהססת, “איך קראת לזה?… רוצה אבל מפחדת” ציחקקתי.
“אין בעיה” סובבה את הגב, כאילו לא אכפת לה, היא את שלה עשתה, והחזירה את האוזניות לאוזניה “יש לך זמן עד מחר, אם תרצי תגידי”.

לקח לי רבע שעה להחליט, “מיכל” אמרתי לה אבל היא לא שמעה בגלל האוזניות “מיכל!” צעקתי.
“מה?” נשכבה על הגב והורידה את האוזניות “החלטת??”
שכבתי על הצד, הראש נשען על היד והסתכלתי עליה “כן, אני רוצה”
“זה יעלה לך!” הסתובבה גם היא לעברי.
“מה?!”
“כן, זהו, אין יותר מתנות חינם”
“את צוחקת?” שאלתי.
“לא”
“מה את רוצה?”
“בואי!” הרימה את שמיכת הפוך שלה וראיתי שהיא עירומה “תתפשטי ובואי!”

הפעם הראשונה בחיי שעשיתי סקס עם אשה היתה עם מיכל, במיטה שלה בחדר המשותף שלנו במעונות הסטודנטים.
ברגע הראשון רציתי להגיד לה לא, לשלוח אותה לכל הרוחות ולהגיד לה שאני לא לסבית! נראה לי חצוף מדי, קינקי, שאני אשכב עם אשה??
בחיים לא חשבתי שאני אסכים, אבל אז באה הסקרנות ושברה אותי, יותר מהציון רציתי לנסות, לדעת מה זה, הרבה טבואים שברתי בימים האחרונים אז מה הבעיה לשבור עוד אחד.
התפשטתי במהירות, זורקת את הפיג’מה על המיטה שלי, מרגישה איך הפטמות נעמדות לי מהקור וצללתי אל מתחת לשמיכה שלה, “קררר” אמרתי בקול רועד ומתפנק, נצמדת אליה, שוכבות פנים אל פנים מתחת לשמיכה העבה, “את כל כך חמה” לחשתי, נצמדת עוד קצת.
“ואת קרה” שיחקה לי בפטמה שהזדקפה עוד יותר.
מיכל נישקה אותי, נשיקה קלה, נגיעה על השפתים ואני קפאתי במקומי.
“פעם ראשונה שלך עם אשה?” שאלה.
“כן… ואת?”
“לא” צחקה “את זוכרת את המתרגלת בפיזיקה?”
“זאת עם השיער הקצוץ?” שאלתי מופתעת.
“כן”
“לא!!”
“כן, שכבתי איתה, איך את חושבת שקיבלתי את הפתרונות לתרגילים?” אמרה והעבירה את קצה האצבע סביב עטרת הפטמה הכהה שלי, מלטפת את ראש הפטמה הנוקשה ושולחת זרמים בכל גופי, מעמידה אותה עוד יותר.
“מה את לסבית?” נפלט לי.
“נראה לך?” צחקה “אני לא, אבל אמא שלי כן” הפתיעה אותי “היה לי ממי ללמוד”
“מה?!?”
“כן, רוצה לשמוע?” הרגשתי את ידה חודרת בין רגליי והצמדתי אותן, לא נותנת לה להכנס “תרגעי, תני לי” לחשה, דוחפת, “תני לי!” הרגשתי את היד נכנסת והאצבע מתחילה ללטף בעדינות בין שפתי הכוס שלי “תכניסי לי גם את היד שלך” לחשה ואני, מכושפת, החדרתי את ידי בין רגליה, כמו שהיא עשתה לי, נוגעת בעדינות בכוס שלה.
“רוצה לשמוע?”
“כן” ליטפתי בין שפתי הכוס שלה כמו שהיא ליטפה לי, מרגישה שהיא רטובה בדיוק כמוני, “ספרי” עצמתי עיניים והתמכרתי לתענוג “ספרי לי” הרגשתי אותה מנשקת אותי על השפתיים, הפעם נשיקה יותר תאוותנית והאצבע שלה חדרה לתוכי.
“אז ככה” התחילה “עד גיל 15 הכל אצלנו היה כאילו רגיל, היינו משפחה כמו כל שאר המשפחות, היום אני יודעת שהכתובת היתה על הקיר, שאבא שלי ידע ושתק, מין הסכמה שבשתיקה, עד שאמא שלי החליטה לצאת מהארון והכל התפוצץ” סיפרה בלחש “ההורים שלי נפרדו ואני עברתי לגור עם אמא שלי והבת זוג שלה, האבא החדש שלי, אבא נורית קראתי לה” עצרה רגע כדי לנשק אותי שוב והמשיכה “הייתה שם אהבה וידעתי שהן מזדיינות, החדר שלי היה צמוד לחדר השינה שלהן והייתי שומעת את אמא שלי גונחת בהנאה בלילות, אבל לזכותם יאמר שהם עשו את זה תמיד מאחורי דלת סגורה ונעולה, אף פעם לא לידי, שחס וחלילה לא אראה”
מיכל הפסיקה שוב, אוחזת את ידי בידה ומסדרת אותה בין רגליה “תכניסי אצבע… כן ככה, יותר” נלחצה אל האצבע שדחפתי לתוכה, מתנועעת סביבה “כן תמשיכי, זה טוב” גנחה בהנאה והחזירה את ידה אל בין רגליי, ממשיכה ללטף בתוכי ולספר בקול מפתה “יום אחד, כשכבר הייתי כמעט שנה בצבא, חזרתי באופן מפתיע מוקדם ותפסתי אותן על חם, נכנסתי והן לא שמעו אותי, הדלת לחדר השינה שלהן היתה פתוחה, כנראה שכחו, לא חשבו שאפתיע אותן… אז הצצתי”
הרגשתי שאני מתחרמנת, נלחצת לאצבע שלה כמו שהיא נלחצה לשלי, פותחת עיניים רק בשביל למצוא את שפתיה ומנשקת אותה, לשון נוגעת בלשון בנשיקה צרפתית, סוגרת חזק רגליים סביב ידה, שלא תברח לי חלילה “תמשיכי” גנחתי, משתפשפת, “מחרמן הסיפור שלך”.
“שתיהן היו ערומות, את יודעת? עכשיו כשאני חושבת זאת היתה הפעם הראשונה שראיתי את אבא נורית עירומה, אמא שלי שכבה על הגב ונורית שכבה על הבטן כשראשה בין רגליה של אמא שלי, יורדת לה, מוצצת לה ואמא שלי צועקת בהנאה, אף פעם לא שמעתי אותה צועקת ככה, כנראה בגלל שחשבה שאני לא בבית, מתחננת שתמשיך, שתדחוף את הלשון שלה יותר עמוק, צועקת שזה טוב ומודיעה שהיא תכף גומרת”.
“אני גמרתי” לחשתי למיכל, מסמיקה כולי, “הסיפור והיד שלך ביחד עשו לי את זה”.
“זה עוד לא הכל” המשיכה לטפל בי “אחרי שאמא שלי גמרה הן התחלפו, נורית על הגב ואמא שלי בין רגליה, עומדת על ארבע, כמו כלב, כמו שדופקים אותך בדוגי, דפקו אותך פעם בדוגי?” שינתה פתאום נושא.
“כן, הרבה” עניתי “הסג”ם אהב לתקוע אותי ככה”.
“לא משנה” קטעה אותי וחזרה לסיפור, “בכל אופן אמא שלי עמדה בדוגי כשראשה מורד וישבנה מורם, ערוותה חשופה מול עיניי, חריץ ורוד ורטוב בין זוג שפתיים כהות, כוס מרוט וחלק, בלי אף שיערה. הרגשתי שאני מתחרמנת וברחתי בשקט לחדר שלי, אפילו חשבתי לאונן, אבל הסקרנות החזירה אותי חזרה”.
מיכל הפסיקה לספר, מתנשפת, וידעתי שגם היא גומרת, עזרתי לה עם האצבע, מפמפמת לה בכוס, “וואו, גמרתי” לחשה מתנשפת “רוצה לשמוע עוד או..”
“תמשיכי!” קטעתי אותה.
“ברגע שחזרתי גם נורית גמרה, מאופקת הרבה יותר מאמא שלי ואז הם נשכבו בצורה מוזרה, אחת בין רגלי השניה, כוס נוגע בכוס, כף הרגל של האחת מול הפנים של השניה והרגל השניה צמודה לגב, מוצצות זו את הבוהן של זאת ומתחילות להשתפשף, מחככות כוס בכוס, תלתלי הערווה של נורית משפשפים את הכוס החלק של אמי, מתחככות וגונחות בהנאה… יצאתי בשקט מהבית ברגע שהן גמרו שוב, נתתי להן זמן להתאושש קצת ועשיתי הצגה שאני מגיעה, צלצלתי בדלת, לקח זמן עד שאמא שלי פתחה, קצת אדומה, התנצלתי ששכחתי את המפתח והתנהגתי כאילו אני לא יודעת”.
“וזהו? זה כל הסיפור?”
“לא, אולי אחר כך אני אמשיך” לחשה “עכשיו אני חרמנית, תשכבי!” דחפה אותי על גבי ונשכבה מעליי כשברכיה בין רגליי, מושכת את השמיכה מעליה, מכסה אותנו ובלי לחכות התחילה לנשק אותי לאורך גופי, יורדת מעט ומוצצת לי בדרך את השדיים, ממשיכה לרדת ולנשק את הבטן עד שהצמידה את ראשה אל ערוותי, מפשקת חזק את רגליי בידיה ונושקת בשפתיה לשפתי הכוס שלי, נותנת ללשון שלה להכנס לפעולה, מוצאת במהירות את הדגדגן ומוצצת.
לקח לה רגע לטפל בי עד שגמרתי בפעם הראשונה, מותחת את ידיי ואוחזת בחוזקה בסדין באגרופיי, גונחת בלחש, נושכת שפתיים שלא לצעוק מאושר, שלא ישמעו החברות בחדרים הצמודים, מתחננת למיכל שתמשיך “כן זה טוב, תמשיכי, עוד, אלוהים ע-ו-ד” ואני כבר עולה במעלות האורגזמה השניה.
שלוש פעמים גמרתי עד שהתחלפנו, היא על הגב ואני יורדת לה, יורדת ומתחרמנת, כורעת על ארבע בין רגליה המפושקות, ראשי למטה וישבני מורם, כמו אמא שלה, מרגישה איך טיפה נוזלת לי מהכוס לאורך הרגל, מלטפת בדרכה ואחריה עוד טיפה.
אף פעם לא טעמתי כוס של אשה, ברגע הראשון חששתי, אתם יודעים, נצמדתי בחשש, נוגעת עם קצה הלשון ורואה שזה לא נורא, דוחפת יותר ומתחילה להנות, תוקעת ומתחילה לשחק בה, לחפש עם הלשון את הדגדגן, מרגישה איך היא נדלקת, מרימה ומצמידה את אגנה לפניי וגונחת “כן, שמה, ימינה” מדריכה אותי בדרך אל האושר “עוד קצת, שם, כן שם! זהו!” הובילה עד שתפסתי אותו בין שפתי ומצצתי מציצה ראשונה, מרגישה שהיא נמתחת, גונחת “כן, אמאל’ה, עוד, תמשיכי, אני גומרת” ואני ממשיכה.
גם היא גמרה שלוש פעמים, בדיוק כמוני, ורק אז אחזה בי ומשכה אותי למעלה, “בואי” השכיבה אותי לצידה, שוב צמודות, מתנשקות, טועמות את טעמנו, את טעם עסיס תשוקתנו שדבק לשפתותינו, הטעם הקסום שממלא את פינו.
“וואו, זה היה טוב” לחשה לי, נצמדת, והרגשתי את פטמותיה הנוקשות נלחצות אל שדיי “יותר טוב מאבא נורית” המשיכה ולחשה.
“מה?!?” כמעט קפצתי מהמיטה.
“כן, רוצה לשמוע? אבל תשבעי שלא תספרי שסיפרתי” חייכה “תסתובבי ואני אספר לך”.
שכבנו כפיות, יד אחת של מיכל תחת ראשי, חופנת שד והשניה מחבקת ומלטפת את בטני, מצמידה אותי לגופה עד שהרגשתי את שדי האגס שלה נלחצים לגבי. ברק האיר את החדר ואחריו רעם התגלגל, מרעיד את השמשה ומעביר צמרמורת בגופי, “קר לך” נצמדה יותר, מנשקת אותי בעורפי.
“לא” ליטפתי את היד החופנת את שדי “תמשיכי, ספרי”.
“על אבא נורית? אז ככה” התחילה “חודשיים או שלושה אחרי שראיתי אותן לא דיברתי על זה, רק בלילות הייתי חולמת, פעם איך עושים לי את זה ופעם איך אני עושה, רואה שוב מה הן עשו שם בחדר אבל במקום אמא שלי זה אני ששוכבת שם, זאת אני שאבא נורית מפנקת, זאת אני ש…” הפסיקה באמצע, נצמדת יותר חזק, מנשקת אותי שוב בעורף ומשפשפת את ערוותה בישבני “להמשיך?”
“כן!!” התלהבתי.
צחקה, שולחת יד ומשחקת בפלומת שיער ערוותי הרכה “ניצלתי הזדמנות שנשארנו רק שתינו לבד, נורית ואני, אמא שלי נסעה להשתלמות מנהלים בים המלח, בחוץ ירד גשם והייתה סופת רעמים…” וכאילו על פי הזמנה הרעים רעם חזק “בדיוק כמו עכשיו” ציחקקה והמשיכה, “למרות שהיה קר התלבשתי בפיג’מה דקיקה שלא הסתירה כלום, עשיתי הצגה ושאלתי אותה אם אני יכולה לשכב לידה כי אני מפחדת. ברגע הראשון היא נבהלה, ראיתי את זה בעיניים שלה, אבל ראיתי גם את המבט החמדני למראה הגוף הצעיר והרענן שלי, עוד כמה מניפולציות מצידי כולל צעקת אמאל’ה מפוחדת ברעם הבא, והיא נענתה. נשכבתי לצידה”.
האצבע של מיכל ליטפה בין שפתי הכוס שלי, ליטוף עדין כזה, לא חודר אבל מחרמן “תמשיכי” דרשתי, מתמכרת למגע ולסיפור, והיא נישקה את עורפי, נשיקה תאוותנית רטובה והמשיכה.
“שכבנו על הגב, זו ליד זו, קצת רחוקות ומנוכרות, לא נוגעות. רעם חזק היה תרוץ טוב להצמד אליה ולהחזיק בידה ומשם הדרך להתכרבל בזרועותיה היתה קצרה, שכבתי ככה, מחבקת אותה, נוגעת כאילו במקרה בשד שלה, סיפרתי לה שראיתי אותה ואת אמא שלי עושות את זה, לרגע היא ניסתה להתמם אבל מהר מאד הבינה שבאמת ראיתי אותן עושות את זה”.
“והזדיינתן?” לא התאפקתי.
“רגע…” צחקה וצבטה לי בפטמה “לא ישר, נראה לי שנורית הבינה מיד מה אני רוצה, נכון שהיא ניסתה להתחמק, להגיד שזה לא מוסרי, שהיא לא רוצה לבגוד באמא שלי, אבל כשלקחתי את ידה והכנסתי אותה מתחת לפיג’מה, מניחה אותה על השד ומוסיפה איום מרומז שאם היא לא תשתף איתי פעולה אני אספר לאמא שלי שהיא ניסתה להשכיב אותי, הדרך היתה סלולה”.
נדלקתי יותר, הייתי חרמנית, מול עיניי רצו התמונות של מה שהיא סיפרה, לקחתי את ידה שהיתה בין רגליי והכנסתי את האצבע לפי, מוצצת, מרטיבה ומחזירה חזרה אל בין רגליי, לוחשת לה “תכניסי, תמשיכי” ומתמסטלת מהמגע.
“אותו לילה נורית לימדה אותי את סודות הסקס הלסבי, אהבת אשה לאשה מהי, קודם היא השביעה אותי שאני בחיים לא אספר לאף אחת, ביחוד לא אמא שלי, ואחר כך לימדה אותי את הכול, לפנק ולהתפנק, 69 ולהשתפשף, היה לה אפילו סטראפ-און במגירה והיא דפקה אותי איתו, שכבה עליי וזיינה אותי בהנאה, גמרתי כמו שלא גמרתי קודם עם אף גבר… די, בואי” הפסיקה פתאום “הדליק אותי, בואי נשתפשף” סובבה אותי עם הפנים אליה והתחילה להתהפך, נכנסת בין רגליי, מניחה את כף רגלה מול פניי ומושכת את כף רגלי לפיה, מצמידה את הכוס שלה לכוס שלי ומתחילה להשתפשף.
שכבנו וגנחנו, משתפשפות, הרגל שלי מתוחה בין שדיה והרגל שלה בין שדי, מוצצות זו את הבוהן של זאת, כמו בסיפור שלה, הרגשתי איך עובר בי מין זרם כזה שעשה לי רק טוב, מין אורגזמה חייתית כזאת, ידעתי שזה בא והמשכתי… עד שהשפרצתי!
אחר כך שכבנו שוב כפיות, הפעם אני מחבקת אותה, חופנת את השד שלה ולשה, “וואו, לא ידעתי” לחשתי לה, מתנשפת, “היה טוב, גמרתי שוב”.
“גם אני”
“אני יכולה להשאר?” שאלתי בקול מתפנק.
אותו לילה ישנתי במיטה שלה, אמנם צפוף אבל היה לי חם ונעים ולא בא לי לחזור למיטה הקרה שלי. 
קראו לה צביה, לסטודנטית שמיכל ארגנה לי, הלכתי איתה לפרופסור וחזרתי עם ה-90 המובטח!
נכון, הפרופסור חגג על שתינו, ההצלפות בישבן לא היו ממש כואבות, זאת אומרת הראשונה כן אבל אחרי גניחת הכאב החזקה שלי, שפשוף הישבן המוגזם אחרי כל מכה ואפילו דמעה קטנה שהצלחתי לסחוט מעצמי, עוד טריק שלימדה אותי מיכל, הוא הכה הרבה יותר חלש.
אחר כך מצצתי לו, קצר, עמד לו גם בלי זה והוא היה להוט לזיין, אבל מסכנה צביה, לא חירמן אותה לעמוד ככה עירומה ולצפות בפרופסור שמפליק לי על ישבני עם הסרגל שלו, הפסים האדומים שנחרצו בישבני לא עשו לה את זה, וכשהזין שלו פגש את הכוס היבש שלה זה כאב לה, ראיתי את זה על פניה, אבל אחר כך זה הסתדר, לפי הצלילים של הזין שלו שמפמפם במרץ בכוס שלה ידעתי שהיא רטובה ובדרך חזרה, במונית, כשסיפרתי לה שכמעט גמרתי כשהוא זיין אותה, היא אפילו הודתה שהיא קצת נהנתה.

עמדתי עם מיכל במועדון הסטודנטים, שותות מיץ עם וודקה ומזיעות, מתנועעות לקצב המוזיקה החזקה, ככה זה ביום חמישי, סוגרים עוד שבוע מתיש במסיבת ריקודים.
“רואה את ההוא מימין… נדלק עליך” מיכל לחשה לי באוזן.
הסתובבתי, “מי המתרגל?”
“כן!”
הסתכלתי עליו, בוחנת אותו מכף רגל עד ראש, “שווה” אמרתי “למה יש לו מה להציע לנו?”
“יהלום בקצה, טייס!”
“פחחחח, הצחקת אותי”
“וגם את המבחן הסופי בקורס”
“מתאים לי!” אמרתי לה כשאני מרימה קצת את חצאית המיני שלי ופותחת עוד כפתור בחולצה “תלמדי, אשה יפה, הסצנה שג’וליה רוברטס הולכת לריצ’ארד גיר שיושב באוטו” צחקתי והתחלתי לעכס לעברו בתנועות אגן מוגזמות.

“בשעה הקרובה אל תתקרבי לחדר!” לחשתי לה כמה דקות אחרי כשעברתי לצידה בדרך החוצה, צמודה אליו וידו מונחת על ישבני, ממשמשת…