טועה ומתקנת

אני ספק הולכת, ספק מדדה לכיון הרכב, כבר לא מסדרת את השיער או את האיפור שנמרח ונראה כאילו חזרתי ממלחמה.
אני אפילו לא יודעת אם נהנתי או סבלתי, אני יודעת שמחר זה יכאב.

״אמא, אני מבטיחה לחזור לפני 03:00, את יודעת כמה היא צריכה אותי עכשיו!״
״אם אחותך הייתה אוהבת מישהו אחר חוץ מאשר את עצמה לא היית צריכה להעיר אותי בשעה כזאת כדי שאבוא לשמור על הבן שלך!
טוב, תלכי, מה אני אגיד לך״.

אני יורדת בגרם המדרגות ורגע לפני שנכנסת לרכב מסמסת לאחותי.
״סיסטר, אם אמא שואלת, את ואבנר שוב רבתם ואני ישבתי אצלך כל הלילה! טוב?! תודה לאב יו״.
מסיימת באימוג׳י לב כחול ומנתקת את הנייד.

נכנסת לרכב ומוציאה מהתיק את הפתק, מדליקה את ה gps הנייד, מקלידה את הכתובת,
28 דקות נסיעה, קצת פינק פלויד ומתחילה בנסיעה.

תמיד אמרו לי שבורכתי. גבוהה, שופעת, עכוז מוצק, יציב ועגלגל, עיניי עגל בהירות, שיער שחור שופע ושפתיים בשרניות, אף קטן וסולד.
כולם תמיד שאלו אותי, איך הגיוני שאחותי התחתנה לפניי ואיך בכלל הגיוני שהיא מצליחה לשמור על נישואיה בעוד שאני ברחתי הריונית מגבר שהציע לי עולם ומלואו.
התשובה שלי לעולם לא משתנה, אני נולדתי לחופש, נולדתי להנות, לנסות, להתבלבל, לטעות ולחוות.
המשפחה הקרובה תמיד חשבה שזה יחלוף עם הגיל, אולי אתבגר, אולי עצם העובדה שיש לי כבר עולל קטן משל עצמי בבית יגרום לי לחשוב עשר פעמים לפני כל צעד.
אז חשבו.
נכון שהאוצר שלי הוא האור הכי גדול בחיי, נכון שקודם כל אני אמא ורק אחא כך אישה, אבל אם לא אחשוב לעיתים גם על עצמי בסוף אגמור כמו אמא שלי. גרושה עם חמישה ילדים, חסרת השכלה שכל היום מתערבת בחיי ילדיה, מנקה, מבשלת ושוכחת להוריד שיערות.

הגעתי.
החניה גדולה אך מספר הרכבים קטן יחסית.
כל רכב מסומן בשילוט, אני עם מאזדה 2 אדומה, בודדה מבין כל מכוניות המרצדס השחורות.

אני יוצאת מהרכב ומוציאה מהתיק שוב את הפתק שעליו הוראות ההגעה הברורות, כניסה והתנהגות.
מוציאה שוב את האודם האדום, סיומת אחרונה ואני מוכנה, מתחילה לצעוד.
לאחר כמאתיים מטרים נגלה מולי שביל מואר קצר, עם אבנים מוארות, גדולות ולא סימטריות, בקצהו של השביל דלת שחורה עצומה, כאילו זוהי דלת הכניסה לביתו של גוליית. מתקדמת לאט, משתדלת לא לשבור את העקב, שפיץ דק המתנשא לגובה של ארבעה עשר סנטימטרים. שניה לפני שאני דופקת בדלת אני מפזרת את שיערי השופע, כמו שביקשת, פזור.
מסדרת את החצאית השחורה כלפי מטה ואת החולצה כלפי הצד, נופלת על כתף שמאל.

שניה לפני שאני מספיקה לדפוק בדלת היא נפתחת ואתה עומד שם, מושיט ידך בעדינות, נושק ברכות לשפתי, בוחן מלמטה עד קודקוד ראשי. ״אני שמח שהגעת, קדימה, כולם מחכים״.

הכנסת אותי אל פנים הבית, החזקת בידי והחלנו צועדים דרך המסדרון הארוך, לרגלינו שטיח רוסי ארוך ואדום.
בסוף המסדרון דלת שחורה ומצידה השני מוזיקת דיפ האוס שקטה.

״מוכנה?״
ללא מילים אני מסכימה ומהנהנת לכיוונך.
״ילדה טובה״.

אנחנו נכנסים ומאחורינו הדלת נטרקת.
אתה מוביל אותי פנימה בין כל האנשים, האור עמום והמוזיקה נחלשת. אני מספיקה לספור שלוש נשים עירומות וסביב צווארן קולרי עור.
גבר ערום שיושב במרכז על כורסת עור שחורה ומשני צדיו שתי נשים כורעות על ארבע וקשורות ברצועה. האישה השלישית עומדת ולצווארה קולר עור מלא באבנים זוהרות, היא עוברת עם שוט ארוך המיועד לסוסים ומצליפה בישבנן של הנשים אשר כורעות על ארבע.
האחת מלקקת צלחת אשר מונחת על הרצפה בעוד שהשנייה מלקקת ביסודיות רבה את רגליו של אדונה וגם היא חוטפת מהגברת מספר הצלפות בישבנה ובאזור חלציה, היא נוהמת, שואגת, נהנת וסובלת יחדיו.

אני מרימה את מבטי ההמום ולעברי מתקדם הגבר שלי בחיוך כובש ועדין.
הוא מושיט את ידו וקורא לי לבוא אחריו.
אנחנו מתקרבים לשולחן ארוך בו יושבים ארבעה גברים נוספים ושותים יין אדום, מבטם בוחן.

״תתפשטי״, לחשת לי והרחת את שיערי.
אני עושה כמבוקשך.
״תישארי עם הנעליים״.

אני עומדת עירומה כשרק נעלי העקב השחורות שלי לרגליי, מבטי מושפל, אתה מתקרב ואני מבקשת להגיד לך משהו בלחש.
בהנחתה של שנייה ידך נוחתת על לחיי ואני מרגישה את האוזן שלי בוערת.
״מרגע זה את לא רשאית לפנות אלי או לדבר איתי, לא איתי ולא עם אף אחד אחר בחדר הזה, זה ברור?״

תוך מאית השניה אני מרגישה את הלחי השניה שורפת כשידך נוחתת עליה ללא רחמים.
למרות שיש מוזיקה אפשר היה לשמוע את ידך נוחתת על פניי ואת זעקת הכאב שיצאה מפי.

״ברור, ברור. סליחה!״

ידך תופסת את שיערי ומושכת כלפי מטה, דבר אשר מכריח אותי לרכון על ברכי ופניי כלפי מעלה.
אתה נושק למצחי ומצהיר, תהני.
באותה השניה המוזיקה פוסקת ואתה מרים כוס יין בידיך ומכריז.
״תהנו רבותי״.

ישובה על ברכיי, עירומה.
גבר קם מהכסא, ערום כביום היוולדו, גבוה, מטר תשעים וחמש אולי, בעל כרס קטנה ושיער חזה, ראש מגולח ועיניו שחורות, מתקרב מחויך וכעת עומד מולי. הוא מניח ידו על לחיי ויורד כלפי סנטרי, מרים אותו וכעת מביט בעיני ודורש, ״תגרמי לו לעמוד״.
אני מצייתת ומרימה את ידי כלפי איברו הרפוי אך מקבלת סטירה נוספת, חלשה אמנם אך בגלל הסטירה הקודמת אני מרגישה שעורי נשרף.
״עם הפה״ הוא מצהיר ואני מצייתת.
משפילה מבטי ומתחילה יורקת על איברו הרפוי, מוציאה לשוני ומתחילה עולה ויורדת, תוך מספר שניות איברו גדל ומתעצם ועולה כלפי מעלה, כעת ניתן להבחין שהוא גדול פי שניים לפחות משנראה קודם לכן.
הוא תופס בשיערי ביד אחת ובידו השניה תופס באיברו ודוחף אותו לתוך גרוני עד קצה גבול היכולת, לו זה לא מספיק והוא ממשיך לדחוף ולהוציא. עיני מתמלאות דמעות והרגשה של חנק מציפה אותי. החזה שלי מלא ברוק והאודם על שפתיי מאבד מצבעו וכעת אפי ולחיי מרוחים ברוק ואודם.
לאחר כדקה וחצי הוא מרפה משערי ומשחרר,מתרחק צעד אחד לאחור, אני משתעלת ועיני דומעות.
בהכרזה קולנית ומרוצה האדון הקירח מודיע: ״חבריי, אתם מוזמנים להצטרף״

תוך מספר שניות עומדים מולי שני גברים, מצידי הימני גבר נוסף ועוד שניים נוספים משמאלי.
כולם עומדים מחוייכים ונוגעים בעצמם, האדון הקירח מתקרב לפניי ודורש ״תעשי שהאורחים שלי יהיו מרוצים״.

אני מהנהנת בראשי לאות הסכמה.
מיד מושיטה ידי האחת שמאלה וידי השניה ימינה ומתחילה לענג את שני הגברים.
בינתיים אחד הגברים שעמד משמאלי נע מאחוריי ותפס את שדיי, צובט וחובט, קודם אחד ומיד אחר כך השני, אני נושכת את שפתיי כאות לכאב ומיד מקבלת סטירה מהאדון שידי מענגת אותו בצד ימין.

גבר שחום, נמוך קומה, שרירי בעל איבר זקור, גדול מימדים שהוורידים מאיימים להתפוצץ ממנו ואיתו האדון הקירח, דוחפים את איבריהם בזה אחר זה לתוך פי, בהתחלה בנפרד ואחר כך ביחד, מרחיבים את פי בעזרת האצבעות.
בעודי מרטיבה ומוצצת את שני הטילים שעומדים דום ובעליהם מושכים את שיערי וצוהלים בהנאה, מצטרף יקירי ונשכב מתחתיי, מעסה את איברי ולוחץ, מצרף לשון ושיניים, מכניס אצבע מיד אחריה עוד אחת, לא מחכה והשלישית כבר מרחיבה את הפתח הקידמי שלי, אני מנסה להיאנק מכאב והנאה יחד אך בקושי מצליחה להוציא הגה.

פי מתחיל לכאוב ואני לוקחת את ראשי מעט אחורה על מנת לקחת נשימה עמוקה וחוזרת למלאכה. אני מרגישה שלוש, אולי כבר ארבע אצבעות בתוכי ועוד אצבע שמשחקת עם הפתח האחורי, מעסה מעט, נכנסת ויוצאת. עם הניסיון הרב שצברתי במהלך השנים מעולם לא קיימתי יחסי מין בפתח האחורי שלי. פעם עם האקס ניסיתי, אבל בהכניסו אצבע אחת התקפלתי וביקשתי שיפסיק, כעת זאת הפעם הראשונה שחודר אלי עצם זר ואני מרגישה כואבת אך מגורה. שדיי אדומים מסטירות וצביטות רבות, פי כואב, שיערי מפוזר ומסובך, פניי מלאות ברוק ואודם שהתייבש לו וידיי מתחילות לכאוב.

האדון הקירח מורה לכולם לעצור ולקחת צעד אחורה.
כולם עוצרים ולוקחים צעד אחורה. יקירי שעדיין מתחתי מוציא את אצבעו ומנתק את שפתיו מאזור חלציי.

״קומי״.

ברעד קל ברגליים אני מתאמצת לקום וכעת עומדת מולו כשראשי מושפל כלפי מטה.
הוא תופס בשערי ומוביל אותי לקיר.
״תסתובבי״.
אני עושה כרצונו.
הוא מרים את ידי האחת וכובל אותה באזיק מתכת כבד ומיד עובר לידי השנייה.

״תפשקי את הרגליים״

אני עושה כרצונו.
הוא חוזר ועושה אותו הדבר עם רגליי, כעת אני עומדת צמודה לקיר כשידיי ורגליי כבולות ואין לי יכולת לנוע.
האדון הקירח מתקרב לפניי ונושם לתוך פי, מתקרב לתוך אזני ולוחש.
״אנחנו הולכים לזיין אותך עכשיו, מוכנה?״

״מוכנה אדוני״.

הוא מתקרב, שם את ידו מאחורי גבי ומצמיד את גופי אליו.
בתנועה קצרה ומהירה הוא חודר לתוכי ואיני מספיקה להתרגל לאיברו, קול צעקה חדה יוצא מגרוני ועל כך אני נענשת בסטירה חזקה על שפתיי. הוא מתחיל לנוע פנימה והחוצה, מצחו מזיע, ידו האחת בתוך פי ובידו השנייה הוא צובט וחובט בשדיי, אני חסרת יכולת לנוע או לדבר. שאר הגברים עומדים ומסתכלים, נוגעים בעצמם ועל פניהם מבטים מגורים.

האדון הקירח משחרר את ידיי ואת רגליי ודורש שארד על ברכיי ואזחל לעבר השולחן, אני מבצעת בהכנעה.
זוחלת לעבר השולחן, מיד אחרי השולחן הגדול ישנו עוד שולחן, קטן יותר, מזכיר מעט את שולחן הילדים בחדרו של הבן שלי.
האדון דורש שאתכופף קדימה ואבליט את ישבני.
מבצעת.
כעת גבר אחד עומד מצידי הימני ומחזיק בידי, בעוד שמהצד השני גבר אחר עושה את אותו הדבר.
האדון הקירח נעלם לרגע וחזר כשבידו שוט עור ופלאג אנאלי למתקדמים, יצא לי לקרוא הרבה על עולם הבדסמ., ברגע שאמרת לי שאתה חי את העולם הזה ורוצה שאכיר אותו, בשבילך הסכמתי. התחלתי לקרוא ולא הצלחתי לעצור, ראיתי סרטים רבים וכבר בדקות הראשונות הייתי גומרת ומשאירה אחריי שובל רטוב ומסופק.

האדון הקירח מעביר לאהובי את השוט והוא מתחיל להצליף בגבי, בהתחלה בעדינות ואחר כך חזק יותר, האדון הקירח מצטרף ומצליף בידיו על פלחי ישבני, ללא רחמים וללא הפסקה. מפשק את פלחיי ישבני ומצליף באחת על שפתי ערוותי הפתוחות, אנחה יוצאת מפי, שמא מעונג שמא מכאב. הוא חוזר ומצליף בישבני ומיד מפשק וסוטר חזק על איברי הבוער.

בעוד שאהובי מצליף בגבי האדון הקירח מפריד את פלחי ישבני, יורק על הפרח הסגור שלי, מעביר את אצבעו הגדולה ומיד מכניס.
צעקה יצאה ממני ומיד הצלפה כואבת שהרגישה כאילו קרעה את גבי. בעוד רגע נוסף הפלאג עמוק לתוך החור הפעור והכואב שלי וידיו הגדולות של האדון הקירח ביחד עם השוט מפלחים את פלחי ישבני ושורפים את עורי.

לאחר מספר רגעים האדון הקירח מצווה עלי לקום, אני עושה כרצונו וכעת אהובי נשכב על הריצפה ואני מצווה לעלות עליו.
אני עושה זאת ברצון רב. תוך רגע אני רוכבת על אהובי, בשתי ידיי נוגעת, עולה ויורדת, מאחורי ראשו של אהובי ניצב לו עוד גבר שאני אפילו לא יכולה לזהות את מימדיו או מראהו אך יונקת את איברו בלהט בעוד אהובי מכה בי בחוזקה בשקיו המלאים.

במשך כמה רגעים האדון הקירח רק מביט.

אני מרגישה שהפלאג יוצא ממני ובמקומו מנסה בכוח להכנס איבר גדול ורחב שמאיים לקרוע את איברי.
אני מרגישה חלשה, מעורפלת, מיוזעת, מסופקת וכואבת.

לאחר מספר דקות האדון הקירח מצהיר ״עד עכשיו השתעשענו, עכשיו מתחילה ההצגה האמיתית״

המשך יבוא…

הוספה למועדפים שלי