המסיבה – חלק א

מערכת היחסים הזאת יצאה משליטה, חשבתי לעצמי. עם חזייה קטנה שמתפקעת עליי עשוייה מויניל או עור, אין לי מושג, וחצאית קצרצרה ולבנה ממלמלה או משהו כזה, עומדת ליד הכביש באמצע הפאקינג סופה שהקפיאה את המדינה. לבד. לפחות אף אחד לא עובר כאן עם האוטו. אין לי מושג מה הייתי עושה אם איזה ערס היה עוצר לידי.

הרוח נכנסת לי מתחת לחצאית ומקררת את הכוס שלי וזה נעים. הגשם יורד ישר על הירכיים וזולג מהן, וזה מגרה ומעלה גל חום בכוס, ששוב מתקרר ו…אז מגיעה מכונית. היא שחורה ובמצב טוב, ואני כנראה אמורה להתרשם מהסוג, אבל אין לי מושג בזה. הוא גבר בן 40. יש לי קצת יותר מושג בסוגים שלהם ואני לא כל כך מתרשמת. כרס קטנה, שיער שחור, תסרוקת מוזרה קצת. טוב אני חייבת להיכנס, כאמור איבדנו שליטה. הגבר מעיף בי מבט ומסמן לי להיכנס עם הראש. לפחות יש מזגן על חימום, אני חושבת. והדלתות ננעלות.

אנחנו שותקים. מאיפה עודד מצא אותו? השאלה מנקרת לי בראש. אבל כשאני מסתכלת על הגבר שיושב לידי ומגלה בטעות שהוא גם מסתכל עליי, ואז מזיזה את הראש מהר קדימה, כל כובד הסיטואציה נופל עליי בבת אחת. הוא עוצר בצד. הוא פותח את חגורת הבטיחות שלו ואז גם פותח את שלי. “אני רוצה לראות את הכוס שלך”. דובר עברית, אני מציינת לעצמי, ומרימה את החצאית. לכבוד המאורע הורדתי שיערות. אבל זה לא מספיק למר בחור. “תראי לי יותר” הוא אומר ושולח אצבע אחת לפתח הכוס, שעכשיו ודאי רטוב. יש לו ריח של סיגריות. הברכיים שלי רועדות, ואני אומרת לעצמי שזה בשביל עודד בעצם, ומתרוממת, מסתובבת עם הפנים לחלון, הברכיים על המושב ואז מרימה את הישבן כלפי מר בחור. לא רק שהוא יכול לראות את הכוס שלי, הוא פתוח לרווחה כעשרים סנטימטרים מהראש שלו. הוא שותק ואני יכולה להרגיש את הנשיפות שלו על הכוס שלי, זה גורם לי להיות יותר רטובה.

אני מרגישה אצבע שמנמנה מטיילת מעצם הזנב שלי, דרך החריץ של התחת מטה, מתעכבת לכמה שניות על פי הטבעת, בלי להיכנס ואז עוד שני סנטימטרים מטה, ננעצת בתוך הכוס שלי, עוד שתי אצבעות משחקת לי עם הדגדגן. אני חרמנית אש ומנסה לא לפול. עכשיו הידיים שלו מפשקות את התחת שלי ומפשקות את השפתיים של הכוס והלשון שלו חודרת לתוך הכוס. אני מתחילה לזוז קצת. הוא מוצץ לי את הדגדגן עם השפתיים העבות שלו. אני עוצמת עיניים, הפנים שלי נשענים על הזכוכית. הכל לוקח פחות משתי דקות. הוא עוצר, ואני שומעת אותו מצלם. אחר כך אני מרגישה שהוא מנגב לי את הכוס והתחת עם משהו. מגבונים לחים. בקול לחוץ הוא אומר “תשימי חגורה, אנחנו ממשיכים” זורק את המגבונים מהחלון, מנגב את נוזלי הכוס שלי מהפה עם הידיים וממשיך לנסוע, קצת מהר לטעמי, במיוחד מאחר ומשטרת ישראל לגמרי המליצה לא לנסוע בכביש הזה.

אנחנו נכנסים לחנייה של בית גדול, יוצאים מהרכב והוא נראה עדיין לחוץ, לא מסתכל לי בעיניים. מה קורה כאן? שני גברים נוספים יוצאים לאיזור החניה. אחד מהם, הנאה יותר מתבונן בי ואומר “שלום איריס, אני יבגני, חיכינו לך”. “הנה אני” אני משיבה בקול קצת רועד. הוא פונה למר בחור “שלמה, תודה שוב, טוב שנהגת זהירות ולא מיהרת”. אני שואלת את עצמי לאן נעלם הבחור השני עם העיניים החומות ואז אני מרגישה כף יד מתחת לחצאית שלי. “זה יבש וקצת דביק” קול גברי מאוס מדבר מאחורי, קול של מישהו שלא עשו מה שהוא רוצה. מזכיר את הקול של איזה מנהל של חברת קייטרינג שעבדתי בה פעם, לפני שמצאתי עבודה של בני אדם וחייתי חיים של בני אדם, רק כדי שאוכל להכיר את עודד ולאבד צלם אנוש.
“זה שוב מגבונים לחים, אה שלמה, יא חרמן קטן? טוב צריך לשטוף אותך, אנחנו לא בקטע של ריח של סיגריות”. יבגני התבונן בו בחיוך מתנצל ואמר לי “תכירי, זה אריה”. אריה אוחז במותניים שלי ומוביל אותי פנימה. יש מדרגות, למעלה משם יש מוזיקה וקולות של אנשים אוכלים ושותים. לידינו עמדה בחורה בלונדינית קטנה עם תחת קטן ויפה וציצים גדולים וארוזים היטב, בשמלת מיקרו מיני. “נטלי, תראי לה איפה השירותים ואז תקחי אותה לשולחן שלה”. אני כבר לא רואה בעיניים, לאן הבאת אותי, יא בן זונה שכמוך.

נטלי מביאה אותי לחדר עם אמבטיה קטנה עם עיטורים כאלה. היא מחייכת אליי ושואלת אם זאת “פעם ראשונה”. אני מחייכת ולא עונה. אני לא כמוך, אני חושבת לעצמי. אני לא זונה של… של מי בעצם? אוליגרכים רוסים? חברים בקהילת הבדס”ם? מי אלו האנשים האלה ואיך עודד מכיר אותם? אבל נטלי לא נעלבת ולא מתרשמת. היא מחייכת אליי חיוך מתוק ומפתה, וזו לגמרי נקודה לטובתה. “כדאי שכבר תתפשטי לגמרי, כל הבגדים שלך רטובים” אני מתפשטת ונטלי מכוונת את המים. “זה נעים?” היא שואלת ומכוונת זרם די נעים על השד השמאלי. “כן” אני סוף סוף אומרת משהו ומתיישבת. היא צוחקת ואומרת “טוב עברת נסיעה עם
שלמה. זה בטח קצת מעייף. הוא לא אמר לך שמי שמגיע לקחת אותך זה רק הנהג?” היא שאלה אותי ואני שוב לא עונה. מקללת את עודד בראש, ואומרת לעצמי שהתמונה ששלמה לקח בטח כבר מצאה את דרכה לפלאפון שלו, והוא עכשיו יושב ומאונן מולה. וזה מעצבן ומחרמן באותה מידה. וגם העובדה שנטלי גם הספיקה להוריד את השמלה, כדי שהיא תוכל להיכנס איתי לאמבטיה, ועכשיו היא מסבנת את השדיים שלי, גם זה עוזר. “תשכחי מזה פשוט, יש לך יום ארוך והוא יכול להיות נחמד.” היא מתיישבת לידי והידיים שלה מסבנות לי את הבטן, מתחילות לרדת לכיוון הכוס. “לפי כמה שאת רטובה כבר עכשיו, אני יודעת שאת מהבחורות שנהנות מזה נכון? כמוני” אני מהססת ונוגעת באחד מהשדיים הגדולים של נטלי, מחוץ לשמלה הם נראים פחות מאיימים ויותר רכים ונעימים. אני רוכנת כדי ללקק ולנשוך את הפטמה והיד שלה מלטפת את השיער שלי אבל אז היא צוחקת וקמה. “טוב נראה לי שעכשיו הגיע הזמן לצאת”.

אני לוקחת את המגבת ומתנגבת. מנגבת טוב טוב את הכוס, גם מבפנים. נמאס לי שהרטיבות שלו כל הזמן מסגירה אותי, את כמה שאני חרמנית בעצם. נטלי כבר לבשה את השמלה שלה, ולי היא נתנה מין בגד גוף מחומר נצמד ודי עבה, שמכסה קצת מהחלק התחתון של השדיים, וקצת מהצלעות. שאר בגד הגוף הוא רצועות משתלשלות שאין לי מושג מה עושים איתן. לנטלי כמובן יש והיא קושרת רצועה אחת במפשעה אבל קרוב לירך שמאל, ואחת קרוב לירך ימין. בגד הגוף גרם לשדיים ולכוס להיות אפילו יותר בולטים. אני מסתכלת במראה, וזה מגרה אותי. נטלי מסתכלת עליי וזה מגרה אותה. אני רואה שהיא עוצרת את עצמה כדי שתוכל לקחת אותי כבר לבוסים שלה. אחרי שהיא יוצאת מהדלת אני מעבירה שוב ניגוב על הכוס שלי, שנהיה רטוב שוב, ססאמק.

בזמן שאנחנו מתקרבות לחדר אני שמה לב שיש עוד הרבה קולות. אף אחד לא צועק, אבל אני יכולה להבחין בשיחות של המון אנשים. וכשאנחנו עומדות בכניסה אני בהלם. יש שם בערך 60 איש. חלק מהם לבושים בחליפות ושמלות ערב, והחלק השני ערום למחצה. כמוני בעצם. אני מבחינה בבחורה ששוכבת על השולחן בפישוק רגליים בעוד גבר פשוט אוכל את הכוס שלה. מלקק, מפשק, דוחף אצבעות ואז שוב צולל פנימה עם כל הראש. היא משעינה את ראשה ועוצמת עיניה. אחר מצלם. על שולחן אחר אישה ערומה עומדת על ארבע במרכז בעוד בחור צעיר מזיין אותה מאחורה, גברים ונשים מסתכלים עליהם, נוגעים בהם. מישהו נעמד על כיסא ומפשיל את המכנסיים מול האישה שעכשיו מקבלת זין אחד מאחורה ואחד מקדימה. המראות הולמים בי ויש לי סחרחורת. דברים כאלה ראיתי רק בפורנו. אני רואה את יבגני מתקדם אליי בחיוך, וכשהוא נוגע בי במרפק כדי להראות לי מה השולחן שלי, אני מחזיקה את היד שלו כדי לא ליפול. הוא מחייך והולך קצת יותר מהר ומביא אותי לבאר. הוא מסמן לבארמן משהו ואני מקבלת כוס גדולה של משהו. “מים” מחייך יבגני, ואני בולעת אותם. אחר כך מגיעה עוד כוס עם משקה בצבע כהה. “לא מים” הוא מחייך שוב ואני שותה בשלוק אחד גדול. את ההרפתקאה הזאת עדיף להתחיל עם קצת אלכוהול בורידים.

יבגני שואל אותי אם אני מוכנה להסתכל קצת מסביב. אני מסכימה ונותנת לו יד. הוא לוקח אותי לאחד השולחנות, ג’ינג’ית יפהפיה שוכבת שם על השולחן בעירום, ואישה אחרת, ברונטית גבוהה וקצת מבוגרת, עם סינר לבן, מציירת על גופה העירום. היא כבר ציירה על רוב רוב הגוף שלה ועכשיו היא מסמנת לג’ינג’ית לפשק רגליים. שני בחורים צעירים שיושבים בצד בסבלנות ומתבוננים כל הזמן קופצים מיד ממקומותיהם ומכניסית את כפות רגליה של הג’ינג’ית למעין לולאות שמשתלשלות מהתקרה. עכשיו הכוס שלה פתוח לגמרי. הברונטית בחלוק מגביהה את האגן שלה על כרית גדולה ואז מנגבת את התחת והכוס שלה עם מטלית שאחד העוזרים הביא לה. כל הזמן הזה הג’ינג’ית מתבוננת בריכוז מלא בכל מה שקורה. ואז באמצעות מכחולים ולעתים האצבעות שלה הציירת מציירת על הכוס שלה. הדגדגן כחול ותוך הכוס ירוק בקבוק. היא אפילו צובעת את פי הטבעת – בצבע אדום עז. משם היא מתחילה לצייר על הירכיים של הקנווס האנושי, שכל הזמן הזה נאנק מהנאה.

אני מתנתקת לרגע מהנעשה ומסתכלת על יבגני, רק כדי לגלות שהוא כבר מתבונן בי. “מה את אומרת?” מה אני יכולה להגיד? אני חושבת לעצמי. זה מחרמן, כן. זה נורמלי? בסדר? לא יודעת. “בחדר הזה קורים כל מיני דברים איריס. דברים מאוד יפים, ודברים מאוד קשים.” הסתכלתי קצת מסביב, ובאחת הפינות פתאום ראיתי במטושטש גבר עומד על ארבע ואישה מקרבת דילדו אימתני לתחת שלו. הסתכלתי לכיוון אחר. החרמנות שהתחילה לבעור בי בבוקר התחילה להציק. הרגשתי כובד בבטן התחתונה ובכוס. אם הייתי לבד הייתי פשוט מתחילה לעשות ביד. התבוננתי ביבגני במבט של מתבגר חרמן ומסכן והוא אמר: “טוב אז נראה לי שאפשר להכין אותך” והחזיק לי שוב ביד. לפני שהלכתי הסתובבתי להסתכל עוד פעם על הג’ינג’ית המצוירת. הברונטית עמדה לידה ונגעה בדגדגן הכחול שלה, בזמן שגבר אחר הכניס והוציא מתוכה זין עצום בגודלו, מרוח בצבע אדום.

המשך קריאה – חלק ב