קטנה ורעבה

אני מגיעה אליו, מרכז תל אביב. דירה קטנה ודחוסה. רהיטים של ספק אין מקום, ספק אין כסף, ספק אין מוטיבציה להיראות כמו משהו אחר מדירה של רווק מוצלח וחופשי.

כל הדרך רק התחרמנתי עוד ועוד מהמחשבה על להגיע לכאן. איך ציפיתי למצוא אותו עירום על הספה, מלוא תפארתו – חזק, שחום, יפהפה, מחכה לי. במקום, אני מוצאת אותו שקוע במחשב, משקפי קריאה, שתי כוסות קטנות על השולחן עם שאריות אספרסו ומאפרה מלאה.

"איזה חרמנית הגעת, עד לכאן אני קולט אותך".
"ציפיתי לקבלת פנים קצת יותר חמה מזו".
"נשמה, אנשים עובדים כאן. אין לי זמן לשבת פה סתם ולהכין את עצמי לציפיות שלך". העיניים שלו נשארות שקועות במחשב.

איזה ביאוס.

"תראה, מתוק. לא ברור לי לאיזה עוד מטרה עשיתי בגשם את כל הדרך הזאת". אני אומרת, ומורידה את הנעליים באמצע החדר בתנועה מהירה. "לא בטוחה ששמת לב כמה קר בחוץ", מורידה את המעיל וזורקת עליהן בערימה. "אם כבר באתי…. ציפיתי שתהיה להשקעה שלי סיבה ממש טובה". לאט לאט, מושכת את המילים, ובאותו הקצב גם החולצה שלי יורדת ומצטרפת למעיל. העיניים שלו כבר מתנתקות מהמחשב ועולות לכיווני. מחייך, ולא אומר כלום.

"אתה יודע בדיוק מה אתה שווה. יודע טוב מאוד מה אתה עושה לי". אני שולחת את היד אל הירכיים שלו, סוגרת את המחשב. לוקחת ממנו בעדינות ומניחה על השולחן. מתקרבת אליו לספה, רגל אחת נשענת ליד הירך שלו ורוכנת מעליו.

"חרמנית קטנה, זה מה שאת", הוא לוחש לי.

"צודק בהחלט", רוכנת גם עם הירך השנייה ויושבת על הספה מעליו, הפנים שלי כמעט צמודות לשלו. בכל זאת נראה שקצת הוצאתי אותו מאיזור הנוחוּת, את הוורקוהוליק הזה. "קטנה ורעבה", הוא מוסיף.

וזה בדיוק מה שאני. הידיים מתחילות ללטף את הזקן, את הצוואר המחוספס, את החזה השרירי. האגן מתחיל לזוז מצד לצד בתנועה עדינה, בקושי מורגשת. אני מעליו, וגם הידיים שלו מתחילות לטפס במעלה זרועותיי, מלטף את הכתפיים שלי, את הצוואר, העורף. פתאום, בתנועה מהירה וחזקה, היד על העורף מפסיקה ללטף ופשוט דוחפת אותי הצידה, עם הפנים אל מושב הספה. "מי את שתפריעי לי לעבוד? חושבת שיש לי זמן לכל השטויות שלך?" היד השנייה מושכת את האגן שלי אליו, ופתאום אני מעוכה על ברכיו, הראש נדחס בגסות אל מושב הספה, הברכיים שלי על הרצפה, הבטן והאגן צמודים לרגליו. "נראה לך הגיוני שאת פשוט באה לפה, דופקת בדלת ומתחילה להתפשט כאילו אני סתם יושב כמו דביל ומחכה שתגיעי? חתיכת חרמנית קטנה ומגעילה. הגיע הזמן שתתאפסי על עצמך". עם כל מילה הראש שלי נדחק קצת יותר אל הספה. "הגיע הזמן לעונש על החרמנות העלובה הזאת". היד שלו מסתובבת במעגלים קטנים ומאיימים על הישבן שלי… פלאק! לא יודעת מה מדליק אותי יותר, הכאב או צליל המכה. פלאק! בצד השני.

היד שלו מלטפת עכשיו במעגלים את שני הישבנים, אחד אחד. עוצר לרגע, חופן, מועך. משחרר, ושוב אני מרגישה את היד החמה שלו נוחתת בעוצמה. "את יודעת מה מגיע לחרמניות קטנות ומגעילות כמוך?" האמת שאני לא בטוחה, אבל שמחה מאוד לגלות.

היד שלו ממשיכה ללוש לי את הטוסיק, בזמן שהשניה לא משחררת את הראש מהריפוד. לא נוח לי, אני שלו עכשיו. קטנה, סוטה ומקבלת את השיעור שמגיע לי. מהר מאוד נמאס לו לחפון ולמשמש את אחוריי, היד נדחפת בגסות לתוך הג'ינס, מגששת בין פלחי הישבן, גולשת, מוצאת ומתחילה למשש את שפתי הכוס שלי, לחפש את פתח הכניסה. הוא שם לב שהמאמץ גדול מדי, שולף את היד ובשתי תנועות מהירות מפשיל ממני את הג'ינס. אני יושבת, כרועה על ברכיו כמו ילדה קטנה, עם הראש דחוף אל הספה והישבן חשוף ונתון למרותו.

הוא ממשיך ללטף את הישבן הקפוא שלי, בתנועה שכמו מבהירה את מקומי. חופן, מועך, משחק, האגודל שלו גולש בין פלחי הישבן ומדליק אותי אפילו עוד יותר. הוא קולט, נותן לאגודל לגלוש עמוק בין רגליי – מלטף קצת ואז תוחב בגסות שתי אצבעות לתוך הנרתיק המגורה. מסובב אותן בתוכי בתנועה רחבה, ומיד מוסיף עוד אחת. הוא מקפל ומיישר את האצבעות בתוך הנרתיק שלי. "בואי תלמדי את הלקח". אני מרגישה את קצות אצבעותיו על נקודת הג'י, ונטרפת.

הוא ממשיך בשלו, מקפל ומיישר את האצבעות בתוכי, מעסה בדיוק את הנקודה הנכונה. אפשר להרגיש את הכעס בכל תנועה שלו. איך אני אוהבת שהוא משחק איתי את המשחק הזה. הוא מוצא את היד, מכניס אותה שוב בכיוון ההפוך, וחוזר על אותה התנועה. אני מרגישה איך מבפנים הוא מתחיל לגרות לא רק את דפנות הוגינה שלי, גם את פי הטבעת. מרגישה את התחת מתחיל להנות מהטיזינג. אני מתחילה להתנשם בכבדות ובהנאה, וכמה גניחות קטנות בורחות מגרוני.

הוא לא מרוצה מהסאונד הזה. "אני לא חושב שהבנת". מוציא את היד שלו ממני, מושיט אותה לכיוון השולחן. בין המאפרה וכוסות הקפה לוקח משם עט. אני מסתכלת, מנסה לעקוב אחרי היד שלו עד שחוזרת שוב לאחוריי ויוצאת מטווח הראייה. "אאוץ!" המתכת הקרה פגשה את פי הטבעת שלי. בהתחלה הוא קצת מטייל עם הקצה הסגור של העט מסביב, ואז – לאט לאט, מתחיל להחדיר אותו לכניסה האחורית. "את בחורה קטנה ומגעילה. אבל הגיע הזמן שתלמדי להתנהג כמו ליידי. תתחילי לכבד את עצמך ואז צפי ליחס אחר. איך ליידי היתה יוצאת מהמצב שבו את נמצאת עכשיו?"

"היא היתה מבקשת שתמשיך" אני עונה, מתענגת על כל מילימטר של עט שהוא מחדיר לתחת שלי.
"נראה לי שקצת התבלבלת. זונה מטונפת היתה מבקשת שאמשיך. אז זה מה שבא לך להיות? זונה מגעילה וחרמנית? שאמשיך לתקוע בך עוד דברים?"

"כן, בבקשה".

"דוחָה, זה מה שאת". הוא אומר בלחש, בפאסון. כשאני יודעת שאני נהנת מההשפלה הרבה יותר ממנו זה נותן לי דרייב להמשיך. הוא מוצא איזה טוּש על השולחן. משחרר את היד מהעט שעדיין תחוב בתוך פי הטבעת שלי. תופס אותי מהמותניים ומסובב על הספה. אני עכשיו על הבטן, לגופי רק חזייה, הג'ינס והתחתונים שלי מופשלים עד התחת, ועט תקוע בי בִפנים. הוא מושך ומקלף ממני את הבגדים שעוד נשארו וזורק על הספה ליד הראש שלי. תופס אותי מהקרסוליים, מרים את הרגליים שלי כלפי מעלה ומתיישב על הספה לידי.

"את חושבת שאת כבר מבינה שהיית לא בסדר?"
"ממש אין לי מושג על מה אתה מדבר".
הוא לוקח את הטוש הסגור, משוטט עם הקצה על הפנים שלי. לחיים, מצח, סנטר. כמו ליטוף מוזר, נעים ומאיים. מתקרב לשפתיים, מלטף אותן בתנועה ארוכה עם טעם של פלסטיק – ואז תוחב את הטוש לתוך הפה שלי. מחטט, בוחן, אני מרגישה אותו מתעלס עם הלשון שלי. דוחף פנימה והחוצה, ואני מנסה למצוץ את הטוש כדי להרטיב אותו כמה שיותר לקראת התחנה הבאה. קצת מאתגר כשהוא מזיז אותו בגסות ימינה ושמאלה. אני מרגישה את הטוש נוקש על השיניים, מרגישה כמה הוא מתאמץ להבהיר שלא אכפת לו.

הוא שולף מפי את הטוש ומעביר אותו על העור לאורך הגוף. על צדי הצוואר בתנועה איטית ומאיימת, דרך הכתף, מתקרב לחזה ועושה טיזינג לפטמה המגורה שלי – מתקרב ומתרחק, נוגע לא נוגע. אני משתגעת מרוב חרמנוּת. ממשיך אל הבטן, גורם לה להתכווץ – וסופסוף מגיע אל התחנה המיוחלת.

אני כבר משתגעת. הרגליים שלי מונפות אל על, עט תחוב בתוך הכניסה האחורית, שוכבת על הגב, נתונה לחסדיו ומחכה להמשך העונש שלי. והנה, סופסוף זה הגיע. הוא לוקח את קצה הטוש, מרפרף אותו על שפתי הכוס שלי – מזיז אותן ימינה ושמאלה, המניאק הזה יודע כמה שזה מדליק אותי. עולה לטיזינג מסביב לדגדגן. סיבוב אחד וזה מספיק לו. מפריד באמצעות האצבעות בין שפתי הכוס שלי, תוחב פנימה את כלי הכתיבה השני, ומתחיל לפמפם.

"הבנת את המסר?"
"נראה לי שאני מתחילה להבין".
"בואי נשמע, שתפי אותי. מה הלקח שלך להיום?"
"שאני חרמנית קטנה ומגעילה."
"נכון. ואיך מתנהגת ליידי?"
"לא מגיעה לכאן בלי הזמנה. דופקת בדלת. אאאאההה, פאק, כן תמשיך!"
"תמישך מה?"
"תמשיך, בבקשה!"
"יפה, אני רואה שיש פה התקדמות."

הרגליים המונפות שלי לאט לאט יורדות למטה. רגל אחת אל הכתף שלו, והשניה אל הברך. אני פתוחה לפניו ונתונה לחסדיו, הוא ממשיך לפמפם ביד אחת גם עם העט בתחת שלי וגם עם הטוש בכוס. את היד השניה שולח קדימה, לחזה. במקום ללוש הוא מחליט פשוט לתפוס את הפטמה שלי. בכוח, בלי לעזוב. לפתע הראש שלו צולל בין רגליי, והלשון מתחילה לבחון, לבדוק ולהזיז מצד לצד את שפתי הכוס שלי. הוא טועם, מפשפש, עובר הנה והנה, מרטיב בנדיבות. "כככןןןןןן, זה טוב" אני צועקת. נראה שהכעס מתחיל לשכוח. הוא מלקק את הדגדגן שלי בקפדנות, בליקוק חתולי גס ואינטנסיבי, דואג שלא לפספס אף נקודה.

אני תופסת אומץ ולאט לאט נשענת אחורה ומרימה את עצמי. נשענת אחורה על הידיים, בזמן שהאגן עוד על הספה מקבל את העונש, שעכשיו מרגיש כבר הרבה יותר כמו טיפול מסור שמגיע לליידי. מתרוממת קצת, ועוד קצת. אבל הוא קולט, שולח שוב את היד, ובתנועה חזקה דוחף אותי בחזרה אחורה אל הגב. "את שוב מתבלבלת. רק מישהו אחד קובע פה".

"סליחה, זה לא יקרה שוב".
"סליחה, מי?"
"סליחה אדוני".
"הטעות הזאת תעלה לך". העצבים חזרו לסלון. הוא תופס אותי שוב מהמותניים, מרים אותי וזורק בגסות זורק אל שולחן האוכל. "לא נראה לי שהבנת עד הסוף את המקום שלך", מרטיב את אצבעות יד ימין ושולח אותן שוב לתחת שלי. יד שמאל שוב דוחפת אותי מעט, שאשען קדימה על השולחן. "באת לפה אולי חרמנית, דוחה וקטנה, אבל היום את לומדת להתנהג כמו ליידי". הוא נצמד אליי מאחור, ותוחב אליי את זקפתו העבה והגדולה לדוגי. מתחיל לטחון, ואני רואה שגם הוא משך את החרמנות שלו עד הקצה. טוחן, מפמפם, מזיין אותי במהירות מסחררת. הוא רק התחיל להנות ואני כבר באורגזמה, כל קירות הנרתיק שלי רועדים בטירוף ומתכווצים סביבו באקסטזה. יד אחת שלו שוב צובטת לי את הפיטמה בתנועה ממושכת, כואבת ומגרה.יד שניה על האגן שלי, עוזרת לו קצת לטחון. אני לא מפסיקה להתכווץ עוד ועוד באקסטזה מסביב לזין שלו, ומתחילה לצרוח בעונג.