הוליסטי

אני דנה, ויש לי מונו, נו, ”מחלת הנשיקה”. חצי שנה מושבתת בבית, עם אנרגיות של דב קואלה, מינוס החשק לטפס על עצים. מילא הייתי חוטפת את זה מנשיקה, אך לא, לא. יותר סביר שזה מאיזה עיטוש של איזה ילד עם אף דולף שישב לידי בקפה. בן הזוג שלי, אם אפשר לקרוא לזה ככה, לא מנשק. אם חושבים על זה, הוא מעולם גם לא חיבק. או יצר קשר משמעותי בחצי השנה האחרונה. הוא נשאר במשרד יחד עם הלוח המחיק והטושים. המשרד…

אני רשמית בחל’ט, חופשה ללא טרטורים, לראשונה בחיי. עולם המשפט הישראלי לא עצר את נשימתו כפי שחשבתי. אני בטוחה שמצאו מה לעשות עם המשרד שלי לבנתיים, מאוד מקווה שלא שינו לי את הגובה בכיסא או אכלו לי על המקלדת. שלושה חודשים לתוך מצב הקואלה והטלפונים פסקו כמעט לחלוטין. פעם אחרונה התקשרו לשאול איפה הדונגל של העכבר. המשרד שהיה לי בית ראשון…

קריירה מרוסקת בצד, דבר טוב אחד יצא מכל זה. המליצו לי על פעילות גופנית, אז זרמתי. בבית כמובן, קואלה זוכרים? המווון פילאטיס מול יוטיוב על רקע מוסיקה צורמנית במיוחד בליווי קריאות עידוד במבטא בריטי כבד. אם בא לכם לשאול מאיפה האנגלית שלי… ”making it round and peachy”.

מה אומר ומה אגיד, עשה לי נפלאות לתחת העגול והמוצק, לבטן עם קווי ה- A, ותכלס לכל השאר. כוסית בת 33, לפחות בעיני עצמי. טוב, אז עכשיו אחרי שהאומץ והמרץ חזרו אלי, חשבתי שאולי כדאי להתמקצע בנושא. אז חיפשתי לי חדר כושר שווה וקל”ב.

כנראה נעדרתי מהמציאות לקצת יותר מחצי שנה. מסתבר שגם בחדרי כושר יש בידול. יותר גרוע מלהזמין קפה בתל אביב. אימון פונקציונלי, רצועות, אירובי, סטודיו, פילאטיס מכשירים, יוגה * 20 סוגים, ספינינג, משקולות, חבלים, חביות, קיר טיפוס…. אכלו לי את הראש. אז התקשרתי לראשון שנשמע לי ממצה, ‘חדר כושר הוליסטי’. כמו סבון אמבטיה 3 ב-1, תחסכו לי את הפרטים המשעממים ובואו נתחיל.

”ערב טוב” ענה לי קול רדיופוני שלא מהעולם הזה, ”אני אמיר, מה שלומך?”, ”מצויין” מלמלתי בקול אופטימי בזמן שמוח עורכת הדין שלי מנסה להבין כיצד הוא ידע שאני, ובכן, אישה (נו, 50 אחוז לניחוש אקראי). ”לא חשבתי אחרת” אמר באותו קול מחרמן, ”קבעתי לך סיור היום ב 19:30, את הולכת להספיק בדיוק אם תמנעי מהרצל, אחכה לך בקבלה, נראה אותך שם דנה”. והשיחה נותקה.

מהה???!

התקלחתי, שמתי על עצמי משהו, ואלתרתי תיק לחדר כושר. זרקתי לתוכו דברים אקראיים וירדתי לחנייה. פניתי ימינה במקום לא שגרתי, לעקוף את הרצל. אחר כך אגלה שהתפוצץ שם צינור מים והכביש נחסם לחלוטין לשעתיים. אבל עכשיו כל מה שהצלחתי לחשוב עליו זה ”זה יותר מדי סוריאליסטי”, ”הקול שלו גורם לי לבייץ”, ”לא עשיתי את זה כבר יותר מחצי שנה…”, ”אני חרמנית אש”, ”הבאתי מייקאפ?”, ”אולי הייתי צריכה להביא את הטייטס השחור?”, ”קוראים לו אמיר”, ”יש לך חבר!”

חניתי, ספוט מושלם ליד הכניסה. היום באופן חריג, עקב שדרוג המערכת, החניון ללא תשלום. ב 19:27 יצאתי מהרכב, ב- 1930 זימזום חרישי רמז לי שאפשר לפתוח את הדלת ללובי של ”חדר הכושר ההוליסטי”. נכנסתי, באופן מוזר, מרגישה ביטחון ווויב טוב. הגבר המרשים שסובב את ראשו אלי היה אמיר. זה חייב להיות הוא. זה לא יכול להיות אף אחד אחר. הוא ניגש אלי, גבוה ממני, מוצק, אך לא מנופח, שיער מלא בצבע חום כהה, עיניים חומות בגוון שקד, שפתיים מלאות וזיפים מטריפים. לבוש ביגוד ספורט שחור ופשוט למראה, אבל יושב עליו בצורה מושלמת. הישבן המוצק נראה בבירור, וכן שרירי החזה המפותחים במידה מדוייקת. גם החבילה, ממה שהצלחתי לקלוט, לא רעה בכלל. ”אמיר” הציג עצמו בלקוניות, חושף חצי חיוך שרמנטי, ”אני בטוח שיש לך שאלות”. השאלה הראשונה שעלתה לראשי שנעמד מולי היא ”מה זה הבושם הזה, נעמדות לי הפטמות” אבל שמרתי על פאסון מאופק. בכל זאת, עורכת דין מכובדת.

אמיר ליווה אותי למשרד קטן וסגר אחריו את הדלת. הוא החזיק משטח קשיח ועליו דף, עליו רשם תשובות לשאלות גנריות ששאל אותי בדרך מהלובי. ברגע בו הדלת נסגרה ושקט מלא נפל עלינו, הבנתי כמה קטן המשרד, וכמה המצב הזה אינטימי. נלחצתי ממש. לא בגללו. בגללי. אני באמת חשבתי כי הפאסון שלי נמתח לקצה גבול שלו. מה שמאה דיונים בבית המשפט לא הצליחו לעשות, אמיר עושה בלי מאמץ. הפאסון המפורסם שלי עמד להתנפץ לרסיסים… רציתי אותו כאן ועכשיו, כמו חיה מורעבת וצמאה, כמו…. די, תמצאי את הסנטר שלך, מה את עושה?

”יש לך עוד שאלה אחת, אני משער”, ספק שאל ספק קבע. הוא הניח את משטח הכתיבה והעט על השולחן, שילב את כפות ידיו, והניח עליהם את הסנטר, מרפקיו מייצרים משולש מושלם על השולחן. עיניו נעוצות בעיני, בלי בושה, בלי קמצוץ של פחד, ממתינות לשאלה שידעתי שאני הולכת לשאול.

”מה הכוונה בהוליסטי?” (זה מה שרציתי לשאול???) שאלתי בקול מתעניין.

הוא חייך חיוך חם. ”זה שונה אצל כל אחד ואחת. אנחנו יודעים להתאים את האימון והטיפול המשלים המדוייק, כך שכל אחד מקבל בדיוק את מה שהוא צריך מבחינת גוף ונפש. ואנחנו אף פעם לא טועים”.

”יומרני קצת, לא?” שאלה בחשדנות עורכת הדין. 
”נכון” השיב בפשטות בקולו ההורס.
”נעשה סיבוב באולמות?”
”אתה הבוס” (ואתה יכול לעשות לי כל מה שאתה רוצה… איפה שאתה רוצה, איך שאתה רוצה, כמה פעמים שתרצה…)

אמיר סיים את הסיור שלנו, ופנה לענייניו, משאיר אותי לבד. אני לא ממש הרפתקנית. מצאתי את עצמי על מזרון כחול עצום מימדים, ברוטינת פילאטיס המזרן שלי. את המוזיקה הצפצפנית מהטלפון, לה התרגלתי בבית, החליפה מוסיקה דומה. אך הפעם, היא בקעה ממערכת שמע לא מעודנת שהרעימה את קולה על כל המתאמנים. את התרגילים כבר זכרתי בע”פ, הסרטון לא נחוץ. אולי אחפש מתנדבת אמיצה שתזרוק עלי משפטי עידוד באנגלית בריטית כבדה… כמו בסרטונים…

”nice, you execute this exercise perfectly!”

מה??!

עומדת מעלי ומחייכת, עמדה לה הדופלגנר של המדריכה שלי מיוטיוב. עיניי עלו במעלה ירכיים חטובות עם טייטס צמוד ותחת למות בשבילו עליו מונחת ברישול חולצת בטן שחושפת ריבועי שרירים משובצים בטבור מושלם. שדיים זקורים וקטנים מותחים את החולצה השחורה מעלה, חושפים מותניים צרות, ורודות וחלקות, מנצנצות מזיעה. התייבש לי הגרון. ”thanks” השבתי בחיוך בזמן שהתיישבה לידי. ”אפשר להצטרף?” שאלה אותי במבטא כבד ומגרה, וכמובן שהסכמתי.

בחצי שעה שהתאמנו יחד, קרו כמה דברים. דבר ראשון, הכרנו בדיוק את אותם התרגילים, נראנו כמו זוג שחייניות צורניות באולימפיאדה. שתיים, מעולם לא שזפו את ישבני כ”כ הרבה זוגות עיניים באותו הזמן. זה כבר היה מביך מרוב שזה היה מחרמן. ושלוש, מעולם לא הרגשתי דפיקות לב ופרפרים מבחורה, עד עכשיו. זה היה מבלבל, ופסיכי לחלוטין. בהתחלה חשבתי שאני עדיין בקטע של אמיר… אבל הכיווץ שהרגשתי למטה כל פעם שהצלבנו מבט לא השאיר מקום לספק. כשסיימנו, מיוזעות ומתנשמות היא קמה בזריזות חתולית לפני. היא הושיטה אלי שתי ידיים, וחייכה. אחזתי בה ונתתי לה למשוך אותי למעלה. כמעט גמרתי שם, על המזרון, מול כל עיני הרנטגן, באותו הרגע. המגע שלה העביר בי חשמל ישר למפשעה.

”see you later” היא הפטירה אחריה ונעלמה לאולם סמוך.

אף פעם לא הרגשתי כ”כ נוח עם עצמי במקום ציבורי, אולי רק ניתן להשוואה להרגשה שיש לי בדיונים בבית המשפט…

אני גמורה. הגיע הזמן להתקפל. ניפרד מאמיר אבל לא לפני מקלחת משמעותית.

אחרי שהתקלחתי, עטפתי עצמי במגבת גדולה וריחנית שקיבלתי בקבלה, וחקרתי את המלתחות המרווחות. זכרתי שאמיר (תעשה אותי על השולחן במשרד, תנעץ את עצמך בתוכי עד שאשכח איך קוראים לי), האמיר הזה, הזכיר משהו לגבי חוקי הג’קוזי. הקונספט היה אירופאי, וזה כלל רחצה בעירום מלא ואי הפרדה בין המינים. לאחר תביעה משפטית מופרכת בנושא (הפתעה גדולה), הם התאימו את הקונספט, אבל שמרו על רוח המקור. אפשר להיכנס ללא בגדים, או, וזאת ההתאמה, עם לבוש שמתאים לבריכה, אך בכיסוי עיניים. כך אין יתרון מיוחד ללבושים על המעורטלים. באופן מוזר התחברתי, ומאחר שיש לי חיבה עזה למקלחות רותחות, עליתי על הביקיני האדום דם שלי, התעטפתי שוב במגבת המפנקת, ועשיתי את דרכי לדלת הגדולה עם הכיתוב מאיר העיניים, ”ג’קוזי”.

הדלת נסגרה מאחורי. המקום היה ריק. מעוצב כמו צדפה, מואר בצורה מינימלית ומריח מכלור ווניל, החלל מייד כבש אותי. הגוף שלי השתוקק לטבול במים הרותחים, שזרם עדין ערבל וערבל ללא הפסקה. אדים הציפו את החדר, אבל זה לא הפריע לי למצוא את התיבה ובה כיסויי עיניים עטופים צלופן. כמו במטוס, חשבתי, ושלפתי לי זוג. נתתי למגבת להחליק לספסל הנמוך שלצידי, ובשני צעדים קלילים, אני והביקיני האדום והצמוד שלי כבר היינו בתוך המים. חוקים זה חוקים, חשבתי, והתאמתי את כיסוי העיניים שיהיה לי נוח. מהמצח, משכתי אותו מטה, וחושך רך ומהפנט עטף אותי, גורם לרעש המים ולתחושת החום להיות מודגשים עוד יותר. צללתי פנימה, רק הראש מחוץ למים, נותנת לסנטרי לשחק עם הקצף הדק שצף לו בכל מקום. רסיסים חמים פגעו לי בפנים בזמן שנשענתי עם ראשי אחורה, מרפה את שרירי גופי העייפים ומתמכרת לחום האינסופי סביבי.

כמעט ונרדמתי כאשר שמעתי חריקה של דלת.

יכולתי מיד להרגיש נוכחות נוספת בחלל. הדלת חרקה פעם נוספת, תוחמת אותי ואת האורח באותו חלל קטן. נשמע רשרוש של גרירת כיסא, התארגנות, אולי החלפת בגדים, ואז צעדים. צעדים כבדים יחסית, ואז שכשוך מים. גלים קטנים התחילו להתנפץ על שפתי, אז שלפתי את ראשי מעט מתוך המים. נדמה שהאורח התמקם מולי. יכולתי להרגיש את הנוכחות שלו. ככה עברו להן שתי דקות של דממה, של המתנה, של מתח עדין. ”דנה, אני חושב שהזרמים יכולים לעשות לך פלאים” הוא אמר בלי התראה, ”רוצה לנסות?”. ”בטט….ח אמיר, תעשה מה שצריך” שמעתי את שפתי חצי אומרות חצי לוחשות. והכל התחיל לרעוד סביבי ברעש מחריש אוזניים.

אני בדרך כלל שונאת זרמים חזקים בז’קוזי. זה פשוט לא נעים לי, אני מעדיפה את השקט והעידון ואת החום המלטף. במקום להרגע, התחלתי שוב להילחץ, וזזתי באי נוחות בתוך המים, מנסה להתחמק מהצלפות הזרמים.

לא יודעת איך, אבל הרגשתי שהוא, שאמיר, מחייך. ”את לא משתמשת בזרמים לטובתך”, הוא קבע בקולו המחשמל. ”יש לך רעיון אחר?” שאלתי, מעט כועסת על חוסר הנעימות שגרם לי. ”בוודאי” אמר, ”את תצטרכי לסמוך עלי עם זה”. הרגשתי תנועה במים והוא לפתע היה מאוד מאוד קרוב. באינסטינקט הושטתי יד קדימה לעצור אותו, והיא נעצרה על חזהו, חשה את השערות הגבריות שעיטרו אותו. הוא נעצר, לא ניסה לנוע. בלי לחשוב ידי עלתה מעלה, ונחה על לחיו. הרגשתי שהוא שוקע מעט בכף ידי, מתמסר למגע שלי. זה החמיא לי בטירוף. ואז קלטתי שאין לו כיסוי עיניים. זה אומר, זה אומר… פאק, זה אומר שהוא ערום.

”תסתובבי” לחש לתוך כף ידי, שבלי משים גרדה קלות את הזיפים שלו. הסתובבתי. ” הישעני עלי אחורה” פקד, וכך עשיתי, נותנת לו לאט לאט למשוך אותי אליו. שתי ידיו החליקו מתחת לכתפי וכפות ידיו נאחזו במותני. רציתי לצרוח… מעונג המגע. ”עכשיו לחלק החשוב, אני רוצה שתוציאי את הרגליים מחוץ למים ותני לי להחזיק אותך, את האגן שלך תקרבי לשפת הבריכה”. וכך עשיתי, שוכבת על גבי במים, נתמכת על ידו, רגלי מחוץ למים, אגני שקוע במים משתפשף בקיר הבריכה. הרגשתי שאמיר מכוון אותי לנקודה מסוימת. לאחר כמה שניות הוא מצא אותה. הוא כ”כ מצא אותה… זרם מים מטורף היכה בתחתון בגד הים שלי. פעימה אחרי פעימה של מים רותחים, מכים שוב ושוב על פתח הוואגינה שלי. חשמל הציף את כל גופי, זה היה מושלם…. אמיר ייצב אותי והזיז אותי לצדדים בתנועות קלות, מנגן עלי כמו על כינור באמצעות סילון המים. רגע אחד זרם בלתי נתפס, רגע אחר זרם עדין יותר, ולאחריו עוד אחד חזק. שלחתי את ידי לאחור ונעלתי אותן מסביב לעורף שלו. האגן שלי כבר איבד שליטה. הרגשתי את האורגזמה מתחילה להיבנות לי בקצה עמוד השדרה, הדגדוג התפשט בחלל הבטן והמשיך למטה לכל אורך הכוס הפועם שלי. התחלתי לגנוח, ונעצתי ציפורניים בעורפו, בלי שליטה. הרגשתי את יד ימין שלו עוזבת את מותני ויורדת מטה מטה לעבר תחתון הביקיני. שתי אצבעות החליקו במורד ירכי ואחזו בתחתון בגד הים, מושכות אותו הצידה, חושפות את שפתי הכוס שלי לזרם המים, בלי חציצה, בלי הגנה. אמיר סובב אותי מעט שוב, עד שזרם עדין, מדוייק, על גבול הכואב, הטיח את עצמו לתוך תוכי. ואז הוא התכופף אלי, גופי מתפתל ומתמסר ומתענה מול הזרם שלא עוצר ולחש לי באוזן ”תגמרי בשבילך, תשחררי”.

וזה מה שעשיתי. הרפיתי את כולי לחצי שנייה, נותנת לזרם המטורף, ליד במפשעתי, להבל הנשימה שליד אוזני להיספג פנימה… וכשחיברתי את הכל לתחושה אחת מעוורת, התפוצצתי, מפרכסת, צורחת, פוצעת את ערפו, בועטת באוויר, בוכה, מתכווצת שוב ושוב עם אפס שליטה על גופי ונפשי. אחרי גל שלישי של כיווצים הגוף שלי פרש, ונתתי לו לערסל אותי בזמן שמשך את כולי בחזרה למים הרותחים. הוא חיבק אותי מאחור, איברו הזקור לוחץ חזק את ישבני.

היה לי חם, רותח, סחרחורת החלה להסתובב בראשי. ניתקתי ממנו לפתע, אחרי שהבנתי כי הוא נשען בעדינות על כתפי ואני אוחזת ביד שמאל את שפת הבריכה וביד ימין, עדיין את עורפו.

”את צריכה קצת להתקרר” אמר, בקול יציב, ועזר לי לקפוץ מחוץ למים, פני לכיוונו. כך ישבתי שם, באוויר הדחוס והלח, עיניי מכוסות, רגלי במים, גופי נוטף ונשימתי חוזרת לעצמה. הרגשתי שהתרחק לצד השני, וידעתי שהוא מסתכל ישר עלי. זה גרם לי להסמיק. המערבולת במים חזרה שוב להיות שכשוך נעים וקצוב.

עצמתי את עיני בניסיון להבין מה בדיוק קרה כאן עכשיו. נושמת אדים חמים, ונוטפת זיעה, נזכרתי במשרד,  איך זה התחיל… אלון הוא שותף בכיר, אני זוטרה, עושה ככל יכולתי להתקדם ולהראות שהאמון שנתנו בי מוצדק.

כמובן שמאוחר בלילה, אולי 2:00, עובדים על תיק חשוב. אפילו צוות הניקיון כבר עזב. אני ואלון לבד. זה לא שלא ידעתי שהוא מעוניין. זה לא שלא ידעתי שהוא פרוד. ידעתי. הוא כבר הפשיט אותי בעיניו מאות פעמים. כבר הפסקתי לשים לב. אבל שמתי לב פתאום שלא שמתי לב כל הזמן הזה… אליו.

הוא ישב מול המחשב הנייד בראש שולחן חדר הישיבות, ערימת קלסרים על הרצפה לידו. אני הייתי עם קפה הפוך מהמכונה, יושבת לצידו, נשענת אחורה ומעסה את הרכות בזמן שהקפה מתקרר. הגנבתי מבט ממושך… הוא נאה… מאוד. תווי פנים חדים, אף חזק, כמעט אלים חוצה את הפנים, שיער מלבין אך עשיר. הוא מבוגר ממני, בהרבה, אבל זה דווקא לגמרי מדליק אותי. חולצה מעומלנת לבנה, חפתים מקופלים עד למרפק, חושפים ידיים שריריות למדי, צמיד זהב, ושעון יקר למראה. שיער החזה שביצבץ מהיכן שהייתה עניבה עד לפני 5 דק’ היה בצבע תואם לשיער הראש. רציתי להעביר שם יד, לתחוב אותה עמוק לתוך חולצתו כשאני עומדת מאחוריו ולנשוך לו את האוזן תוך כדי. ריח הבושם בניחוח מושק שנדף ממנו, התערבב בריח הקפה. הבחנתי גם ברמז לריח סיגריה… אוףףף מה אני עושה…. עצמתי עיני ובלי לחשוב באמצעות אצבעות רגלי הפלתי נעל עקב אחת לרצפה, לאחריה את השנייה. את רגלי המותשות עטופות הגרביון השחור הנחתי בלי לחשוב על השולחן. זה הרגיש נעים כ”כ להרגע עד שרגש חד הקפיץ אותי והזכיר לי שממש לא מקובל לעשות את זה, פקחתי באימה את עיני והתכוונתי למשוך את רגלי חזרה לרצפה. עינינו נפגשו. עצרתי. הוא פשוט הסתכל עלי ישירות, שוזף בעיניו הקשוחות את רגלי, את בטני, את שדי, ולבסוף את עיני. הוא הניח כף יד חמה על כף רגלי ואמר ”זה בסדר, מגיע לך”. ”את מעשנת?” שאל, בזמן שסגר את מסך הלפטופ והתרומם מכיסאו.

במרפסת העישון הקטנה, כל אחד הדליק לעצמו סיגריה, מהחפיסה שלו. שהעביר לי את המצית, השתהתי רגע ונגעתי בכף ידו. המממממ כן, ההרגשה הזאת…. נעלי העקב נותרו בחדר הישיבות. רוח קרירה נשבה, מנפנפת את החצאית שלי, מעבירה בי צמרמורת.

הוא כיבה את הסיגריה. כשניגשתי לכבות גם את שלי, סימן לי באצבעותיו ”לא”. סבבה, לקחתי עוד שאיפה איטית. הוא ניגש אלי אחז בשתי כתפי מאחורה וסובב אותי כך שפני למעקה וגבי אליו. ”תני לי את הסיגריה ותורידי את החולצה, תישארי עם החזייה”. חשמל היכה בי, זה היה כ”כ מדליק. עשיתי מה שאמר, וקיבלתי את הסיגריה שלי חזרה. הוא נעמד מאחורי ודחף אותי כך ששדי נשענו על המעקה. הוא נצמד אלי מאחור ומשך את הגרביון מטה. הרגשתי רטיבות מתחילה לגעוש בתוכי. מגע הרוח העדין על העור החשוף שיגע אותי לגמרי. הוא הרים לי החצאית לאיזור הטבור, חושף את ישבני, את הכוס המצפה. ”תמשיכי לעשן, אל תדברי” אמר ביובש והכניס את איברו לתוכי. פלטתי אנחה, הוא היה קשה כמו אבן, עבה ומוצק. נדרשו מספר חדירות כואבות עד שהצלחתי לשמן את האיבר שלו כמו שצריך, ואז זזתי עם האגן מעט אחורה, לדייק את החדירה.

להפתעתי הוא החל לדבר… אבל לא אלי… או עלי… נראה שהוא עושה חזרה לדיון בית משפט. זה היה כ”כ מוזר…. רציתי להפסיק, אבל פיסית… אוף… זה היה כ”כ טוב וזה בדיוק מה שהגוף שלי רצה…. המשכתי לעשן והוא המשיך לזיין אותי בלי להפסיק… גמרתי, שומטת את הסיגריה לדרכה הארוכה לרחוב. הוא יצא ממני והרים את מכנסיו, בלי לגמור. ”סיימנו, בואי נחזור לתיק” אמר ונכנס פנימה.

מה?? אוי, מה עשיתי? מה עשינו? מה זה היה?

מה שזה לא היה, זה חזר על עצמו, כל כמה ימים, כמעט שנתיים…. שוב ושוב.

לא יכולתי להגיד לא, זה היה טוב הזין שלו התאים לי ממש ונתן לי לגמור חזק, כל פעם, אבל… משהו לא מתאים … הוא לא נגע בי, לא פנה אלי…. זה היה כמעט… קליני.

מלבד הטקס הסודי שלנו, דיברנו רק על עבודה. זה מה שזה היה…. טקס.

נעים להכיר, אלון, ”בן הזוג” הטקסי שלי.

חריקת דלת… שיט, מישהו מגיע, מייד חשבתי לקום, להסיר את הכיסוי ולצאת משם. יד נחתה בעדינות על ברכי… ”שששש… חכי”.

מישהו אחר לחש משהו הרחק מטווח שמיעתי, רישרוש, ושוב החריקה. מי שזה לא היה, הוא כבר יצא.

המשכתי לשבת מחוץ לז’קוזי, פטמותי מוקשחות מהזיותי על אלון, אבל הרגשתי איזה דוק נוסטלגי שלא היה שם פעם. לא בער לי ‘להגיע למשרד’ להיפגש איתו שוב. זה הרגיש משהו מעבר רחוק, שכבר נגמר.

צעדים מדודים וקול של תנועה איטית נשמע, מלווה ברעש חזק של תנועה במים. אמיר יצא מהאמבט… רשרוש קצר ויכולתי לשמוע אותו מתקרב לכיווני. הוא עקף אותי מצד ימין ונעמד, ככל הנראה, מאחורי. מים נטפו מגופו הערום. הציפייה שיגע בי שוב הייתה בלתי נסבלת.

 ”אני חושב שצריך קצת לצנן פה לרגע את העניינים”. אמר, ומשב קור מטורף התפרץ לי לתוך המודעות בשעה שפרש מגבת פנים רכה, וספוגת מים קרים על כתפי. תחושת העונג הייתה חזקה כ”כ שהתכווצתי במקום. הוא הניח ידיים על כתפי לתמיכה והתיישב מאחורי, רגליו עוטפות אותי, אגנו צמוד לישבני. את ראשו הניח על המגבת, נשען שוב על ערפי, וידיו עטפו את בטני, בגובה הטבור. זה היה מענג, ברמות שלא חשבתי שיכול להיות. גנחתי לרגע, לא יכולה לבטא את ההרגשה בשום צורה אחרת. כך ישבנו דקות או ימים… לא יכולתי לדעת, בזמן שנתתי לקרירות מהמגבת לחלחל אל תוכי. יד ימין שלי נתקלה בבקבוק מים שהניח שם עבורי. חטפתי את הבקבוק ולקחתי לגימה ארוכה ארוכה. ריגשה אותי ההתחשבות שלו, העדינות שלו, הסבלנות שלו… הבנתי שהוא לא יעשה דבר בלי ש… אאשר לו. כל מה שקורה כאן קשור… אלי.

”חם לי” אמרתי בלחישה לאחר שהפניתי את ראשי לאחור, כמעט משתפשפת באוזנו, ”תוריד לי את החזייה”’. הוא הגיב מייד, אבל באיטיות וסבלנות, פורם בעדינות את הקשר היחיד במרכז גבי שהחזיק את החזייה. החזייה נותרה במקומה, מוחזקת אך ורק על ידי שדי הזקורים. ידיו עלו במעלה מותני וזחלו אט אט קדימה ולמעלה, מתחת לבית השחי לכיוון החזייה. אצבעותיו שהחלו לחפון את שדי, דחפו את החזייה האדומה קדימה, ויכולתי לשמוע אותה נופלת לבריכה. שתי ידיו עטפו אותי משני הכיוונים, קצת בכוח, מתחככות בפטמות הזקורות. גמרתי מייד.

רציתי עוד.עוד.

ראשי עדיין מוטה הצידה, ליקקתי קלות את צווארו. הוא גנח לרגע בקולו המטריף. סובבתי את עצמי, מתנתקת מידיו אחזתי את ראשו משני צדדיו, ונישקתי אותו. מבחינתי, זאת הייתה הנשיקה הראשונה שלי, מאז ומעולם.

לאחר שהסדרתי קצת את הנשימה, לחשתי באוזנו שוב, ”כנס למים, אני צריכה אותך בתוכי”.

הרגשתי את אמיר זז באיטיות בתוך המים, סוגר אלי את המרחק, לאט לאט. החסרתי נשימה, ממתינה בציפייה בלתי נסבלת לבאות. סגרתי את ירכי אחת על השנייה. אמיר, שלח את ידיו לשני הצדדים של אגני והחל למשוך למטה את תחתון הביקיני. לא היה בי גרם של התנגדות. כשסיים, והרגשתי את קצף המים מרפרף על שפתי הכוס שלי, ליקקתי את השפתיים, ונתתי לעצמי לפשק את ירכי ולחשוף את מפשעתי. מבלי משים ידי החליקו ורפרפו על הדגדגן שלי, ממוללות אותו, משחקות איתו, מקניטות את אמיר שככל הנראה עמד בבריכה וצפה בי.

מפושקת, ישבתי לי, מאוננת מולו. כשהרגשתי שאני צריכה אותו בתוכי, רמזתי לו עם האצבע להתקרב. 

אמיר נעמד בין רגלי, ממתין. הבנתי והושטתי את יד ימין קדימה, תופסת את הזין המרשים שעמד שם כל הזמן בין רגלי. משכתי אותו אלי בעדינות והחדרתי את הקצה פנימה. התפרקתי. לא יכולתי לעצור את עצמי והתחלתי לשחק עם הזין המדהים הזה, כאילו היה צעצוע. רק עם הקצה, עיסיתי את הפתח שלי, את הדגדגן, ליטפתי איתו את השפתיים שבחוץ, ונעצתי אותו פנימה, ושוב עיסוי, ושוב דגדגן ושוב ושוב. הוא בקושי חדר, אבל הרגשתי מלאה לחלוטין. העדינות שלו גמרה אותי. 

כאשר לא יכולתי יותר להכיל את זה, כשהייתי חייבת שחרור, לא יכולתי לעשות כלום חוץ מלתפוס ביד שמאל את הישבן של אמיר ולמשוך אותו אלי, לנעוץ אותו בתוכי, ולגמור עליו ומסביבו הכי חזק שרק אפשר. צעקתי והתפתלתי, דמעות מציפות את לחיי. צחקתי, בכיתי והשתנקתי, שרירי מתכווצים בעוויתות וללא שליטה, גל אחרי גל, עד שחלפה הסערה… אמיר חיבק את בטני והנחתי את ראשי על שערו עד שיכולתי שוב לנשום.

”עכשיו תורך מדהים שלי” אמרתי בחיוך, ”אבל אתה חייב להבטיח לי משהו”. ”אני יודע כבר מה את רוצה” אמר גם כן בחיוך, ”אני אגמור ממך כמו שלא גמרתי אף פעם.”. 

החלפנו בזהירות מקומות. היה נעים להיכנס שוב למים הרותחים. לשלב הזה כבר לא צריך בילדאפ, הזין שלו היה מוכן לחלוטין וגם הפה שלי.

בלעתי אותו לתוכי, בעודי עומדת עם חזה חשוף בתוך המים. מסובבת את הלשון סביבו ואוחזת עם ציפורני בישבנו, רציתי שיגמור בתוכי, רציתי להרגיש את שריריו מתכווצים, רציתי שיסתכל עלי כשזה קורה, רציתי שיעריץ אותי, שיסגוד לי, ולו לרגע. וזה מה שעשה. הוא התפתל, וגנח, והזין הפועם שלו החל להתכווץ, להתמלא. עירסלתי בידי את האשכים שלו, סוחטת אותם בעדינות, עוזרת להם למלא את החבילה המיוחדת שהוא מכין רק בשבילי. כשהרגשתי שהכל מוכן שלפתי את האיבר שלו החוצה, מחזיקה רק את הכיפה בפי. לקחתי נשימה קצרה, ובתנועה אחת נעצתי ציפורניים בבסיס האשכים בעודי מוצצת את הכיפה חזק, בקצב קבוע, לשוני מסתובבת סביבו, מועכת ומתעללת בראש הכיפה, מצפה לטעום אותו. כיווץ ראשון וטיפות נוזל ראשונות הותזו לתוך פי. אממממ זה מתחיל, התענגתי בראשי על המחשבה, מצפה לכיווצים שיבואו ממש עכשיו. והשני הגיע, מתיז זרם של זרע חם ישר לתוך גרוני. ”עוד, זה לא מספיק לי, עוד” חשבתי, ותפסתי חזק את האיבר ביד ימין, משפשפת אותו הלוך ושוב בלי רחמים. הוא גנח, נראה לי שגם אני, ואז הוא מילא את פי בשלושה זרמים עצומים. זרע החל ליזול מזוויות פי בזמן שהמשכתי לסובב את לשוני בעדינות ובנחישות על אברו, סוחטת כל טיפה שאפשר. הוא הוציא אותו ממני, לאט, מותש. חייכתי ובלעתי בהנאה את המתנה שלו.

הוא נישק אותי על הראש ויצא. נשארתי לי לבד, ערומה, עם טעם חזק של זרע בפה, כיסוי העיניים עדיין עלי…

כשניגשתי לפקידת הקבלה בלובי, צלעתי קלות. היא חייכה ושאלה אם נתפס לי השריר באימון.”משהו כזה” מלמלתי.

היא שאלה ”הצלחנו לתת לך מה שהיית צריכה?”

”יש מצב” עניתי מחייכת, לא מסוגלת לחשוב על משהו מחוכם יותר. קיבלתי הרבה יותר. נפרדתי סופית מאלון..

”את יכולה למסור לאמיר שהלכתי?” ביקשתי ממנה. ”מי זה אמיר?” שאלה, ופנתה לענות לשיחת טלפון.

לאמיר שהלכתי?” ביקשתי ממנה.

”מי זה אמיר?” שאלה, ופנתה לענות לשיחת טלפון.

הוספה למועדפים שלי