המאבטח שלי

זה היה עוד יום שגרתי בבית הקפה בקניון בו אני עובדת.
עברתי למרכז מהצפון, בת 23, עדיין ילדה ודי תמימה, אחרי מערכות יחסים קצרות ששברו לי את הלב והאמונה בגברים, החלטתי שעכשיו אני מתרכזת בעצמי ובפרנסה שלי. תמיד אמרו לי "כשלא תצפי זה יגיע". בולשיט, אצלי זה לא הגיע בחיים. כל הגברים בחיי רצו רק דבר אחד ובגלל זה העפתי אותם ממני מאוד מהר.

יום אחד נכנסתי לשירותים בקניון וראיתי את אחד המאבטחים עומד.
"בוקר טוב" אמר לי "את ממלצרת כאן, לא?"
"נכון" אמרתי.
"אחלה מקום, אוהב אותו"
"לי קצת נמאס ממנו, אבל אני יכולה להבין"
הוא גיחך.
"כן, גם אני יכול להבין אותך"
"חייבת ללכת, היה נחמד לדבר"
לא חיכיתי לתגובה ופשוט יצאתי, פחדתי לאחר למשמרת.
המאבטח הזה מסתובב הרבה באיזור של המסעדה, והאמת שמתי לב לזה בכל שלושת החודשים שאני כבר נמצאת שם.

באותו היום ירדתי להפסקה של כמה דקות, ישבתי בחוץ לעשן. אני לא מעשנת בדרך כלל, אבל הרגשתי צורך. אני אפילו די נגד זה והריח מגעיל אותי, אבל.. תוך כדי שאני גולשת באינסטגרם אני שומעת קול "לא בריא לעשן". הסתכלתי הצידה וראיתי את המאבטח שלי. כן, שלי, ככה לפחות חשבתי בראש מאז הסמולטוק הקטן שלנו בשירותים.
"צודק!" אמרתי וזרקתי אותה על הרצפה.
"מה בגללי הפסקת? סתם צחקתי" הוא התנצל.
"לא לא, אני לא יודעת מה חשבתי לעצמי, אני לא מעשנת בדרך כלל" התנצלתי.
"כן, את נראית ילדה טובה, איך קוראים לך?"
"לירון"
"נעים מאוד, אורן"
"אז מה, אתה חדש פה? לא ראיתי אותך הרבה" ניסיתי לייצר שיחה, הרגשתי שאני צריכה לדבר.
"האמת אני פה שנתיים.. מהשחרור, אני סטודנט אז לאחרונה פחות העמסתי על עצמי".
"וואלה.. מה אתה לומד?" לא באמת עניין אותי, אבל שוב, חיכיתי שיגיע אליי, רק לפרוק את היום הזוועתי שעובר עליי.
"רפואה סינית" השיב.
"נשמע מעניין!" אמרתי, אבל הראש שלי אמר 'תחליף נושא לפני שאני נרדמת עליך'.
"לא כזה.. מה איתך בת כמה את בכלל? את לומדת?"
הו, תודה לאל.
"לא, האמת שלא.. אני…"
"לירוני יאללה שימי סינר נגמרה החינגה" האחמ״ש שלי, משבית השמחות הגיח ונכנס חזרה.
"סורי, חייבת לעוף" שמתי את הסינר ומתחתי את השיער.
"היה כיף לדבר איתך לירוני" אמר וליטף לי את הכתף, הסתובב והמשיך לדרכו.

צמרמורת עברה לי בגוף. אני לא יודעת מה אני חושבת עליו. אם הוא יפה או מכוער, מעניין או משעמם, אבל הוא עשה לי משהו ללא ספק בליטוף הזה. אולי כי אני לא רגילה לגברים בטריטוריה שלי, שהפסקתי לחפש כדי לא להתייאש ולוותר על מערכות יחסים ששברו לי את הלב למליון רסיסים.
אולי.

למחרת בבוקר הגעתי למסעדה ובגלל שעוד לא היו כל כך הרבה לקוחות ישבתי בחוץ וחיכיתי. חיכיתי שהוא יגיע. ישבתי על המדרכה, נשענת על ספסל אבן ובהיתי. מאז העבודה במסעדה ירדתי במשקל, נהיה לי טוב עם עצמי, הרגשתי טוב. הוא עבר מולי, כמו שרציתי.

"בוקר טוב קרן שמש" הוא אמר וחייך.
"בוקר טוב" גיחכתי וחייכתי.
"מה שלומינו הבוקר?"
"וואלה" אמרתי וראיתי את האחמש שלי ברקע.
"שוב הוא הורס לנו, נראה לי אני אנסה להיפטר ממנו" שנינו צחקנו והוא עזר לי לקום מהרצפה.
"יום מקסים" אמרתי לו ונכנסתי.

הגיע הערב ולא ראיתי אותו במהלך היום, חשבתי שאולי הוא הלך הביתה.
החלטתי להרפות מזה והלכתי לעשות משימה שהאחמ״ש נתן לי, לרדת למחסנים של הקניון ולהביא כל מיני דברים שחסר, לקחתי עגלה והלכתי. המחסן הזה הוא מקום תקוע, אין שם קליטה והוא קטן וקלסטרופובי. הגעתי אליו והוצאתי את המפתח מהכיס של הסינר.

"קיוויתי שזו את" הסתובבתי וראיתי את אורן.
"מה? מה אתה עושה כאן?" הייתי מופתעת.
"המשרד שלנו ממש כאן בפינה" הוא אמר תוך כדי שאני מסתבכת עם המפתח.
"תני לי לעזור לך" הוא בא, שם עליי את הידיים. הסתכלתי עליו והוא עליי. כל השיערות שלי בגוף סמרו ומיד גם הרגשתי שאני קצת רטובה.
פתחתי את המחסן והכנסתי את העגלה פנימה.

"אז מה, כאן המשרד שלכם המאבטחים?"
"כן, גם לנו מגיע קצת לנוח, האמת כולם במשמרת ורק אני בהפסקה, אז אני נח, שמעתי שמישהו בא וקיוויתי שזו את".
"קיווית שזו אני?" שאלתי תוך כדי שאני מעמיסה את הרשימה שקיבלתי.
"לגמרי" אמר.
סיימתי את המטלה ויצאתי עם העגלה ואורן אחריי עזר לי לסגור, לא שמתי לב שפשוט המשכתי איתו לכיוון שלו ולא לאן שהייתי צריכה.
"את יודעת שהיית צריכה לפנות שם".
"כן, לא יודעת למה… ואווו זה המשרד שלכם?" הדלת הייתה פתוחה והיה שם מקרר עם מטבח, שתי מיטות, ספות, פלזמה ואפילו שרותים עם מקלחת.
"רוצה לראות?" שאל.
הכנסתי את העגלה פנימה ונחתתי על הספה, "כמה זמן לא ישבתי".
הוא התיישב לידי "את עובדת קשה אה?" אמר, לקח את האצבע שלי וליטף אותה. שוב צמרמורת. שוב אני כבר רטובה.
"כן.. שטויות.." פלטתי בלי להבין מה קורה סביב. לאט לאט הליטוף באצבע הפך לליטוף ביד.
"אני ממש טוב במסאז" אמר.
"יאללה תראה לי" סובבתי את הגב שלי אליו.
"מה את עושה? תשכבי".
הלכתי למיטה ושכבתי על הבטן, הוא טיפס עלי והתחיל ללוש אותי כאילו אנחנו בערב הפרשת חלה.
"ואוו" העונג שהציף אותי היה כל כך גדול.
"את יודעת שבמסאז' החוק אומר שצריך להחזיר גם לשני"
"מה שתרצה" אמרתי בלי לחשוב בכלל.
הוא ירד, "קדימה".
תוך כדי שאני קמה ונעמדת הוא תפס לי את היד, עמדנו אחד מול השני, אני נמוכה ממנו בהרבה, מסתכלת לו בעיניים והוא לי. לאט לאט מתקרבים והוא מנשק אותי נשיקה עדינה והכי טובה שהייתה לי בחיים.
הוא תופס לי בעורף ויד השניה במותן, נותן לי להרגיש כאילו כל העולם לא חשוב, כאילו אין לי עגלה להחזיר.

"כמה זמן חיכיתי לרגע הזה" אמר.
"שתוק ותמשיך" הוא חייך תוך כדי שהוא ממשיך לנשק אותי, מושך אותי אחורה עד שאני נופלת למיטה.
הוא מעליי ואני נמסה מכל העניין הזה.
"אורן אני…" קטעתי אותו.
"את לא רוצה?"
"אני רוצה! פשוט אני צריכה לספר לך משהו".
"יש לך איידס?" שאל.
"מה? לא!" נבהלתי.
"אז לא אכפת לי. אני אהיה עדין ויהיה לך הכי טוב שיש" אמר "מבטיח" ונישק אותי במצח.
"בסדר" לא ידעתי איך לספר לו שאני בתולה. אולי זה היה המעשה הנכון מצידו.

לאט לאט הוא התחיל ללטף אותי וירד עם היד למטה. ליטף לי את הכוס, ואני מיד מתכווצת.
"שש.. הכל בסדר" הרגיע אותי.
החלטתי שאני מתמסרת לזה עד הסוף ומפסיקה לחשוש. הוא התחיל לנשק אותי בחזה ולאט לאט ירד למטה, לבטן, ולכוס הוא קם ומשך אותי איתו, מתוך אינסטינקט הורדתי את החולצה וחשפתי בפניו את שדיי, במקרה באותו יום החלטתי לשים טופ ולא חזיה, מה שהבליט את פטמותיי בגלל הצמרמורת. הוא התחיל לנשוק לשדיי ולחפון בהם בהנאה. הוא זרק אותי אחורה והתחיל להוריד לי את המכנסיים ואני, זורמת עם זה. הרגשתי שאני לא באמת יודעת מה לעשות אז פשוט הרפיתי ונתתי לו לעשות את העבודה. תוך כדי אני מורידה ממנו את החולצה שלו, מסתבכת עם הכפתורים.
"תני לי לעזור לך" אמר, תלש אותה מהמקום והוריד את הגופיה מתחת. פשט את מכנסיו וזרק אותם לאחור כשהוא נשאר רק עם בוקסר והזין שלו מתחכך בי.

"את מוכנה?" שאל אותי בדאגה. הנהנתי.
הוא הוריד את התחתונים שלי וזרק אותם אחורה. התחכך בי עם הזין הקשה שלו שכל כך רציתי כבר שיכנס לתוכי. הוא מתחכך בי ואני מלטפת לו את הגב וזה עושה אותו יותר אגרסיבי. הוא הוריד את הבוקסר שלי ואני מצידי בהלם. תוך כדי שהוא מנשק אותי על כל גופי הוא לקח את האצבע והחדיר לתוכי, עמוק. אני משמיעה קולות שבחיים לא ידעתי שקיימים בי.

"ואוו, את כל כך צרה".
"אמרתי לך".
"תקשיבי. הולך להיות לך כואב. אבל זה כאב טוב. אני מבטיח לך ואם תרצי להפסיק תגידי לי, בסדר, מאמי?"
'מאמי' חשבתי לעצמי, 'נפתחנו?'
הנהנתי.
הוא לקח עוד אצבע ולאט לאט פילס לעצמו את הדרך, ואני, גונחת בשקט, מנסה לא להרעיש.
הוא הוציא את האצבעות והכניס את הזין שלו. קצת שרף לי אבל חיכיתי לזה. הוא הכניס והוציא באיטיות ואני בוכה.
"למה את בוכה?" שאל אותי ונישק אותי בעיניי לכל אורך הדמעות.
"לא יודעת" אמרתי ושנינו צחקנו. "משוגעת!" אמר וניגב אותן.

לאט לאט הוא הגביר את הקצב, הגביר והגביר ואני מרגישה טוב עם זה שכואב לי.
"רק אל תגמור בפנים, אני בלי גלולות או משהו ולא רוצה לקחת פוסטינור" אמרתי.
"מה שתבקשי חיים שלי".
'חיים שלי? מה נראה לך? מה זו הפתיחות הזאת?' תהיתי.
"יוצא דם?" שאלתי.
"כאילו נשרטת, לא  משהו רציני". חמוד, מנסה לגרום לי להפסיק לדאוג.
"את כל כך סקסית, אני לא יכול להפסיק להסתכל עלייך" אמר. אני עדיין קצת קציצה אם נודה על האמת..
"אני עומד לגמור, איפה את מעדיפה?" שאל.
"עליי מבחינתי, רק לא בפנים!" הוא יצא לאט ופתאום צרור צמיגי נורה לי על הבטן. הוא קם והביא מגבונים והתחיל לנקות אותי תוך כדי שאנחנו מתנשקים. הוא לא עזב לי את השפתיים, בחיים שלי לא הרגשתי ככה, רצויה, נאהבת, נחשקת.

"אני חייבת ללכת" אמרתי לו כשאני עוד שוכבת שם, מנסה לעכל את מה שקרה לי.
"לא מסכים" הוא חיבק אותי חזק בזמן שהוא נושק לשדיי ואני מלטפת את שיערו.
"זה מוגזם, נעלמתי ליותר מיד זמן" .
"עוד כמה דקות" התחנן.
"בסדר".

לקחתי את העגלה ועליתי למסעדה.
"מה קרה לירון? כבר רציתי לשלוח יחידת חילוץ" אמר האחמ״ש שלי.
"היא נתקעה במחסן, המנעול התקלקל, עזרתי לה".
הסתובבתי וראיתי את אורן מאחוריי, ואני מחייכת אליו חיוך ענק.
"הכל בסדר? תתן לה משהו מתוק לשתות היא נראת לי קצת חיוורת".
"אני בסדר.. תודה" רצתי אליו ונתתי לו חיבוק.
הוא חיבק אותי חזרה ואמר "העיקר שאת בסדר" ודחף לי פתק לכיס הסינר. היה רשום שם המספר שלו.
"איך תמיד את נתקעת שם, איזה מנחוסית" אמר האחמ״ש "יאללה תסיימו ותכנסי" הוא הסתובב ולקח איתו את העגלה.
אורן נתן לי נשיקה במצח.
"הצלת אותי" אמרתי לו.
"את הצלת אותי" הוא אמר, "סמסי לי כשאת מגיעה הביתה".

הגעתי הביתה ושלחתי לו הודעה.
"אני בבית".
"שלחי מיקום" פתאום עלתה תמונה שלו בצד של הוואטסאפ, לרגע פחדתי שזה מספר אחר.
שלחתי לו מיקום ותוך חמש דקות הוא הגיע עם המדים ועם אוכל.
"הבאתי משהו לאכול" אמר.
"אומאיגאד אני אוהבת אותך!!" אמרתי לו.
הסתכלתי עליו במבט מובך. מה אמרתי עכשיו?
"כאילו.." הסברתי את עצמי והוא הצמיד אותי לקיר ונישק אותי חזק.
"אין צורך להסביר" אמר "גם אני".
"גם אתה מה?" לחצתי.
"גם אני אוהב אותך".