ברוכה השבה לילית

עוד יום עמוס בעבודה, הכל בלאגן, התוכנה לא עובדת כמו שצריך, והמנהל על הראש שלי. מחר אני חייבת להיות יותר מרוכזת, היום בערב אני חייבת להוציא הכל ממני, כמה שיותר מהר וכמה שיותר חזק.
הנסיעה הביתה אורכת נצח, הפקקים בדרך נוראיים, אולי זאת הדרך של אלוהים להגיד לי לא להגיע למועדון בערב, אבל אני חייבת את השעות האלו לנשמה, רק שם אני יכולה להיות אני, רק שם אני מרגישה שייכת.

אני מגיעה הביתה, מורידה את נעלי העקב שלי ושועטת לכיוון האמבטיה, אני חייבת אחת כזאת לנשמה. בזמן שהאמבטיה מתמלאת אני מוזגת לי כוס יין, ומורידה את הבגדים יחד עם היום הזה, כשהאמבטיה מלאה אני מכניסה רגל אחר רגל ושוקעת עם כל הגוף לתוך המים החמים שמחבקים אותי בברכה.

אני לוגמת מהיין ונותנת לו לחלחל לי לגוף, נותנת לאלכוהול לעטוף לי את הנשמה, אני מניחה את הראש לאחור ועוצמת את העיניים, נותנת לגוף שלי את הזמן שמגיע לו, את הזמן שמגיע למלכה כמוני.
המים מתחילים להתקרר וזה הזמן שלי לצאת, הרגשה כל כך שלווה מחבקת את גופי ונותנת לי תחושת אופוריה.

אני מתעטפת במגבת והולכת לכיוון ארון הבגדים המיוחד שלי, שם נמצאים הבגדים של המלכה לילית, זה השם שבחרתי לעצמי לפני שנה כשנכנסתי לעולם המטורף של השליטה.

אני מוציאה את מחוך העור השחור שלי ואת המכנסון השחור, אין צורך בתחתונים וחזיה כשמדובר בי, אני גם ככה אוהבת להיות תמיד עירומה באיזה שהוא שלב של הסשן, המחוך מבליט לי את השדיים הגדולים והמותן הצרה שלי והמכנסון את התחת העסיסי, אני מתאפרת בצורה שתשלים את המראה שלי, נשאר לי רק לבחור את המגפיים ולהתפלל שאמצא שם את מה שאני כבר הרבה זמן מחפשת. אחרי בדיקה של עשרות זוגות המגפיים שלי החלטתי על המגפיים האדומים כדי לשבור את כל השחור.

אני מוזגת לי עוד כוס יין ומסתכלת במראה, אני מאוד אוהבת את מה שמשתקף בחזרה, ״ ברוכה השבה לילית, היית חסרה לי הרבה זמן״ אני אומרת למראה, ולוגמת לגימה אחרונה מהיין, המונית כבר מחכה למטה, אני לוקחת את התיק, נועלת את הבית, יורדת במדרגות לכיוון המונית.

הנהג מחכה לי עם הדלת פתוחה, ותוך כדי הליכה אני אומרת לו את הכתובת ״ לרחוב המלך ארתור 10 בבקשה״ הנהג מחכה שאכנס, סוגר את הדלת ורץ לכיוון ההגה, ככול שאנחנו מתקרבים לאזור האנדרנלין שלי עולה, התחושה המדהימה הזאת שכל העולם שייך רק לי כל כך טובה, מרגיש כאילו אני בבית שוב. המונית עוצרת והנהג ממהר לפתוח לי את הדלת, אני יוצאת לכיוון הכניסה, איגור השומר כבר מזהה אותי, משפיל מבט וממהר לפתוח לי את הדלת, אני עוצרת לידו ומלטפת לו את הראש,״ ילד טוב, למרות שלא הייתי פה הרבה זמן אתה זוכר אותי״, איגור מחכה לאישור ממני כדי שיוכל לענות לי, וכשהאישור מגיע משיב ״תמיד אזכור אותך מלכתי״, איגור היה הנשלט הראשון שלי כשרק התחלתי לחיות בעולם הזה, נאלצתי לעזוב אותו כי הוא רצה משפחה וילדים ואני לא הייתי מוכנה לזה.

אני שומעת את המוזיקה, עוצמת עיניים ונושמת עמוק, כשאני פותחת אותן אין זכר לגאיה, רק הלילית נמצאת פה הערב, היא הגיעה, והיא רעבה מאוד.