סתם סיפור של חורף

שישי. לילה ללא ירח. גשם, מטחי ברד ורוח סערה. אני ממתין לך מתחת לביתך. רואה דמות מתקרבת במעיל ארוך וכבד, פותחת הדלת ומחליקה פנימה. מסירה את כובע הפרווה ופותחת המעיל, חושפת שמלה צמודה המגיעה עד מתחת לברכיים, רגליים בגרביון ומגפים עם עקב. אני פונה לנשיקה, יד שמאל מחליקה בין ירכייך אוחזת ומלטפת מעלה מעלה – את מצמידה רגליים, אוחזת בי ואני חש בחומך העולה. את מפשקת שפתיים ושולחת לשון. פה בפה, פנים מלטפות פנים – האף שלך קר. היד שלי חמה. 

“ניסע?” משחררת את ידי. הרחובות שוממים, אנחנו שקטים בעוד המגבים מקישים בקצב ומטחי הגשם והרוח מצליפים בחלונות. בפנים חם ונעים ואהוב. אני פותח חריץ, בחלון כמובן, לנשום את האוויר הקר. את מורידה המגפיים ומתכרבלת במושב וידי ספק אוחזת ספק צובטת את פנים הירך הנפלא שלך. נוסעים. בלי מוזיקה – רק רעש הסערה. מדברים, את מספרת על השבוע שלך ועל הילדים שמתסכלים ועל אמא וגם על אבא. וקצת צוחקים ובעיקר שמחים זה בחברת זו וזו בחברת זה. 

בצומת לטרון את תופסת בידי, מנשקת ומניחה אותה בין רגלייך הפשוקות ומחזיקה אותה שם, מניעה קלות הישבן כדי להתקרב אלי במושב. הסערה חובטת, האוטו נוסע ואנחנו שקטים, ביחד. אני מניע את ידי קלות, לוחץ ואוחז בעוד את בריתמוס איטי מהדקת עלי את רגלייך. שולח מבט לעברך ורואה על פנייך החיוך הקטן שאני כה אוהב – “תסתכל בכביש” את אומרת. את מתירה את האבנט משמלתך, מרימה את הישבן מהמושב ומחליקה את הבגד לקו המותן. אני ממשיך לנהוג, שקט, דרוך וזקוף, מרוכז בדרך ואוחז ביד שמאל איתנה את ההגה – מתקן את התנודות שהסערה העזה מביאה. את שוב מתרוממת, והנה, בתנועה מהירה מורידה הגרביון לברכיים, מושכת רגל שמאל בתנועה סקסית בטירוף בעודך מגלגלת ומסירה הגרביון, “תנהג” את לוחשת, ועכשיו מקרבת ברך ימין לחזה ומסירה אותו משוקך הימני. ממשיכים מערבה ודרומה על כביש 3 ו-7 הריקים לחלוטין. הסערה היא כל המוזיקה שאנו זקוקים לה. שקטים וטעונים ואת מגבירה ומכוונת את החימום עוד – ואני פותח החריץ עוד קצת וטיפות קרות מתיזות על פני מפעם לפעם, זורמות על האוויר הקר הנפלא. “תסתכל בכביש” את אומרת ותופסת שוב בידי, מוצצת בעוצמה את אצבעותיי, אצבע ואז שתיים ואז שלוש – שוב ושוב מוצצת, מריירת ומרטיבה בעוד שמאלך מחליקה מתחת לתחתונייך, מלטפת ומשפשפת. ואני? אני נוהג, עובר את צומת מסמיה ומכוון אותנו עוד דרומה..

“אני אוהבת אותך” את אומרת. “אוהבת” ומעבירה את ידי הרטובה אל מפשעתך, ישר מתחת לתחתונים – ואת כה רטובה ופתוחה שאצבעותיי בלא משים כבר חודרות וחוקרות – אני נרגש מכדי להשיב, שקוע ברגשותיי ובתחושת הקור שבפנים, באצבעות השוחות בחומך ובדופק הפועם בג’ינס הלוחץ. את נאנחת, פונה קלות ממני, מקרבת הישבן מעבר לגבול המושב, ואני הרי מאוהב בישבן הלבן והנעים הזה, מצמידה את ידי חזק אלייך – מחדירה עוד יותר את אצבעותיי ורוכבת עלי – שוב ושוב, גונחת ומשוחררת מתמיד, עוצרת נשימה לרגע וממשיכה שוב. “אני אוהב אותך”.. “אני יודעת”. חולפים על פני צומת אשדוד המואר כולו באור צהוב מעמודי ענק, האור חושף את וילונות הגשם הנקרעים ברוח. חולפים ושוב חשיכה. חשיכה, רק אנחנו והסערה. “תעצור – אני רוצה אותך” את לוחשת מרטיטה. “עוד לא” אני משיב. ממשיכים, את שקטה מאד, “רוצה לטעום אותך” אני אומר ומושך את ידי, את פונה ומתבוננת בעודי מלקק וטועם את טעמך מעל אצבעותיי. סדרת ברקים עצומים מאירים את פנים הרכב כסטרבוסקופ ענק וצורבים בעיני מראות שלעולם לא ישכחו. מבחין מימין בגומחה, מעט נמוכה מהכביש, מיד לאחר תחנת אוטובוס. פונה וחונה. מתבונן בך ומכבה האורות. “כבה את המנוע” את מבקשת – ואני נענה.

אנחנו שקטים, הסערה לא. אני משחרר את חגורת העור הכבדה ופותח כפתור – “תן לי” את אומרת. פותחת את הרוכסן ומושכת את איברי “אין תחתונים” את מחייכת “איזה כיף” – נשיקה מרפרפת “אוהבת אותו, ואותך עוד יותר” את צוחקת. תורי להרים ישבן ואת מפשילה את מכנסי וגוחנת ומכניסה אותי לפה, מלקקת ומוצצת בעודך מלטפת ואוחזת באשכי, אני מפיל המושב לאחור ואת שמה ראשך על ירכי, מלקקת את אשכי, מעבירה לשון ומוצצת ולועסת בעדינות את העטרה. כל הזמן מביטה בעיני. ידי נשלחת אל ישבנך מלטפת ואוחזת. ובעולם רק אני ואת, והסערה ששככה מעט והשקט נשמע היטב. רק גשם קל מטופף לו על גג המכונית. אני חש בלחץ העולה ונאנח, ואת מחייכת אלי “כן אהוב”. ואת ממשיכה, אוחזת באשכי, שורטת את חזי, עוד ועוד. ואני לא יכול להתאפק יותר ואת מתרכזת במציצת הראש ובליטופים ואני “אני אגמור לך בפה..” ואת מגניבה, “כן אהוב”. אבל עוד לא. ועכשיו כן.. עוד.. ועוד.. ואת יונקת ומלקקת ומנקה אותי ואני מתוח, וכל שרירי רועדים.. ומחפש את הנשימה.. 

ואנחנו נרגעים. עדיין איברי בפיך ואת מוציאה ובוחנת, מלטפת ומנשקת. אני מושך אותך אלי ואת יושבת עלי, מחובקת ומנושקת חזק. פה בפה, מוצצים שפתיים ולשון, חודרים ומגלים ואוהבים. ושקט. החלונות מלאי אדים, ראשך על חזי בעוד אני אוחז ומלטף את גווך וישבנייך.
“קר לי בטוסיק” את אומרת.. “הוא יצטרך לחכות עד זיקים” אני משיב בחיוך. מתארגנים, מיישרים כסאות, אני מרים המכנסיים, את סוגרת את המעיל הכבד על גופך הערום והמבריק בזיעה. מניעים, מדליקים חימום, פותחים חלון לנשום את האוויר הטוב הקר והנקי. אוכלים קצת שקדים ותמרים, מוזגים שוקו חם מהתרמוס.

“ממשיכים?” את מחייכת.
“ממשיכים” אני אוהב.
יוצאים שוב דרומה. והנה הסערה חוזרת, גשם ועוד גשם ללא לאות וללא סוף.

חלק ב

נוסעים דרומה. הכביש שומם, חושך גמור, אין אורות מלבד פנסי הרכב. ממערב מבליחים ברקים עצומים אך קולם לא מגיע. שקט, הגשם מטופף מעדנות ומידי פעם מכה במטח מתפרץ. האוטו חם, חם מאד, ואני מצמיד את לחיי לחלון ונושם אויר קר ונקי מבעד לחריץ שהותרתי. שומע את נשימותייך, זורק מבט ימינה ואת שרועה בכיסא בעיניים עצומות, יד שמאל מהדקת את המעיל ויד ימין קבורה בין ירכייך. נעה בתנועה מעגלית, משפשפת ופוכרת ותופסת.. ריח של סקס חוזר ומתפשט.

פונה לכיוון זיקים, הדרך פתלתלה וחשוכה, מוצפת בחלקה ואני, מתבונן בתשומת לב קדימה ומאזין בתשומת לב לנשימותייך. הדרך מתמשכת ונשימותייך גוברות. אני חונה ואת נאנחת. המעיל מופשל לצדדים, מכניסה אצבע אבל זה לא מספיק, קוברת שלוש אצבעות עמוק, עד הכף, ומתכופפת קדימה להחדירן עוד ולגעת למעלה. רגל שמאל פשוקה ומכופפת בעוד רגל ימין פשוטה לחלון. מסתובבת אלי וממשיכה להחדיר את היד. מתבוננים בעיניים ואת תופסת ומועכת את שדך השמאלי ומושכת בפטמה “אני רוצה לגמור.. רוצה לגמור, תעזור לי..”.
“לבד” אני עונה וממשיך להסתכל. את משילה כל אצטלה של שליטה ונאנחת בקול גדול והנה, הנה, צווחה קטנה ורעד “גמרתי מתוק שלי, גמרתי, לגמרי לבד גמרתי..” ואני מחייך, מנשק אותך בשפתייך ומתכופף ושם ראשי בשיפולי בטנך, מריח את הריח הנפלא של הסקס שלך, מעביר יד שמאל על ירכך הרכה ומחדיר אצבע סקרנית, טועם אותך ואת שופעת, וכל הפנים שלי רטובים בנקטר שלך. את אוחזת בראשי בחוזקה, מצמידה אותי ואני מלקק, מוצץ ומחדיר שתי אצבעות עמוק והנה, הנה, “גמרתי שוב.. איזה כיף..” ורגלייך רועדות ואת מחבקת את ראשי ואני מתרומם לנשיקה עמוקה ועשירה.

שקט.
אוהבת – את אומרת.
אוהב – אני אומר.

מתכרבלת במעיל. חם, החלונות מכוסים אדים. אנחנו לבד, הרוח שככה, טיפות בודדות. “בואי נצא קצת” אני פונה, “בסדר” את עונה ומתחילה להתלבש – “רק חולצה.. את לא צריכה תחתונים..” אני מחייך. ואת מחייכת “טוב” זהיר.

יד ביד ניגשים לזולה, עומדים ופנינו לים. את פותחת המעיל ואני מחבק אותך חזק, קובר ראשי בצווארך, מלטף את גבך ועגבותייך. את חמה ועורך קריר. אוהבים. את מרימה מבט, אוחזת בפני בידייך, חיוך ונשיקה. צעד לאחור, פונה, מתכופפת ואוחזת בעמוד הפינה. אני מפשיל את מעילך הכבד, כורע על ברכי בין רגלייך ומרפרף ומנשק ואת חמה ושופעת, פעורת שפתיים ומזמינה. קם וביד משומנת היטב סך את ישבנך החל מגומות ונוס ומטה, עובר על חור התחת הרגיש, ההדוק והמושך כל כך.. והנה הוא מעט נפוח ופתוח.. ואני מחייך. ממשיך ומלטף את איברך הרטוב עדיין. “אני רוצה אותך..” את אומרת. וימיני חודרת, אצבע – אנחה, ואמה – נשימות חפוזות ואת כל כך רטובה וכל כך מזמינה שגם הקמיצה מצטרפת. חודרות ובוחנות ואת משפדת עצמך בכוח ובביטחון. עוד ועוד..

את מסתובבת וכורעת, נשענת על העמוד עם גבך ובתנועה מהירה ובטוחה פותחת את רוכסני ומקיפה את הזין שלי עם הפה החם, הרטוב והנפלא שלך ואני בשמיים. מוצצת חזק ובתנועות בטוחות, תופסת ומעסה את אשכיי. עוצרת, מזיזה השיער ומרימה מבט אלי, יודעת שאני אוהב לראות. חוזרת ונושכת קלות, לועסת בעדינות את איברי ואני כמעט גומר – ואת אומרת “לא. אני רוצה אותך בפנים.. מאחור..”. מסתובבת, אדישה לקור החורפי ומחבקת את העמוד כנושאת אותו על שכמך, ומרימה ישבן.

אני חוזר ומחדיר את אצבעות יד ימין בעוד אגודלי מלטף ומעסה וחוקר את חור התחת שלך. את ממש רועדת ונדחקת לאחור כנגדי והנה בקלות מפתיעה האגודל חודר לתחת שלך. את נעצרת. שואלת בפליאה “נכנסת לי לתחת?” “לא..” אני צוחק, “זו רק האגודל..”, ומסיע אותו קלות בתנועות מעגליות בפנים. “זה טוב, אוי זה טוב..” את אומרת ופונה לספה הזרוקה, רוכבת על הדופן וישבנך מורם.

ואצבעותיי בתוכך. אגודלי גם. ואני מחכך אותם בעדינות אילו באילו. מוציא וחודר. “עוד.. עוד..” את מבקשת. ואני פונה וסך את איברי שנרפה מעט וריח שמן התינוקות מתערבב בריח הים והגשם. מלטף ומקשיח. את שקטה מאד. “אני רוצה שתכניס את הזין החם שלך לתחת שלי..” את אומרת “תהייה עדין איתי אהובי..” את ספק שואלת ספק מורה. “אני רוצה שתגמור בפנים..”. “וכי אפשר אחרת..” אני עונה מוצף באהבה ותשוקה אלייך. 

את שולחת ידיים לאחור ומפשקת את עגבותייך ואני מופתע שאת מכירה את התנועה, מניח את העטרה במקום, מתחכך, משפשף ודוחף. את משוחררת ופתוחה, מחליק בעדינות את האגודל החוצה ומוליך לאט, אבל לאט, את הזין פנימה ואת נדחקת לעברי והלחץ גובר, והנה – זה קורה, אני חודר אלייך. שנינו עוצרים ומתרגלים. ואת צוחקת “זה חם בפנים..”. ואני נע לאט לאט קדימה ואחור וחודר עוד ועוד. רוכן עלייך, מנשק את עורפך וצווארך, את שולחת יד בין הרגליים ומאוננת ואני תופס בשדך, ממולל את פטמתך הרגישה. “אני מזיין אותך בתחת..” אני אומר. “כן..כן.. אהוב שלי”. ואנחנו אחוזים ונעים זה בזו.

אוחז במותנייך ומזיין ואת נדחקת אלי ומזדיינת והעולם יפה וחם ונקי. חסרת נשימה “לא יכול להיות.. מה זה.. כל הגוף רועד לי.. די.. אל תפסיק..” ספק יבבה ספק אנחה ורגלייך רועדות ואני נרגש וכבר לא בשליטה. עוד ועוד נחבט בישבנייך ואת גונחת יפה שכמותך. “אני גומר..” ואני גומר. בזרם חם והתפרקות ארוכה. קורס עלייך, מנשק ואוהב. את שטופה בזיעתנו ואני מסניף את התערובת הממכרת של זיעה, סקס, שמן תינוקות וזרע. ממשיך לנוע קלות בישבנך ומחליק החוצה ומביט בך מפושקת, ערומה, על הספה באור ראשון של בוקר חורפי, וטיפות זרע גדולות זולגות מישבנך.

אוהב – אני אומר.
אוהבת – את אומרת.

מכסה אותך במעיל ומחבק ואוהב. ואת מתעטפת ומביטה בי במבט הנפלא שלך, המבט שאני כה מייחל לו, שקט, מבטיח, עם החיוך הקטן והעיניים האוהבות. ואני כל כך אוהב אותך ששותק. “אני לא יכולה ללכת.. הרגליים רועדות לי.. קר לי..” את אומרת. אני ניגש להדליק האוטו והחימום וחוזר עם מגבת יבשה ומנגב את כולך ומנשק בכל מקום. “בואי אהובה..” ואני מחבק ומוליך אותך לאוטו החם.

זריחה בחוף זיקים, עננים טסים מעל ולפתע קר ורטוב. רעבה? “לא..” את צוחקת, “היה לי מספיק לעכשיו.. ואני חושבת שגם לך..” שותים את שארית השוקו הפושר ומתפלאים שוב על האהבה הזו שתפסה אותנו באמצע החיים וקצת אחרי. מדברים על האמבטיה הרותחת שנעשה בבית ועל החמין הממתין לנו. אוחז בידך ומנשק אותה. מסתובבים ונוסעים יד שמאל בבטחה על ההגה ויד ימין בבטחה על ירכך מבעד למעיל הסגור, חשה בגרביון החם שלך.

את מנמנמת.

אני אוהב.
והאוטו נוסע לו צפונה…

חלק ג

נוסעים באור שני, הכביש שומם בבוקר שבת חורפית ועגמומית, קר ורוח אבל הגשם שכך. מדי פעם רכב חולף ואני תוהה בקול מה יש להם לעשות בכביש. חם מאד ואני מתחבר לאוויר הקר בחריץ חלוני. מביט בך, ישנה לגמרי, סתורת שיער וכולך מחמדים. את משנה עמדה והמעיל נפתח קצת. מתבונן בך כאחרון המציצנים, שולח יד ובזהירות רבה מושך את שולי המעיל המחליקים מעל ירכך השמאלית, אני מבחין שאת ללא חגורה.. באמת לא בסדר.. אבל אין לי אופי.. מנסה למשוך אל אפי את הריח הנשי הנפלא שלך ומתחיל להתגרות שוב. קצת מבויש אני ממשיך בנהיגה לפני שאוזר אומץ להמשיך. את שפוכה לגמרי ואני מתיר בזהירות את חגורת המעיל שמיד נופל לגמרי מירכך השמאלית וחושף את פטמת שמאל הכהה והמתוקה שלך.

מציץ ונוהג, נוהג ומציץ. את רגועה שלא כדרכך ורפויה, שרועה כדוגמנית של קלימט, פשוקה, ראשך נפול על צווארך כילדה קטנה.. ויד ימין נחה לה על מפתן ירכך, נוגעת לא נוגעת בשפה שאני כל כך אוהב למצוץ. אני נוהג וחושב לי כמה חבל שנשים היום מגלחות לגמרי, שאיבר מטופח ושעיר במידה זה כל כך נשי ויפה. נוהג ומפנטז, רוצה להפשיטך לגמרי, לראות ולחוש את בשרך הערום על הכיסא הגס ברכב, סגור בקופסא המיוזעת והאטומה הזו השטה ביום חורפי עגמומי וקר. שרק אני אוכל להביט בך, בעינייך המחייכות, בתנוכים הרכים, חולף על הפה האוהב הנפלא שלך, מעביר יד על שיערך ובו משוכות שערות שיבה ראשונות. בוחן את שדייך החוצפניים הפונים מעלה, רוצה לראות את הצלעות והחזה שלך ערומים ונושמים. את פשוקה ומריחה מסקס, סקס שלנו. שלזמן קצר אהיה הבעלים היחיד של העירום הזה, אני ולא את, שרק אני בעולם כולו אתבונן בו, אבחן אותו מקצה לקצה, אגע בו. שרק אני אחלל אותו ואבעל אותו.

ממשיכים. מתבונן שוב, את עדיין חצי מכוסה עם המעיל. פוקחת עיניים ומשינה אומרת “חם לי, לח..”
“תתפשטי..” אני מורה ואת מתפשטת ללא מילים, רדומה את מורידה הכיסא לאחור, מתכסה במעיל ונרדמת. ואני, המתכונן לנצל את תומתך, אהובה יפה שלי – מחייך.

חם לי, נורא חם לי, אני פותח את החלון מעט יותר, נזקק לאוויר הקר. שולח יד ימין ומושך את שולי המעיל ואת אוחזת בו באצבעות קמוצות.
אני מושך ואת אוחזת, נאנחת בשנתך ומרפה. המעיל גולש מעל כתפייך והנה שדייך נגלים ועוד אני מושך – אבל לא מתבונן. נוהג וחושש שאם אעצור תתעוררי. מחייך לי לזיכרון מרוחק, כשהילדים היו קטנים אז, ככל הורה מיואש הייתי לוקח אותם לסיבובים ליליים ומקלל את הגירוסקופ הפנימי שלהם שיודע מתי בדיוק! עצרת בשביל לעצור ומתי זה סתם אור אדום. חולם על הילדים ושוכח שאת כבר וודאי עירומה לידי. ואכן כך, המעיל מושלך ואת ישנה פשוטת איברים, בוהקת וזיעתך מעוררת ומעלה ממך את הריח החרובי המלוח מתוק שמגרה אותי בטירוף.

במוחי מחשבה אחת, לעלות עלייך, בלי הקדמות ובלי מילים. לעלות עלייך ולחדור אלייך, לאחוז בחוזקה בראשך וכתפייך ולזיין אותך, להתחכך באיברך מבלי לחדור, לחלוף מבעד השפתיים ולחוש בדגדגן הקטן והנוקשה מתחכך בזין. להרגיש אותך מאדימה ומתנפחת, מתלחלחת ושופעת, נאנחת ונלפתת. לא יכול לחשוב על שום דבר אחר. את תשלחי ידיים ותאחזי בישבני ותלחצי אותי ככל שכוחך מתיר לך.
“תזיין..” את תנשפי ואני כולי מכוון לחדור אלייך אהובתי היקרה, להתחבא מכאבי החיים הללו בין רגלייך הפשוקות, מכל מה שמטריד ומציק. 

צפירה עזה ומטח מים ממשאית חולפת מעירים אותי מהחלום. מחשבה חדשה נרקמת לה. פונה לכניסה למושב עם שם תנ״כי נשכח ומייד פונה לדרך בוצית אך יציבה, מבחין במטרתי – קווצת עצים קטנה ובה מתקנים גלמודים. גן קטן לזכר כך וכך. חונה ומשאיר מנוע דולק. פותח בזהירות את דלתי ומייד סוגר. מתפשט בשקט, מחזיר הבגדים לכסא – מרגיש כסוטה קינקי – חושש שתתעוררי. הולך ערום ויחף בבוץ, בוער מחום בזרזיף החורפי הקר, רגליי מבוססות בבוץ. ניגש ופותח הדלת, מרייר על ידי, מרטיב ומקשיח את הזין בתנועה שהיא טבע שני לכל גבר. כורע בין רגלייך. את פוקחת מבט ומחייכת לי, לא נעה בכלל. מעביר בזהירות את העטרה על שפתותייך התפוחות והלחות, רוצה לטעום אותך בלשוני אבל אי אפשר. משפשף ואת נרטבת. משנה את קצב נשמתך, מרים ראשי ואת מתבוננת בי, בחיוך הקטן שמטריף אותי ולא זזה כלל וכלל, רק מתבוננת כמי שהעניין לא נוגע לה. אני ממשיך ומשפשף וחודר קצת ועוד ושולח ידי לאחוז בכסא משני צדיי כתפייך – כולי מתוח כמיתר ורק הזין מחבר בינינו. וחודר. עמוק. עד הסוף. למערה החמה הרטובה והבטוחה – הביתה.

את אוחזת בפני ומקרבת אותי לנשיקה. “יורדות לך דמעות.. יא מצחיק אחד..”
“אוהב..” אני אומר ונחבט בך, כמו שאת אוהבת. שוב ושוב חזק ועמוק.
“גמרתי..” את מחייכת.
“תזיין אותי יפה שלי, תזיין, תן לי להרגיש את הזרע החם המתוק שלך..”
אני לא לרוצה לגמור לעולם אבל האכסניה לא נוחה, הזרועות קרועות והטוסיק שורף לי מהחימום המחורבן של האוטו… 
“חכה..” ובזריזות את מזדחלת לאחור ואני עוד לא מבין. יוצאת מן האוטו מפשקת ומתכופפת – משעינה את ראשך על הספסל האחורי, רגלייך בבוץ וישבנך באוויר הקר. ואני קשה הבנה שכמותי מתעורר ורץ החוצה, מסתכל נפעם בתחת הלבן והנפלא, לא מתאפק ומסמן אותו בנשיכה. אוחז בך וחודר. רגלי בבוץ הקר והזין בכוס החם “חזק ..” את אומרת ואני אוחז בידיות האהבה שלך ומזיין אותך אהובתי הלא תמימה.
“אל תגמור..” את מפתיעה אותי. אני עוצר ואת משתחררת ממני, מתיישבת בכסא ומושכת אותי אלייך.
“תגמור עלי אהוב.. אני רוצה להרגיש את הזרע החם ולנקות אותך. ושיתייבש עלי ואדע שאני מסומנת.. שלך.”

את חופנת את אשכיי ולוחצת עם אגודל על הנקודה שם למטה. אני עושה ביד ומחכך בחזה שלך. והנה, הנה זה בא, מתיז עלייך ומרגיש שכל גופי רועד ואת מחליפה אותי, מתבוננת בעיני, מחייכת ומכניסה אותי לפה, יונקת ומלקקת ומנשקת ואני מגורה בטירוף – אורגזמה ממושכת וחוזרת. אני פוקח עיניים ורואה אותך מתבוננת באיברי הנרפה והולך בריכוז, מנשקת, ממוללת, מכניסה את כולו לפה ולא עוזבת – רק יונקת. נישוק אחרון, חיוך ו “כדאי שתתלבש לא..?” וסוגרת את הדלת בפרצופי.

אני מדדה במערומי הקרים לצד הנהג, נכנס ומנסה להתחמם. “אם הילדים שלך היו יודעים מה אבא שלהם..” צוחקת “ואם שלך ..” אני משיב בילדותיות.. “יא מוצצת.. ” ושנינו צוחקים.

להתלבש זה כבר לא כיף בכלל… נוסעים מורעבים, רטובים ותשושים. מגיעים למגרש החנייה שלך. את עולה קודם לוודא שהבנות לא הפתיעו אותנו והופיעו סתם כך ואני נשאר נסתר באוטו, כאחרון המאהבים והבוגדים, ממתין לסימן ממך. עולה ונכנס. מתפשט לגמרי ומצטרף אלייך באמבט הגדול והרותח. יושב על הדופן ומתבונן בך שוטפת ורוחצת את מערומייך. מקרצפים זה את זה במים הלוהטים.
“קצת שורף לי התחת.. תסתכל.. מה לעשות?” ואת פונה לקיר מרימה רגל לדופן האמבט, אהובה יפה ובוטחת שלי ואני מכון את הטוש החם על חור התחת הקטן וההדוק ויש להודות האדמומי שלך ושוטף ומסבן בעדינות היכן שערוותה של אישה אמורה להיות. פונה לנשק את עורפך ולחפון עוד פעם אחת את שדייך. מסיימים.

את שוכבת על הבטן בפישוק, אני עושה לך מסאז’ בגב, עובר לגווך ועגבותייך, מקרב ומפיל אותם, נותן לך נשיכה בתחת הלבן הנפלא שלך. חוזר ומועך אותם בתנועות מעגליות החושפות את חור התחת שלך.. מטפטף זרם דקיק של שמן תינוקות ומרגיע אותו בליטופים עדינים.
“תכניס לי קצת אצבע״ את אומרת.. אני עייף אבל מציית ואת למדת להרפות… מכניס אמה זהירה ומשמן אותך מבפנים בעדינות. משאיר אותה בתחת שלך לדקה ולאט לאט מוציא.. ואת נאנחת “תודה.. ועכשיו בוא נישן..” 
“אין בעיה מותק.. אני האיש שלך אם את רק צריכה אצבע בתחת את יודעת מה המספר שלי..” מעסה את כפות רגלייך ואת נאנחת ומתפנקת. אני מכסה את שנינו. אחת בצהריים, העננים שוב נאספו, קר וכמעט חשוך בחוץ ואנחנו נרדמים. שינה כבדה. 

קמים מרעם עצום וקרוב. כבר חמש והעולם חשוך. מחובקים ונקיים, משומנים ואוהבים אנחנו מתעוררים. ורעבים.
“חמין מתוק?..” 
“אוהב אותך..” אני אומר.
“אני יודעת אהובי..” את משיבה מחייכת. “יש לנו עוד יום שלם ביחד, איזה כיף..”

מנקים ומצחצחים את המטבח. את שוב בשליטה בעולמך הפיזי ובטח גם התחת התהדק.. לא שיש לי כוח למשהו.. אוכלים וממעטים בדיבור.
הבית חם. האוכל מחמם ושוב אנחנו עייפים. עולים לחדרך, זוחלים מתחת לשמיכה הלבנה וישנים חבוקים, אוהבים, שקטים זה עם זה.