כאב ראש – חלק ד

זהו המשך לסיפור כאב ראש – חלק ג ומומלץ לקרוא אותו תחילה

יום רביעי. שמים בהירים, ערב ירושלמי קר ויבש וירח מאיר קלות הברושים בחצר.
19:30, רחל ויוסף מתארגנים לצאת, הוא נבוך והיא לא. מברך את יוסף על ההישג הגדול שלו היום, לתת לרחל לשבת לו על הפנים ולמרוח את מיציה עליו ולבסוף, אחרי שהשתינה בסיר הסכים לנקות אותה בלשון. גאה כמו ילד והיא מחייכת אלי בידענות. הוא אומר “בפעם הבאה אולי אני אהיה הסיר..?” אבל הם מסיפור אחר. משלמים ועוזבים ואני ממתין לדני ואסנת.

20:00. צלצול בדלת והם נכנסים באיחור (זה לא יעבור בשקט). אסנת נסערת, דני זועף ומכונס.
בבקשה תכנסו. דני, בחליפת האפור שלו מתישב בכורסא שהתרגל אליה ואסנת בגב זקוף ושמלה פרחונית מזוויעה על אפודה מכוערת ועם מכנסי ג’ינס מלמטה ומעין מגפיים דמוי עור. זוועה איך אישה כל כך נשית מכערת את עצמה ומסתתרת מן העולם.
ממתין. שקט כבד. אסנת פותחת, “מתנצלת על האיחור אבל דני ממש לא רצה לבוא.”
ממשיך להמתין, “לא כל כך הצלחנו בתרגיל הזוגי” היא אומרת, ״אבל התקדמתי בשיעורי הבית שלי״ היא אומרת בגאוותנות.
״דני, תרצה לספר מה היה?״
הוא מכונס, קשה לו מאד. ואומר בנוקשות, “ניסינו מה שאמרת וזה לא ממש הצליח”. אסנת רושפת, אני מהסה אותה בתנועת יד. ״בבקשה תתאר מה היה התרגיל ומה קרה בפועל דני״.
שתיקה ארוכה והוא אומר, “נעמדנו כמו שאמרת, ניסינו ולא הלך, באשמתי”.
״זה בסדר דני אם נבקש לאסנת לתאר?״
״כן״.
אסנת: ״הייתה נסיעה טובה ונחמדה לצימר כשהתקרבנו דני הלך והשתתק. ואני דווקא הייתי נרגשת ושיתפתי איתו שלא היה לי כאב ראש מהבוקר. וניסינו מה שאמרת וזה לא הצליח, לדני לא עמד ודווקא יש לו איבר גדול ממש ויפה. אבל ככל שניסיתי יותר ככה דני נאלם וגם… סליחה דני אבל חייבת לספר.. כשהכנסתי אותו לפה שלי הסתובב בכעס והתלבש. אמר שאתה שרלטן ומה רע לנו בכלל״.
מחשבה מבליחה בי, אולי תובנה שתעזור לפתור את הפאזל.
אני פונה לדני. ״תסובב את הכורסה ותפנה ישירות מולי״. הוא מציית.
״אסנת קחי צעד לאחור״.
״דני, אתה אוהב את אסנת?״
״כן״
״אתה חושק בה?״
״כן״
״לעיתים כשאתה חושק בה אתה מקבל זיקפה?״
״כן״
״באיזו תדירות?״
״פעם ביום יומיים״. אסנת משתנקת בהפתעה.
״על מה אתה חושב כשאתה חושק בה? מה התמונות שיש לך בראש?״
שתיקה.
״אני חוזר ומזכיר לשניכם שבאנו לעשות עבודה על הזוגיות ואי כבר שמעתי וראיתי הרבה (לא ממש מקצועי מצידי – אסנת חודרת ההגנות שלי, יש לי על מה לעבוד) אז דני, אני מרגיש שזה רגע מפתח ומציע שנתקדם. תסתכל רק עלי ותגיד על מה אתה חושב כשאתה חושק באסנת ועומד לך?״
מבטו נעוץ בי, מרוכז מאד, ידיו אוחזות בחוזקה את הברכיים הגרומות.
״אני.. אני.. מדמיין שאסנת עירומה ועם גבר אחר..״
אני מחייך אליו בעידוד. אסנת משתנקת.
״דני, האם כעת עומד לך?״
הוא לא עונה.
״תמתין בבקשה״ אני אומר לו. פונה לאסנת ושואל, ״את הצלחת בתרגיל הבית שלך?״
היא מסויגת ומבקשת לדבר על זה בנפרד.
״לא!״ אני אומר לה ״כאן ועכשיו.. עד לאן הגעת וכמה זמן?״
אסנת לחוצה, אסנת מאבדת מהבטחון האמוני שלה, אסנת בקול חלש אומרת “אני בבינוני ואני כבר שעתיים איתו..״ ולוחשת ״רציתי שתתגאה בי..״ מבטה אומלל ואני מנסה לא להתאהב. דני בינתיים אבוד לחלוטין ואני פונה לאסנת
״תעמדי בבקשה״ – נעמדת.
״תורידי מגפיים ואת המכנס העלוב הזה..״ עלוב כמו המבט שלה כעת.
״תעלי על הכורסה עם הברכיים״ – עולה.
״תרימי את השמלה מעל המותן״. פה דני נשנק, במתח אדיר אבל שקט, שקט מאד.
״תגיד דני – אתה מרגיש גירוי?״ במבט קפוא הוא מהנהן.
אסנת מביטה לאחור ומחייכת, מרגישה חזקה לפתע.
״תורידי עכשיו את התחתונים, תביאי לי אותם ותחזרי לפוזיציה, תפשקי את התחת״ – למרות שהמלה שהכי בעולם מתאימה כאן זה עַגְבוּת. שני פלחים נפלאים ובינהם מנצנץ יהלום. דני בשוק וממלמל בחולשה “מה זה..”.
״אסנת – אני רוצה שעכשיו תוציאי את הפלאג״, אסנת שולחת יד ומנסה. לדני יש זיקפה קשה במכנס האפור המגזרי.
״אני לא מצליחה וזה כבר מציק לי״ היא פונה אלי בילדותיות ובמבט שואל.
״דני״ אני אומר, ״אתה רוצה לעזור לאסנת?״
״אני לא יודע איך״ הוא מלמל, ״אולי אתה?״
אני ניגש ומזליף את התערובת המיוחדת שלי, וזלין עם בייבי אויל מעורבבים היטב ומתחיל לעסות את חור התחת של אסנת סביב הפלאג בעוד ידי שהשנייה מושכת ומשחררת הלוך וחזור. והוא זז.. ואסנת נאנחת.. ואני אומר לדני ״בוא לכאן, תכרע על הברך וקרב את ראשך לתחת של אסנת, שתראה מקרוב״.
הוא מציית ללא אומר ואני מושך בתנועה זהירה אך נחושה את ראש הפלאג מהתחת של אסנת. כל המשמעת המקצועית שלי נדרשת. מושיט לדני ואומר ״שים בפה ואל תתווכח״. והוא שם. ״תסתכל טוב מה אני עושה לאשתך״ ומכניס שתיים ואחר כך שלוש אצבעות לתחת שלה.
דני מהופנט.
״דני תעמוד״ – הוא עומד.
״דני מה אתה רוצה שאעשה לאסנת?״
הוא שותק.
״גש ותשים את הראש על הגב שלה ותסתכל היטב״.
אני פותח את מכנסיי, חולץ את הזין מהתחתונים, משמן אותו היטב ומתחיל לשפשף את חור התחת החצי פתוח של אסנת. היא שולחת יד ונוגעת בעצמה ואני מרשה לה. אני נשען וחודר, אסנת נאנקת ודני במבט מזוגג.
״דני תעמוד ותוציא את הזין שלך״ – הוא מציית – ויש להודות שזין יפה ומגוייד, ארוך ממש עם עטרה בקוטר דומה. שלי קצר יותר עם עטרה ממש גדולה.
״אסנת?״
״כן דוקטור?״
״את אוהבת שאני מזיין אותך בתחת?״
״כן דוקטור, תמשיך״.
״את רוצה שדני גם יזיין אותך בתחת?״
״כן, אני רוצה ששניכם!״
יש לה עוד כברת דרך לפני שתוכל להתמודד עם שניים ביחד.
אני יוצא, אסנת נאנחת בכאב כשהעטרה שלי יוצאת.
״אסנת, תגידי לדני מה את רוצה״.
״דני שלי אהובי, בוא אלי, תזיין אותי בתחת, אני שלך..״ מילים שיכולות להביא גבר לרצח.. או להשיט אלף ספינות. דני מתקרב, ומתחכך ואני רואה להפתעתי שהזקפה נחלשת והוא חוזר למציאות.
תובנה מכה בי.
״דני קח צעד לאחור״ אני מורה.
הוא מציית.
אני מתחיל לזיין את אסנת בתחת, בהתחלה לאט ואחר כך ללא הפסק, שנינו מיוזעים ונוטפים, דני בזון אחר, מבטו נעוץ בזין שלי שנעלם בתחת של אשתו, יוצא וחוזר שוב ושוב. אסנת נאנחת ואומרת ״אני גומרת רוצה עוד.. עוד..״ אני לא יכולל יותר ושופך עמוק בתוכה. ואיכשהו חייב לשמור על המומנט המקצועי.
״אסנת תפשקי את התחת״, היא שולחת ידיים לאחור ומפסקת את עגבותיה (הנה אמרתי את המילה הנפלאה הזו)
הזרע שלי מתאסף ומתחיל לטפטף.
״דני – גש מייד על ברכיים ותלקק ותמצוץ את כל הזרע שלי מאסנת – אל תשאיר טיפה!״
דני לא כאן, דני בזון, הוא ניגש ומצמיד את שפתיו ולשונו לחור התחת האמוני של אסנת היפה. אסנת שקטה מאד ואני עובר לצד השני של הכורסה ואוחז את פניה היפות בשתי ידיי. מתבונן בדמעות השקטות שעולות בעיניה ומושיט בשאלה את הזין החצי נרפה שלי אליה. והיא עונה, אוספת אותו לפה ומוצצת ומלקקת ועיניה נעוצות בי, עיניים כהות ונוצצות, רכות ומכילות ואני די טובע למען האמת.
ולפתע נגמר. כאן ושם.
דני מזדקף מתלבש בחופזה ורץ לחדר השירותים הצמוד ואנחנו שומעים אותו בוכה ומגרגר מים, מגרגר ובוכה.
״מוטב שתגשי אליו״ אני אומר לאהבה הבלתי אפשרית שלי.
והיא נגשת אליו ושעה ארוכה הם ממלמלים ואני רק שומע את המדקרות של “אני כל כך אוהבת אותך”
הם מתארגנים, נכנסים לחדר שבו כעת רוח קרה כי פתחתי החלונות.

״בואו נסיים את המפגש. פרצנו דרך היום, יש לכם אהבה וזה נפלא ומעורר קנאה״, אסנת מרימה גבה – אני חושב שמתחילה להבין משהו. ״את, אסנת, אשה אוהבת, מינית, רכה ומכילה, ובעיקר מתמסרת. ואתה דני יקירי (יוצאת לי הקנאה והאגרסיה, עוד משהו לעבוד עליו) אוהב את אשתך ו”פשוט” מה שנקרא קוקהולד או בעברית נאה קַרְנָן. אתה נהנה מההשפלה שבלראות את אשתך עם דמות גברית אחרת ולשרת אותה ואת האדון בניקוי הזרע. זה הרבה יותר נפוץ ממה שאתם אולי חושבים. בפעם הבאה עלינו לדאוג שדני גם יגמור״.

״אני מציע שנעצור כאן, לא ננהל דיון וגם אין לכם תרגיל בית. שבו בבית ותדברו, הרבה, יש לכם אהבה וזה הכי חשוב. ועכשיו אנא מכם תשלום כפול כי הפעם גם חרגנו בזמן וגם איחרתם״.

״דוקטור, אפשר להתקשר אם צריך ?״
״כן אסנת כמובן..״

הם הולכים.