סיפורים מאת דריאדה

צעדתי במהירות ברחוב החשוך; גם כדי שלא אחמיץ את האוטובוס האחרון הביתה, וגם משום שערבים כאלה לא הנעימו את ההליכה. היה זה אמצע שבוע – בשיא האביב אמנם, אך תחת אוויר צלול ושמים נטולי עננים להם ציפיתי, קיבלתי ערב אפרורי בשל האובך הכבד שפשה בכל, יחד עם ריח בלתי נסבל של פריחת אורנים מהשדרה...

הפכתי את השקית הקטנה בקדחתנות, תרה ללא תכלית אחר הסיכוי שאולי בכל זאת ארזתי הלבשה תחתונה מבעוד מועד. לא עשיתי זאת, כמובן, ועלי להשלים עם העובדה כי לגופי אין אלא חזייה אשר האפירה מרוב כביסות ותחתונים גדולים ומשמימים. זה עתה נחלצתי, קרס אחר קרס, משמלת הכלה הפשוטה ששכרתי מגמ"ח שמלות הכלה בשכונה. עוד השבוע...