זהו המשך לסיפור הענק ופיית היער – חלק א ומולץ לקרוא אותו תחילה
הצד שלו
הענק התעורר משנתו. פוקח את עיניו אל מול כרית ריקה. מזדקף במהירות. עיניו תרות את החדר בחיפוש אחר פיית היער, אך היא אינה.
הוא קם אל המקום בו השאיר את שמלתה לייבוש, אך השמלה אינה. הוא כבר התחיל לתהות אם הוא חלם את פיית היער, אך קערת האמבט הקטנה בה קילח אותה עמדה שם כעדות אילמת לחוויה שהייתה ואיננה עוד. הענק רץ החוצה. צועק “תחזרי.. תחזרי..” אל עבר היער והשמיים. אך היער עמד שם שקט והשמיים היו ריקים. “לא. לא. לא” מלמל הענק כשהוא נכנס חזרה לביתו, “תחזרי. תחזרי” אמר בקול שקט כשהוא עומד בחלון, ידו יורדת אל אזור חלציו, משהו התחיל לקרות שם.
הוא ניגש אל חדר השינה והצמיד את אפו אל השקע הקטן שנותר בכרית, מנסה להסניף אליו כל שארית זכר וריח של פיית היער הקטנה. הוא החל לגעת בעצמו, מסניף את הכרית ומשחזר רגעים של קסם מאתמול, איך היא גנחה, איך סגרה על אצבעו את רגליה, טעם הנוזל שבקע ממנה בכל פעם כאשר גמרה, איך זיינה את עצמה כשהיא משפדת את עצמה על הלשון שלו ואיך ידיה הענוגות אחזו בו וניווטו אותו אל מעלה שדיה ואחר כך אל בין רגליה. קולות הגמירה המתוקים שלה, דפיקות ליבה, ישבנה החמוד שהופנה לעברו כאשר ישנה. “תחזרי” מלמל כשראשו עמוק בתוך הכרית וידו בתוך מכנסיו מלטפת ומשפשפת במרץ. “אני מבטיח שאהיה טוב אלייך” והוא הרגיש גירוי של תשוקה וכאב ועונג עולה בו כאשר דיבר. “בבקשה. בבקשה. בבקשה” שמע את עצמו מתחנן. והוא גמר. כאשר הרים את פניו מן הכר, ראה שם שני כתמים רטובים. הוא בכה.
הצד שלה
פיית היער התעוררה. למעשה עיניה היו עדיין עצומות, היא לא רצתה לפתוח אותן, היא חלמה חלום מתוק מתוק שנדמה כאילו היה אמיתי שכן גופה הרגיש רפוי כל כך. היא מתחה את ידיה ופתאום שמה לב שהיא למעשה שכובה על משטח רך. היא פתחה את עיניה בבהלה, לפני רגע הייתה במעבה היער, מחכה לעזרה, היכן היא עכשיו?
פיית היער הרגישה באחת שהיא עירומה ובבת אחת ניעורה והחלה להתעופף בחדר אנה ואנה כשהיא מבוהלת, מכסה את גופה בידיה ומחפשת את שמלתה. פיות היער אינן מורשות להיות ערומות, הן מתקלחות ואף מתענגות עם חבריהן וחברותיהן כשהשמלות לגופן. למעשה, פיה יכולה לעבור חיים שלמים כשהיא באותה השמלה (אלא אם כן היא נקראת לשרת את המלכה מאמא אלנה). פיית היער התעופפה בחדר, מסתכלת על גוש הבשר הגדול השכוב לצדה.
ענק. חשבה. הוא הציל אותה. המחשבות התערבבו, מראות וריחות של מקום חדש והנה היא, השמלה, מונחת לה על שולחן עץ ענק בקירוב לקערת מים גדולה. האם זו הבריכה שחלמה שהייתה בה אתמול? הפיה התלבשה בזריזות ועפה אל עבר החלון. היא חייבת לחזור הביתה ולהתייעץ עם מאמא אלנה, פיית היער הגדולה, איך תוכל לגמול לענק. היא נתנה מבט חטוף נוסף בגוף הענק הרדום והתעופפה משם הלאה.
אי שם בממלכה
בממלכת הפיות שררה המולה. פיה אחת מאתמול נעדרה. אך בחדרה של מאמא אלנה היה זה זמן ההכנה למנוחה. מאמא אלנה הייתה שכובה על מזבח אדום העשוי אבן קוורץ חלקה ומשובץ אבני אודם. רגליה פתוחות לרווחה, פיית יער יורדת לה. מלקקת ויונקת את הנוזל החם שיוצא ממנה, מגרה אותה להוציא עוד ועוד. שתי פיות נוספות ניצבות משני צידיה, מענגות את שדיה. פיה נוספת מלטפת את ראשה ומנשקת אותה מידי פעם כדי להשתיק קצת את גניחותיה ואנקותיה. זוהי הפיה המנצחת ותפקידה לנצח על סדר הדברים לפי כללי ההכנה למנוחה המסורתיים. ליד כפות רגליה עומדים פיונים, מלטפים את זכרותם. מחכים לתורם לענג את המלכה, מאמא אלנה הדגולה. ומאמא אלנה, היא שוכבת שם מסופקת ורעבה. גונחת. מתפתלת. נאנקת. מתענגת. ידיה אוחזות בצדי המזבח, בראשי הפיות שעל שדיה. מצמידה אותן. מנסה להדוף. וכל כולה תשוקה.
והנה המנצחת מסמנת לפיונים הבנים לתפוס את מקומם.
הראשון מגיע ומתיישב עליה. הוא הולך לזיין את המלכה בין שדיה. הוא אחז בהם והצמיד אותם והחל להניע את עצמו קדימה ואחורה, מתבונן כל העת בפניה היפות של המלכה. הפיון השני התמקם בין רגליה. הוא הולך לזיין אותה כל כך חזק. לכך אימנו אותו. שני הפיונים הבנים היו מצויידים היטב, הם לא סתם נבחרו למשימותיהם. פיון נוסף ועוד אחד מצוייד פחות כבר החלו להכין את עצמם לתורם. הם אחראים לחלק האחרון, הפינלה של האירוע, בו מושבת מאמא אלנה על הפיון המצויד כששדיה וחזה מלאים בגמירת הפיון הקודם והמנצחת משכיבה אותה ברכות כך שפלג גופה העליון והחם צמוד לפיון עליו היא שוכבת והוא מחבק אותה. שומר אותה בתנוחה זו שלא תזוז כך שישבנה ישאר פתוח לרווחה.
פה מסמנת הפיה המנצחת לפיון המצויד פחות שהגיע זמנו. והוא מטפס על המזבח ומתחיל לזיין בעדינות את ישבנה של המלכה, נזהר שלא לשכב עליה, אחח כמה חלם על הרגע הזה, למחוץ אותה כמו סנדביץ׳, אך אסור.
גניחות העונג של המלכה האם הפכו לצרחות ומילאו את כל החדר. ריחות של מיצי גוף נוצצים מרחפים באוויר. פיות ופיונים מרוחים בנוזלי הגוף של עצמם ושל מלכתם עומדים בצידי המזבח ומענגים את עצמם. לאף אחד אסור עדיין לעזוב את החדר. הפיה המנצחת המשיכה ללטף את ראשה של המלכה וכשהפיון הממוקם באחורי המלכה סימן לה שהוא עומד לגמור, היא החלה לוחשת באוזני המלכה:
“הו מלכתנו הדגולה, היפה בפיות, מאמא אלנה. את המלכה. מלכתנו האחת והיחידה. ואנו כאן, כל עבדייך ושפחותייך, רק בשבילך. לעולם לא נתפשט ונסיר את בגדינו אלא רק עבורך. לעולם לא נזיין בעירום אף אחד ואחת רק אותך. רק אותך. רק אותך המלכה. רק אותך”.
בשלב זה תמיד נדמה שהמלכה כאילו מאבדת את הכרתה. צורחת, גונחת, רועדת, ופתאום שוקטת. נוזלת. כולה רפויה. פיות ופיונים מתעופפים להרים אותה אל חדר האמבט שם לאחר שמנקים אותה, היא מושכבת במיטת אפיריון גדולה מסופקת, נערצת ורפויה, לנום את שנתה.
