דיל עם המנהל

אני יושבת רועדת מחוץ לחדר המנהל, לבד. כולם כבר הלכו. המנקה מסתובב, הכל ריק. למה דווקא עכשיו המנהל רוצה לראות אותי? הדלת נפתחת והוא יוצא לעברי. “תיכנסי שיר” הוא אומר ואני מתיישבת מולו. “שיר, הציונים שלך בשנה האחרונה עלובים במיוחד. בקצב הזה נצטרך לבחון אם בכלל תוכלי להישאר פה.” הוא אומר לי ואני כמעט קורסת “אני אתאמץ! אני מבטיחה! אני אעשה כל מה שצריך כדי להשתפר!” אני צועקת.

“תירגעי שיר” הוא אומר לי. “אני יודע שאת מוכנה להתאמץ. לכן הזמנתי אותך לכאן. אני מוכן להציע לך הצעה. אמרת שתהיי מוכנה לעשות הכל כדי להשתפר? אז הנה משהו אחד שאת יכולה לעשות” הוא אמר וקם מכסאו, הולך לעבר החלון. “על מה אתה חושב?” שאלתי בחשש. “אני חושב שאנחנו יכולים להגיע לאיזה הסדר בינינו, שיר. הסדר שיכול לעזור מאוד לשנינו.” בלעתי רוק. ידעתי מה הוא הולך להציע. אוף. “אני מציע שאני אטפל בעניין הציונים שלך באופן מלא, ואת בתמורה… תתני תמורה” הוא התיישב על הקצה השולחן מולי והרים לי את הסנטר. “אז מה את אומרת שיר?” במאמץ מופגן גמגמתי “זה יהיה חד פעמי?” הוא הביט בי בחיוך זדוני “תלוי כמה טובה תהיי, בתמורה ובלימודים. שמעתי עלייך דברים טובים מאוד בכל מה שקשור למוצר שתספקי לי.” נחרדתי. “מי?” שאלתי בלחץ והוא שם אצבע גדולה על שפתיי. “החבר האידיוט הזה שלך, איתי, הוא לא יודע לסתום את הפה שלו. כשתפסנו אותו עם מריחואנה הוא פתח הכל. שאלתי אותו עלייך שאלה כללית לגמרי, אבל הוא פתח איך אתם “רק” שוכבים ואיך את מדהימה. אה, ואיך הוא בוגד בך עם רוני, וגם עם טל. הוא גם סיפר לי שהוא הכי אוהב את אירנה. הזנזונת הזאת ממש סובבה לו את הראש. התקשרתי אליה תוך כדי השיחה והוא כמעט איבד את זה, הוא פשוט שרוף עליה. אוי סליחה, נגעתי בעצב חשוף?”

לא עניתי. רק הבטתי הצידה, בכיסא שלידי. הוא התיישב עליו והניח את היד הגדולה שלו על הירך שלי. “את יודעת מה? אני מוכן להוסיף לך תמריץ קטן. איתי ואירנה כך מסתבר, מאוד אוהבים לעשות את זה בחדר של היועצת. מסתבר שהיא קיבלה שוחד מיני משניהם. לא חשבתי שהיא ביסקסואלית. הנקודה היא שהם העבירו שם כבר חודש שלם עם הזיונים שלהם. מה שהם שכחו הטיפשים הוא שיש שם מצלמת אבטחה. כן, ראיתי הכל. אז בתמורה ל… “הסדר” שלנו אני לא רק אטפל לך בציונים אלא גם אתן לך את הסרט המלא של שניהם ואת מוזמנת להפיץ אותו כאוות נפשך וככה לנקום בשניהם.” הבטתי בו, ראיתי את המבט הרעבתני שלו, הרגשתי איך היד שלו כמעט נוגעת לי בכוס, ידעתי שאין לי באמת ברירה. “כן” אמרתי. “יופי שיר, ידעתי שתדעי לבחור נכון”.

הוא קם והקים אותי, אמר לי להירגע, והתחיל לחבק וללטף אותי בנשיקות. הידיים שלו עברו על גופי, אחת תופסת לי בישבן, אחרת נוגעת בציצים ואז יורדת אל בין רגליי, מרימה את החצאית הקצרה שלי ונוגעת לי בטייץ. הוא מנשק אותי עם הלשון הענקית שלו, אני לא מתנגדת, רק משתפת פעולה. היד שלו מושכת לי בתחתון דרך הטייץ כלפי מעלה, לוחצת לי על הכוס ומוציאה ממני אנחה ראשונה שנבלעת בפה הענק שלו. “שששש” הוא לוחש לי, “רק התחלנו מתוקה, הכל יהיה בסדר”. הוא מושיב אותי על השולחן, משכיב אותי בעדינות אבל בנחרצות. “אין לך מה לדאוג, זה החדר היחיד שאין בו מצלמות.” ואני מתנחמת לפחות בזה. הוא מפשק לי את הרגליים לאט, מוריד לי את הנעליים אחת ואחת, ואז מקלף ממני את הטייץ הצמוד שלי, חושף את רגליי החלקות ואת חוטיני התחרה שלבשתי היום כי רציתי לפנק את איתי. נו, זה כבר לא יקרה. “איזה חוטיני חמוד שיר” הוא לוחש ומממשש את הבד שנספג קלות בנוזלים ואז מוריד אותו ממני בעדינות. אני רואה אותו מוריד את המכנסיים והתחתונים שלו, חושף איבר גדול וזקור שגרם לי להרים גבה בהפתעה, ואז הוא תפס את מותניי ברוך, משך אותי אליו וחדר אליי בבת אחת, מוציא ממני גניחה קולנית.

הוא מתחיל לחדור בקצב, אני גונחת יותר ויותר ואז הוא מפסיק ויוצא מתוכי, עד שהתחלתי להנות. “מה קרה?” אני שואלת. “את לא קולנית מספיק, גם משהו פה קצת מפריע לי” הוא אומר כבדרך אגב ואז תופס את החולצה המכופתרת שלי וקורע אותה במשיכה אחת, חושף את החזה שלי וחזיית התחרה שמשלימה את החוטיני. “תראו את המלונים החמודים האלה” הוא קורא בהנאה ואז משך את החזייה אליו וחשף את הפטמות שלי, מיד שם עליהן שני קליפסים שהיו על השולחן. אני צורחת בכאב ובאינסטינקט שולחת ידיים כדי להזיז אותם, אבל הוא ציפה לכך ומיד תופס את שתי ידיי ביד אחת וקשר אותן עם כבל, ואז קשר אותן מתחת לשולחן לרגליי עם כבלים נוספים. הוא מיד תופס לי את הפה ומחדיר אצבע לתוכו, “זהו, עכשיו תהיי קולנית כמו שצריך” וכשהאצבע נשארת בתוכי הוא חוזר לפמפם אותי בכוח, תופס אותי בעוצמה ולא משחרר. כל גניחת כאב שלי רק מגדילה לו את החיוך שמרוח על פניו.

הלחץ והעונג שלי רק מתגברים, אני מיוזעת כולי, הצרחות שלי קורעות את המסדרונות הריקים, הזין הענק שלו חודר לתוכי לעומקים שאפילו איתי לא הצליח ולבסוף אני נשברת ורק בקושי מצליחה לפלוט “א-א-א-אני גו-או-או-או-מרא-א-א-א-ת א-א-א-א-דו-או-או-או-ני-אי-אי-אי, אחחחחחחחחחחח”. הוא יוצא מתוכי וזז הצידה שניה לפני שאני משפריצה לו על כל החדר בסילון אדיר. בזמן שאני מתנשפת המנהל מתיר את הידיים שלי ואז מוציא מהארון חולצה חדשה שגדולה עליי במידה אחת. אני לובשת את החולצה ורואה איך הוא לוקח את הטייץ והחוטיני שלי ומכניס אותם לכספת שלו. “מה לעזא-” ניסיתי לומר אבל הוא קטע אותי מיד. “זה יישאר אצלי למזכרת ולתזכורת. תקבלי אותם בסוף השנה. אני גם רוצה שיהיה לך תמריץ להתמיד וגם מי יודע, אולי מישהו מאיתנו יצטרך תזכורת להסדר שעשינו היום ויידרש סיבוב נוסף”. הוא אחז בסנטר שלי, נישק אותי ולחש “תבואי מחר שוב, אני אתן לך את הסרט של איתי ואירנה.” ואחרי ששמתי את החצאית הקצרה שלי הפליק לי בתחת ושלח אותי לדרכי.
מיותר לציין שסיימתי את התיכון בהצטיינות יתרה.
מיותר עוד יותר לציין שהייתה יותר מפעם שניה.

הוספה למועדפים שלי