הכנסת כלה – חלק ב

זהו המשך לסיפור הכנסת כלה – חלק א ומומלץ לקרוא אותו תחילה

הסתכלתי על מראות הקיר בדרך לחדר, רואה גבר בחליפה צועד עם כלה יפיפיה הלובשת את שמלת כלולותיה.
נשמתי בכבדות, מבין שבעוד רגע קט הכל ייגמר.
ואכן, כשהגענו לחדר יצחק לקח את המזוודות מידי ונכנס לסוויטה מדהימה, הדר ויצחק נפרדו ממני במילות תודה והסתובבתי בחזרה לכיוון המעלית, שומע את דלת הסוויטה נסגרת.

הרגשתי סוג של החמצה, הבנתי לראשונה מה התחושה של היצר לחמוד את אשת רעך.
הכל ביחד התערבל לתחושה אחת לא , …כשזה מגיע גם עם מצפון.

צעדתי בלובי ופתחתי את הפון, הייתי חייב לשנות מחשבות אז הצצתי בהודעות הנכנסות, כרגיל, כל מיני חברה שמחמיאים על הסיפורים, כאלו שמתייעצים מה לעשות ועוד איזה אחת או שתיים ששולחות הודעות חמות, ככה זה כשאתה כותב סיפורים, הנשים מגיבות בדיוק אחרי שקוראות פרק ומגיעות לתיבת ההודעות כשהן נמשכות.

אך למרות ההודעות הללו המשכתי להתבאס כשראיתי את ההודעה היוצאת האחרונה שכתבתי לירקרוקת, מבלי שהגיבה עליה.

רק כשהגעתי לאוטו והתיישבתי בכסא הנהג, הרגשתי הקלה, מה לי ולזה? הרי זו לא מנת חלקי.

התנעתי ונסעתי.

הרגשתי את העייפות, בראשי עלתה סצינה מסדרה שראיתי לא מזמן בה השחקנית המהממת דניאל גל הסבירה כי הסוללה שלה ריקה ושהיא חייבת להיטען. כך הרגשתי, אומנם הייתי צריך להיטען שלא באותה קונוטציה בה היא נטענה לבסוף כשנעצו אותה בדוגי במטבח אלא להיטען במשקה אנרגיה טוב שיתן לי כוחות לדרך.

עצרתי בתחנת דלק, ירדתי לחנות הנוחיות וקניתי לי רד בול, יודע שאחרי שאשתה 2 כאלו הדרך תהיה לי קלה יותר וכך עשיתי, שותה ומעלעל בעיתון האתמול. את הפלאפון השארתי באוטו. רק אחרי עשר דקות כשחזרתי לרכב נוכחתי לראות שיש לי 3 שיחות שלא נענו. אוי נו, בטח אמא דואגת, חשבתי לעצמי תוך כדי שאני נכנס לפירוט השיחות, מהר מאוד הבנתי שמשהו קרה שם לא הרחק ממני.
השיחות היו מיצחק!

התקשרתי אליו ללא היסוס, בראשי עלו כל מיני מחשבות וסרטים מה יכל לקרות לו או אולי להדר. צריך להתקשר לאמבולנס??!
נתקפתי דאגה.

את הצליל המחייג שמעתי כל כך חזק, הייתי דרוך ומוכן, מרוכז.
"מה קרה?" שאלתי במהירות מיד לאחר ששמעתי את יצחק עונה לשיחה.
"מאיר,  אתה כבר רחוק? תוכל לחזור? אני אחכה לך בלובי, אני ממש צריך את עזרתך".
יצחק היה נשמע דרמטי.

"אני בא, אבל מה קרה?" שאלתי בדאגה. "להזמין אמבולנס?" המשכתי.
"לא, לא, זה לא זה, פשוט יש לנו בעיה הלכתית מסויימת ודיברתי כעת עם ראש הישיבה והסברתי לו מה ראינו והוא אמר לי שאקרא לך.
טוב, אני חייב לנתק, יש לי כאן קצת דרמה".

שמעתי ברקע את הדר בוכה, הלב שלי נשבר.
פרינסיפצה, משהו קורה לה שם ויצחק ממש הדאיג אותי, הוא היה נשמע לא טוב.
ומה הקשר לראש הישיבה עכשיו באמצע הלילה? ולמה הרב אמר שאני אחזור לשם??
מה קורה כאן?

השאלות שצפו את מוחי, תוך כדי שאני חוזר על עקבותי בדרך למצפה רמון, סיימתי גם את משקה האנרגיה השני שקניתי.
הרגשתי כמו קפיץ מתוח, חייב לקפוץ, טעון.
החנתי את הרכב ונכנסתי בסערה למלון, הפקידה הביטה בי נכנס בדאגה.
"מה קרה?" שאלה.
לא עניתי והמשכתי לפסוע לעבר הלובי, שם ראיתי את יצחק יושב מכופף.

"יצחק, מה קרה?" שאלתי אותו ללא המתנה שירים את הראש כלפי.

יצחק הרים את ראשו העייף, הוא היה נראה רע, הוא כאילו חיפש מה לומר לי.
"למה קראתם לי? ומה הקשר לרב?" הייתי מבולבל.

"שב" אמר לי יצחק והמשיך.
"התקשרתי לרב לשאול אותו, בגלל שאנחנו לא ידענו מה לעשות" באמצע דבריו כבר עלו בי תחושות כועסות על מדריך החתנים שלו, איזו טיפשות ללכת לדפוק הזה אך יצחק המשיך לדבר ולהסביר ולפתע התמונה השתנתה ב180 מעלות, לא, זה ממש לא היה קשור למדריך החתנים.

הבנתי למה קראו לי.

"מאיר, אתה יודע מה זה כלה נידה? זה כמו חופה נידה, אז כרגע זה מצבנו.
הדר הלכה לשירותים וגילתה כתם, היא חושבת שזה רק כתם תמים ולא מעבר ושזה לא בטוח שמדובר בדם מקור, כלומר שהיא לא באמת נידה."

המשכתי להקשיב ליצחק בקשב רב.
"הבעיה שאין מי שיתיר לנו שאנו מותרים, גם שלחנו תמונות והרב ומדריכת הכלות חששו להתיר, שהצבע בתמונות גבולי. כך שלבסוף הרב פסק לנו שאנו אסורים כעת ושנפעל לפי ההלכה, מכיר את ההלכה מה עושים?"
לא ידעתי מה לענות לו, התבאסתי בשבילו שכך התפתחו העניינים.
"לא, מה עושים במצב כזה?"
יצחק התחיל לענות לשאלתי "לפי ההלכה צריך להביא בן דעת שיהיה נוכח בכדי למנוע מהזוג שמא יממשו לפי החזון איש, לא חייבים לישון באותו החדר וזה בסדר לישון בחדר ליד כל עוד הדלת פתוחה, אז בעצם הרב אמר שנקרא לך ושתישן בחדר לידנו".

הלסת שלי נשמטה מטה, היה נראה לי דמיוני להשיב אותה מעלה, כאילו איבדתי תחושה בשרירי הלסת.
אני אמור כעת לעלות לחדר שלהם, בליל הכלולות שלהם?! WTF!!??

הוא בטח צוחק עלי…לא, הוא לא צוחק, הוא לא יצחק בדבר כזה, באמצע הלילה ועוד בליל הכלולות שלהם והוא נראה כ"כ רע.
"יש לי ברירה אחרת?" שאלתי.
"אממ נראה לי שלא, להביא איזו נערה או ילד לא אפשרי כרגע, כלומר בן דעת נחשב בן 9 ומעלה ואתה יודע, אנחנו באמצע המדבר ובאמצע הלילה והרב אמר שהמעשה הזה חשוב מאוד, הוא גם אמר גם שלא יזיק לך לקיים קצת מצוות".

"כך הוא אמר על העילוי שלו?" חייכתי, יודע שלא כל כך מזיז לי מה הרב חושב.
"כן…" ענה יצחק ולראשונה בחצי שעה האחרונה ראיתי חיוך על פניו.
"בוא יאצק, אתה צריך מקלחת" אמרתי לו והנחתי את ידי סביב כתפו.
הגענו אל דלת החדר, אותה הדלת שנסגרה בפני לפני כחצי שעה, כעת היא שוב נפתחת, לזה באמת שלא ציפיתי.

יצחק דפק על הדלת, אך ללא כל תשובה, המתנו מספר שניות והוא דפק שוב.
"הדר בחדר?"  שאלתי.
"היא אמורה להיות, אך אולי יצאה לעשות סיבוב ולהרגע, פשוט היא היתה מאוד מאוכזבת ועצבנית" ענה לי יצחק.
"היא יודעת שאני אמור להיות פה?" המשכתי בקושיות.
"כן, אולי היא נרדמה" אמר יצחק ואז לפתע תפס את הראש "אוי, איך שכחתי שלקחתי גם כרטיס לדלת, איזה דפוק אני" הודיע יצחק חגיגית ואני הנהנתי כמאשר את  הניתוח העצמי שלו.

נכנסנו לחדר, זה היה סלון גדול מאוד, מטבח פתוח עם בר היה בצידו האחד, במרכזו היו מספר רהיטים יפים, ספות, שולחן כתיבה גדול, ראיתי בזווית העין שיש יציאה למרפסת המשקיפה לכיוון המדבר, בחושך הזה לא היה ניתן לראות לאן הנוף משקיף אך אני מניח שסוויטה כזאת בוודאי תשקיף על פני המכתש. שתי דלתות נוספות היו בצידו השני של הסלון, אל הראשונה נכנס יצחק, הבנתי כי מדובר בחדר השינה שלהם, אל הדלת השניה ניגשתי, פותח אותה ומגלה אמבטיה מעוצבת, בה קיים מקלחון זכוכית וכן אמבט מהמם.

"הדר לא פה" שמעתי את יצחק מבשר כי הדר יצאה מהחדר.

נעלתי את הדלת וניגשתי לאסלה, שולף את הלוחם שלי מהרוכסן של החליפה ומטיל את מימי. כאשר פניתי לשטוף ידיים ראיתי לפתע כי מונח על השיש תחתון נשי, תחתון תחרה יפה. הופה הופה, הבטתי בתחתונה של הדר, מתפעם לדעת שפיסת הבד הזאת הייתה לבושה על מפשעתה של הדר המהממת כל ערב חתונתה. בחיל ורעדה שלחתי את ידי אל התחתון, מציץ אל הדלת כאילו באמת מישהו מבחוץ יוכל לפתוח את נעילתה ויגלה מה אני עושה. דפיקות לב מואצות ליוו אותי כאשר חשתי את התחתון בתוך אצבעותי, נרגש לדעת שלא רק בוירטואליה לקחתי חלק באינטימיות של הדר, אלא כרגע גם מידה מסויימת של חפץ אינטימי מציאותי נמצא בכף ידי.

מיששתי את התחתון עוד קצת ואז הבחנתי בכתם בגודל מטבע קטן שנמצא במרכזו.

על זה כל הסיפור!? התרעמתי…כתם קטנצ'יק?!
הדבר הזה אוסר זוג בליל הכלולות שלהם?!?
בשביל זה זוג צריך להתחיל ברגל שמאל את החיים ולריב ברגע האינטימי הראשון שלהם??

איך מתאים לרב פרינץ. לא שאני מבין גדול בהלכות נידה, אך זה גם בכלל לא נראה כמו דם והרב לא מבין איזה נזק נגרם לזוג?
אין פלא שהדר מעוצבנת.

החזרתי את התחתון לשיש, משתדל להחזיר אותו בצורה בה מצאתיו.
כשיצאתי, יצחק בדיוק נכנס להתקלח.

"הדר מדברת עם אמא שלה. היא בטח תחזור עוד מעט" אמר לי יצחק וסגר את דלת האמבטיה.
מה הם היו צריכים את זה? שאלתי את עצמי.

ניגשתי לטלפון, לוקח אותו בידי וצועד בכיוון דלת המרפסת, פותח אותה ומגלה מרפסת גדולה מדק עץ מלא, במרכזה ניצב ג'קוזי עגול ומטריף.
וואו….מהמם, התפעלתי אך מיד בליבי עלתה התחושה המתבקשת, איזה בזבוז!!!

נשענתי על המעקה, שואף אוויר צח, מביט אל הריק השחור הזה של המדבר ונרגע.
פתחתי את הפלאפון, נכנס לאפליקציה ומיד רואה, הודעה חדשה מירקרוקת.

"שלום בייניש,
מה שלומך?
קודם כל תודה רבה על האיחולים.
אני יודעת, אתה בטח מתפלא שאני שולחת לך הודעה דווקא הערב, הייתה חתונה מקסימה, היה ערב מושלם, עד שקרה לי הלילה משהו מצער, מרתיח, מאכזב, איך שתרצה לקרוא לזה. אתה פנוי להתכתב?  אני קצת נסערת ומרגישה שאני צריכה לדבר על זה עם מישהו. ירקרוקת"

חשוב להדגיש כי בעת קריאת ההודעה, רחמי כל נים ונים מגופי נכמרו אל הדר.
היא במצוקה.
כתבתי לה מיד הודעה של חיבה, אמפתיה ודאגה.
הדר ענתה להודעתי תוך שניות.
"מזל שאתה פה " היא כתבה לי. היא הוסיפה ואמרה שאמא שלה ייבשה אותה כעת והיא לא מרגישה בנוח לדבר על זה עם אף אחד, או גרוע יותר, פוחדת שוב לשמוע תגובות של "זאת ההלכה או תתנהגי כמו אישה בוגרת" או ייבוש וחוסר הבנה מסוג אחר ומכיוון ולמדה שלי יש ראש פתוח והמון סבלנות להקשיב אז היא מרגישה שהכי נכון לה כרגע לשוחח איתי.

התחלתי בהפעלת מערכות התמיכה שלי, יודע ללטף, להקשיב ולהבין, מדבריה למדתי קצת יותר דברים על מה שראיתי בשירותים וממה שיצחק סיפר לי.  כן, היא הגיעה למלון והלכה רגע לשירותים, כן היא לפתע ראתה שיש לה כתם לא גדול במיוחד, אפילו לא טרחה להילחץ יותר מדי, אך כשיצאה החליטה לספר את זה לבעלה הטרי והוא התחיל לנפח את זה למימדים, זה הגיע עד לראש הישיבה שלבסוף פסק שהם אסורים.

"…ליל הכלולות שלי נהרס, כל מה שחלמתי, איך שזה יראה, מה אני אלבש, המגע, הטעם, הריח, הכל התפוצץ בגלל כתם קטן ואני בכלל לא במחזור! וזה בכלל לא כתם בצבע אדום ובכל זאת פסקו לנו חופת נידה, אני כל כך מבואסת".

היה ניתן להבין מבין האותיות שהיא כותבת, כי היא בוכה תוך כדי.
רק לאחר דקות ארוכות שבהן הרעפתי עליה שבחים וניסיתי לומר לה שהחתן החניוק שלה אומנם עשה כאן טעות אך כנראה שבהתחלה מאוד מפחדים לעבור על נידה ולכן מתוך חשש וחניוקיות הוא עירב את הרב וגם ציינתי שאני בטוח שהוא מצטער לא פחות ממנה ממה שקורה.

תוך כדי שאני מחזק אותה, יצחק יצא מהאמבטיה ושאל האם הדר חזרה.
"לא, אתה יוצא לחפש אותה?" שאלתי בתקוה.
"היא בטח מדברת עם אמא שלה או חברה, אני אמתין לה פה" אמר יצחק ונכנס לחדרו.
"אני הייתי יוצא לחפש אותה" צעקתי ליצחק, אך הוא לא הגיב.
השבתי את מבטי לפלאפון קורא את ההודעה הנכנסת האחרונה של הדר, ומבין שאולי הצלחתי קצת במלאכתי.

"בייניש, איך היה ליל הכלולות שלך? תספר לי".
חייכתי, היא חושבת שאני נשוי.

"פרינסיפצה, אני עדיין רווק" כתבתי את ההודעה מוחק ומנסח מחדש.
הדר לא האמינה שאני רווק, היא טענה שמהסיפורים שלי והיכולת שלי להתכתב עם יכולת תובנה וייעוץ של אדם עם הרבה נסיון ובגרות, היא חשבה שאני עובד עליה.  דווקא שמחתי שהשתנה הנושא, שהצלחתי לשנות את מצב רוחה.
השיחה המשיכה להיכנס לקצב..
"היית כבר עם מישהי?" שאלה הדר והרגשתי את המתח נבנה.

"?" השבתי.
"ממש עם מישהי…" היא הוסיפה.

עניתי בשלילה, כתבתי לה הודעה שאיננה קשורה והיא התעלמה ממנה.
"מה? אתה לא שואל גם אותי עם הייתי עם מישהו לפני כן?" עניתי לה עם הרבה סמיילי צוחק שאין לי צורך לשאול, שהתשובה ברורה לי.
"אתה באמת חושב שאתה מכיר אותי, אה? בסך הכל פוקס אחד שבטעות הצלחת לנחש".
צחקנו ואני כתבתי לה שכן, נראה לי שכבר הצלחתי להבין אותה, שבטח אחרי מה שהיה עם בעלה הלילה, היא בטח יצאה לטייל מחוץ לחדר ועדיין לא חזרה.
"יפה לך, פוקס שני רצוף, מה אני כזאת שקופה?" שאלה הדר עם הרבה חיוכים וניתן היה ללמוד שהיא מאוד משועשעת.

"אממ, תשלחי תמונה, את דווקא מסקרנת אותי, אביט בתמונה ואשמח לתת לך חוות דעת על נושא השקיפות" כתבתי והמשכתי "אני גם יודע שעוד מעט את תבקשי שאשלח לך סיפור רטוב, קצת לפצות על מה שקרה הערב, אל תדאגי, הלילה אני אדאג שתהי מסופקת, סמיילי קורץ".

"אוי שובב, התבוא לכבוש את הכלה בליל כלולותיה!?! לגבי התמונה, היית מת, סמיילי קורץ", כתבה.

"את יודעת, שיש לי קצת נסיון עם חופת נידה?" שיקרתי קצת בכדי להעלות את הנושא ומיד המשכתי "לפני כמה שנים לנתי את ליל הכלולות עם אחי וגיסתי, כל הלילה לא ישנתי, הבטתי בה כל הלילה, זאת הפכה להיות פנטזיה אדירה שלי, את בטח יכולה לתאר לעצמך".
"איזה קטע!! וואו, אני ממש מבינה, אתה יכול לכתוב על זה סיפור חחח, סמיילי נקרע מצחוק", ניתן היה להבחין שהדר משועשעת מצד אחד אך כבר המתח המיני מתחיל לפעול עליה.

"אני מניח שאתם לא הספקתם להביא איזה ילד שיבוא לשמור עליכם..?" שאלתי שאלה שכבר ידעתי את תשובתה.
"האמת שלא, לא בא לשמור עלינו ילד, בא לשמור עלינו חבר של בעלי, סמיילי מתבייש".
"דיייייי ממש הפנטזיה שלי! סמיילי לשון בחוץ, אני מקבל את הצעתך לכתוב על זה סיפור, הנאה חברו של בעלך בעיניך?", שאלתי מסוקרן.

"נאה״, סמיילי מתבייש. אני מסוקרנת לקרוא כיצד יתפתחו העניינים, משום מה אני מרגישה שאני יודעת מה הולך לקרות, אני לא מדמיינת את עצמי נרדמת כרגע עם כל מה שיש לחכות לו פה, תתחיל לעבוד סמיילי קורץ, בינתיים אלך להתקלח", הדר כבר העמידה לו"ז.

"הפעם אכתוב את הסיפור בפיסקאות, כשכל כמה שורות אשלח לך המשך, בינתיים תארגני לך מקום שקט עם פרטיות" בדיוק כששלחתי את ההודעה, הדר נכנסה לחדר, עדיין בשמלת כלולותיה.

"מאיר, מה נשמע? אתה עוד ער?" אמרה הדר.
"שלום לכלה, דאגנו לך וחוץ מזה שלפני שידעתי שאני צריך לחזור לכאן, שתיתי שני רד בול אז לא נראה לי שארדם בשעות הקרובות" עניתי.
"תודה על הדאגה, חחח גם אני לא אצליח בחיים להירדם" אמרה הדר והוסיפה, "איפה יצחק?".

"הוא מחכה לך בחדר, הוא התקלח ולא רצה להפריע לך כשדיברת בטלפון" עניתי, משתדל לסנגר על יצחק.
הסנגוריה לא עזרה כשהדר נכנסה לחדרה ומיד חזרה לסלון "הוא ישן" היא הייתה נראית מאוכזבת ותרה במבטיה בחדר כאילו מחפשת משהו שיסב את דעתה.

"מה יש לשתות?" הדר התיישבה בספה מולי והביטה לעבר בקבוק שמפניה בתוך מיכל קרח גדול ושתי כוסות זכוכית נוצצות שעמדו לידו.
הגשתי את ידי ומשכתי את הבקבוק, רואה בקבוק שמפניה איכותי שהוענק ע"י המלון כפינוק לזוג הטרי.
"שמפניה?" שאלתי, מתחיל לפתוח את הבקבוק.
"כן בבקשה" ענתה הדר בחיוכה האופייני.
נלחמתי בפתיחתו וחליצתו של הפקק, רק כשהרמתי את עיני לאחר כחצי דקה, ראיתי את הדר מסיימת להקליד בפלאפון שלה דבר מה. "בבקשה, לחייכם" מזגתי והגשתי לה את הכוס, היא שלחה את ידה עם טבעת הנישואין החדשה שעטרה את אצבעתה העדינה, לרגע קל אצבעותי נגעו באצבעותיה ורטט קל עבר בגופי כזרם חשמל נמוך.

"לחיינו? אוקיי גם, אבל פחות כשיצחק לא פה, אז לחיי משהו אחר" אמרה הדר כשניכרת האכזבה שלה מהעדרותו של בעלה הטרי, היא לגמה את הכוס, מביטה על החדר מסביב..  הבטתי בה, אישה יפה וסקסית, גופה המחוטב עטוף בשמלת כלולותיה הצמודה, חמוקיה נמעכים תחת המחוך. קמתי וצעדתי לעבר המרפסת, יוצא אל הנוף האין סופי של המדבר הלילי.  רוח קרירה ליטפה את לחיי, טעם האלכוהול בשילוב הצריבה באצבעי ממגעה של הדר הנעימו את תחושותי, לאחר דקה התלווה לכל העונג הזה גם ריח הבושם הממכר של הדר שהצטרפה גם היא למרפסת.  נשענו על המעקה, שתקנו, לרגע הסטתי את מבטי והבטתי בהדר, רוח קלילה בידרה את שערה והאור מהסלון שהאיר את פניה היפות שיווה לה מראה מרהיב…היא לגמה מכוס שמפניה נוספת שכנראה מזגה לה פני שיצאה והסבה את ראשה לכיווני, מבטינו מצטלבים והרוגע בתוספת המשקה הקר ששטף את הגרון, הפיקו משנינו חיוכים מבויישים.

"קצת מוזר לי שליל החתונה שלי, אני נמצאת עם החבר של בעלי" אמרה הדר משפילה את עיניה, מנסה קצת להתלוצץ ללא הצלחה גדולה.
באמת זה לא היה מצחיק, "אני מצטער להרוס לך את הרגע" עניתי להדר.
"לא, ממש לא, זה לא קשור אליך, זה קשור למה מצפים בערב כזה וזה קצת מוזר שאני פה אבל זה נחמד לי" אמרה הדר והרימה את עיניה חזרה וכשפגשה במבטי מיד השפילה מבטה שנית.

"טוב נו, אז גם לי זה בסדר" חייכתי מהתשובה שלי, מביט בהדר מתנערת במקומה רק לאחר כשניה משהבינה מה אמרתי.
"וואי! בסדר?! אוייש מישהו פה עף על עצמו" אמרה לי הדר בבטחון אצילי, על לחייה ניתן היה להבחין בגומות החן שהחיוך מאוזן לאוזן גרם להן.  צחקתי ונותרתי לשתי שניות מחייך מביט וטובע בתוך עיניה של הדר אך קטעתי את זה באמצע, "וודקה?" שאלתי בחיוך, משועשע עדיין למשמע תגובתה.

"מאיפה יש לך וודקה?" שאלה הדר בפליאה.
"קסם" אמרתי תוך כדי שמשכתי את הכוס מידיה של הדר, צועד אל מיכל הקרח ושולף משם בקבוק 750 מ"ל של וודקה בטעם אפרסק.
חזרתי חזרה אל הדר עם שתי כוסות מלאות. כשחזרתי למרפסת ראיתי אותה נשענת על המעקה עם פניה לכיווני, מביטה בי צועד לכיוונה מסביב לג'קוזי העגול שבמרכז המרפסת, הלוואי והייתי נכנס איתה עכשיו לג'קוזי, חשבתי לעצמי ומיד שמתי לב שמרכז מכנסי קשיחים מהצפוי כשאני נמצא רק עם אשת חברי.  הגעתי אל הדר, מגיש לה כוס וודקה קרה ונשען בזווית, מנסה להסוות את הזיקפה שהתפתחה לי. הדר הודתה לי על המשקה והחלה ללגום אך כשאני גם התחלתי ללגום לפתע הדר צחקה בקול.

"מה?!" שאלתי, מנסה להבין מה מצחיק בי.

"אתה תמיד משתמש באודם?" הדר התפקעה מצחוק. לא הבנתי מה היא רוצה, הבטתי מטה בוחן את החולצה הלבנה שלבשתי, ולאחר כשניה הבחנתי שעל גבי קצה כוס הזכוכית שלי, ישנה דוגמה של שפתיים בצבע אדום, מהר מאוד התלוותי לצחוק של הדר משהבנתי שמדובר בכוס בה השתמשה קודם לכן הדר, וששפתי בדיוק שתו מאותה הנקודה בה היא לגמה והותירה את השפתון שלה.

"עלית עלי! אאממ, יש לי המון סודות, עם הזמן אולי תגלי עלי עוד דברים מעניינים" עניתי קורץ לה, יודע שלשתות אלכוהול עם אישה נשואה ולשוחח איתה בקלות ראש, זאת לא דרך ראויה, אך יודע שלמרות שהפנטזיה הזאת ששותה כעת וודקה נמצאת מול הפרצוף שלי אין שום סיכוי שיקרה איתה משהו מעבר לסייבר סקס בפון.
"אני הולכת להתקלח, אתה מחכה לי?" שאלה הדר.
הנהנתי בהסכמה, מנסה לתרץ שבכל מקרה לא ארדם.

"כעת רק נותר לי להעיר את יצחק שיעזור לי לפתוח את השמלה הזאת, אין מצב שאני יכולה לצאת ממנה לבד" אמרה הדר משפט שללא האלכוהול בוודאי לא היה נאמר.  שתקתי, מתלבט האם להשחיל איזה משפט שיצור קצת יותר מתח ואולי יעמיד דברים "על השולחן" אך בחרתי שלא.
"אם הוא לא מתעורר תסתמי לו את האף לכמה שניות, ישר הוא יקפוץ" שיתפתי אותה בנסיון העבר מהישיבה.
"טוב, תוכל בבקשה להישאר כאן עד שאכנס למקלחת? האמבטיה נמצאת מחוץ לחדר השינהאז…"
"ברור" קטעתי את דבריה.
לאחר כמה שניות כבר שמעתי את יצחק מדבר איתה, דמיינתי לעצמי איך כעת הוא פורם את החוט הקשור לאורך גבה ושמלת הכלה, פורם אותו לאט לאט וכיצד נגלה גבה החשוף של הדר לראשונה, הזין שלי הזדקף דום, ידעתי שזרימת הדם בגופי מתנקזת לכיוונו, התפתתי מאוד להציץ מהצד ולראות כלה כה יפה ששמלתה בחלקה העליון פרום, נכנסת לאמבטיה רגע לפני שפושטת אותה לגמרי אך החלטתי שזה קו אדום שלא ראוי לעשותו. פתחתי את הפלאפון שלי, קורא את ההודעה שכתבה הדר ברגע בו פתחתי את בקבוק השמפניה ואחזתי בזכרותי מסדר אותה במקומה, בדיוק ברגע בו שמעתי גם דלת נסגרת בתוך הסוויטה.

דממה שררה והחושך והשקט של המדבר חדרו ועטפו אותי. עצמתי עיניים מדמיין את הדר לא הרחק ממני פושטת את שמלתה רגע לפני שנכנסת לאמבטיה, האיבר שלי הגיע לשיאים של מתיחה כך שהרגשתי שלו הייתי כרגע חודר לאישה אל נרתיקה, הייתי מצליח להגיע וללחוץ עם עטרת איברי על הריאות של הנשגלת, אולי אפילו להגיע לוושט, שלחתי את ידי אל הזין שלי, אוחז בו דרך בד המכנס, מרגיש את עוביו ולוחץ ומלטף אותו בייחום.

פתחתי את עיני וקראתי שוב את ההודעה שהדר הקלידה כשפתחתי את בקבוק השמפניה חצי שעה קודם לכן.

"בייניש,
איזה רעיונות הכנסת לי לראש?! כרגע מאז שחזרתי לחדר, אני יושבת עם חבר של בעלי, בעלי כבר נרדם, כעת אנחנו מרימים קצת כוסית לחיים. אתה צריך לראות איזה זרועות יש לו…מממממ עוד משהו, כשנכנסתי לחדר הוא היה באמצע לכתוב הודעה בפלאפון שלו וקלטתי שעומד לו בטירוף, נהיה לי חם. עכשיו אני ממש מחכה לקרוא את הסיפור".

הייתי מרוגש מאוד, הידיעה שהדר מדברת עלי ככה הצליחה לעורר אותי והרגשתי ריחוף קל. רציתי לכתוב לה חזרה שאם ככה, אולי תתני את בתוליך לחברו של בעלך, הוא בטח ישמח. התאפקתי, התאפקתי שלא לכתוב שטויות ומנגד גם התאפקתי שלא ללכת כרגע ולפרוץ את חדר האמבטיה ולהתמזמז עם הדר העירומה.

המשכתי בתנועות לא רצוניות של ייחום וחרמנות כמו שרק גבר מכיר ומבין, ואז הפלאפון רטט בידי להודעה נוספת.
הבטתי באותיות, בטוח שקיימת טעות במה שהדר כתבה לי.

"אוף, אוף אוף אוףףףף, אני לא יודעת מה לעשות!! אני תקועה עם שמלת הכלה הזאת, בעלי אמר לי שזאת בעיה הלכתית שהוא יפתח לי את השמלה מאחורה, מה?! אז מי שנידה הולכת לישון עם שמלת הכלה שלה?! מה זה האטימות הזאת? אני רותחת. חמש סמיילי רותח.
בעלי ביקש שבשלב ראשון אנסה לפתוח את השמלה לבד ואני כבר מנסה עשר דקות לפתוח בלי הצלחה, אני כל כך כועסת עליו, נשבעת לך שאני עומדת ללכת לחבר של בעלי שיפתח לי את השמלה, נראה לי שהוא יותר בעניין מבעלי, לפחות לפי המבטים שלו. מה אני עושה לעזעאזל???"

בחרתי לפעול בדרך מסוימת שמהפיתוי לא יכולתי לסרב לה, התעלמתי מהמצב שבו הדר תיארה שהיא נמצאת והתחלתי במלאכה בה אני כל כך טוב. לפני כן הקלדתי משפט ברור כדי ליידע אותה על מעשי.
"פרק ראשון לסיפור:" מיד לאחר מכן הקלדתי במהירות את החלק הראשון של הסיפור.

התוכנית שנרקמה בראשי הייתה להמשיך את הסיפור אל תוך המציאות שסיפרה לי הדר, לצקת לה המחשה שמעבר לקריאת סיפור רטוב שיגרתי. התחלתי להקליד את הפרק.

"מתחתי את ידי לאחור מנסה לפרום עוד לולאה מהסגירה של שמלת כלולותי, אותה שמלה שכה התרגשתי ללובשה, כעת הפכה לי לרועץ.
אני מיואשת.  בעלי חזר לישון וכל נסיונותי להיחלץ מהשמלה עלו בתוהו. שאעירו שוב? ואולי שוב ימסמס את בקשתי ויעיר שוב את כעסי עליו? כעס, אכזבה, כמה המתנתי לערב הזה?! חיכיתי בצפייה רבה סוף סוף לחבק, לנשק, להרגיש, לחוש, כבר תקופה ארוכה שאני בשלה לזה, מרגישה בכל מאודי שהנשיות שלי הגיעה לרמה ולצורך עז לזה…להתייחד איתו, להרגיש סוף סוף את התחושה הזאת של אישה, לחוות את יחסי האישות, לדעת אותו ושהוא יידע אותי.

זה בוער בי כבר תקופה ארוכה כל כך, זאת אני יודעת. והתסכול, חוסר המזל מהכתם הזה…הכל נהרס.
וכעת, המצב הרבה יותר מתסכל, אפילו מקלחת אני לא יכולה לעשות. לפחות הייתי מענגת עצמי קצת עם הטוש של המים, מפצה את עצמי כמו שרק אני יודעת לעשות ואם חברו של בעלי לא היה נמצא בסלון, אולי אפילו הייתי נכנסת לג'קוזי המבעבע ומנסה לשחזר את התחושה ההיא מאותו יום כיף שהרגשתי כשהלכתי עם שושי ושרי, מהזרמים החזקים ששצפו וגעשו תחתי והעניקו לי זרמים משל עצמי.  אז זה ברור שלא אבל גם מקלחת לא? השמלה הזאת…אוף.
אולי אם לא הייתי שותה קודם כמה כוסות אלכוהול אז הייתי מצליחה לפתוח את השמלה?… אוי הבושה…איך אצא ואראה את מוישי חברו של בעלי?  איך יראני כי נותרתי עם שמלתי, מה יחשוב עלי? מה יחשוב על הזוגיות שלי?

אבל בעצם הוא די שמח לראות אותי והיה ניתן להבחין בצורה ברורה במבטים שלו, בחיוכים שלו, כיצד הוא בוהה בי, במבט החולמני המתוק הזה, מעניין מה הוא חושב, בעצם אני יכולה לתאר לעצמי מה הוא חושב, הרי ראיתי שהמכנסיים שלו בלטו באיזור המפשעה כשנכנסתי לסוויטה. אין ספק שהוא מאוד מודרני ולפי המבטים אפשר לדעת מה עובר לו בראש.  חחח אולי אעזר בו ברמת צניעות גבוהה ככל האפשר, שרק ישחרר את הקשרים והלולאות ואז כבר אסתדר, אבל אני לא יכולה לבקש דבר כזה ממנו, זה לא אפשרי, למרות שאני מודה על הבושה שקצת בא לי. פתחתי את דלת האמבטיה ויצאתי החוצה, להפתעתי הרבה ראיתי בזוית עיני את מוישי שוכב על הספה וניתן היה לראות שלא הבחין בי, ראיתי אותו זז בתנועות קבועות ולקח לי זמן להבין מה אני רואה, כן, האיבר הגדול והבוהק שלו היה מחוץ למכנסיו וכף ידו עלתה מעלה ומטה לאורך התורן הזה שבלט לו מהמפשעה. עמדתי עוד מספר שניות במקומי, קפואה וחסרת מילים, המראה הזה טילטל את נשמתי, אך מודה שזה גם עשה לי נעים בבטן התחתונה וידי מבלי משים נשלחה אל מפשעתי, לוחצת ומחככת את ידי בשקע החיבור שבין רגלי.
מרגע לרגע הרגשתי חום עוטף אותי ושדם רב מציף את פני, הבטתי בפטריה הזאת שבראש התורן שלו, נפעמת לדעת שחלק זה בגופו של הגבר משתחל אל מעמקי הבטן ופוגש בכל מרכולתי הפנימית.  הייתי כבר על סף חרמנות מהמחזה המאוד מושך שראיתי, גבר שתמיד מצא חן בעיני שוכב בחדר בו אנו נמצאים לבדנו ומאונן. הבטתי בפניו המתוקות, בהתרגשות שאפפה אותו, איזה חמוד…וואו…איזה פאדיחות…על מה אני חושבת?! רק התחתנתי וכבר להסתכל על גברים אחרים??
אבל בעצם זה רק להסתכל והוא לא רואה אותי, אך אם יראה?
וואו, זה כל כך נפוח ומעניין איך התחושה של המגע בו אני ממש מגורה. כמהתי לנשוק לפניו היפים, לטעום את טעם פיו לחוש את שריריו, להרגיש את חוזקו של המוט שלו בתוך ידי, מרגע לרגע הרגשתי שאני מאבדת שליטה ואז…״

עדיין לא הספקתי לשלוח את התחלת הסיפור וכבר הודעה התקבלה מהדר.
"נוווו….כמה אתה מקליד שם???"

הזדרזתי ומיד סיימתי את הפרק הראשון, שלחתי להדר את הפרק תוך כדי שנכנסתי לסלון הסוויטה, מתיישב בפינת האוכל שנמצאת לא הרחק מדלת האמבטיה.  תוך כדי שהדר קוראת הקלדתי כבר שורות נוספות אך הפעם בכל שתי שורות המטרתי לה את המשך הסיפור בכדי שלא תתייבש מציפיה להמשך.

"ואז תוך כדי שאני עומדת ומביטה מהופנטת במוישי שמאונן עם מקל עומד במרכז רגליו, לפתע ראיתי שהוא מרוכז בחתיכת נייר שניצבת לידו, כאשר מידי פעם תוך כדי השפשוף האירוטי הזה הוא מביט בנייר וכאילו מתדלק את היצר, על מה הוא מביט? הסתקרנתי והסקרנות עוררה אותי אף יותר"

שלחתי לה את ההמשך, מתענג לדעת שאישה כה יפה נמצאת מטרים בודדים ממני ומתענגת על סיפור סקס שאני כותב לה.

"בתוך גופי הרגשתי תהליך פיזי, הבטן שלי כאילו התהפכה ונמתחה, מרגישה כאילו צינור ארוך נפתח ומתמתח בתוך גופי".
המשכתי את הסיפור ושלחתי לה, הפעם קיבלתי תשובה מהדר "ממממ זה ממש טוב, תמשיך…"

המשכתי להקליד את הסיפור, מקליד ושולח מקליד ושולח, מצליח להעמיד אותה על אש גבוהה, יודע שכעת כבר הדר נמצאת בתהליך כמו בסיפורים האחרים ששלחתי לה, שבסופם הודיעה לי בצורה ברורה עד כמה שהתשוקה והיצר מענגים אותה, לומר לי שהיא רטובה, זה כבר קרה בכל הפעמים האחרונות. היתה פעם שאפילו כתבה שלו היה גבר לידה כרגע, הייתה בולעת אותו בלי אבחנה, עד כדי כך הייתה עליה השפעה למשיכה בעת קריאת סיפורים שלי, זה השפיע מאוד על רמת ההורמונים ששצפו וגעשו בה, את זה ידעתי טוב, וזה גם היה הבסיס של התוכנית שלי.

המשכתי לכתוב.
"ידעתי ממדריכת הכלות כי התופעה הזאת היא התמתחות של שריר צוואר הרחם, המתארך ונמתח בשביל דבר אחד, להכיל, ברגע בו אני הכי נמשכת וזה קורה כעת".

הדר הקלידה תוך כדי שאני ממשיך לכתוב את הסיפור התקבלה ממנה ההודעה.
"זאת בדיוק התחושה, בדיוק! תמשיך בבקשה, סמיילי מתבייש"

והמשכתי.
"הייתי על סף ייחום, מבחינה שגופי מגיב בתשוקה למה שהוא רואה, נמשכתי נכספת בכל מאודי להרגיש משהו בתוכי, שימלא אותי, שאני אכיל אותו"

בין שורות של הסברים לשורות חמות, העלתי גם תחושות.

"הבטתי בזרג הזה שבין ידיו של מוישי, הבטתי וידעתי שהדבר הזה שאני מביטה עליו, הוא זה שמצליח להשפיע עלי פיזית, שגורם לי לאבד שליטה".
הדר כתבה לי "שלא תחכה, שתגש אליו בטעות, שיקרה כבר משהו!" תוך כדי שאני קורא את הודעתה אני שומע רעשים עמומים מתוך האמבטיה, מדמיין את הדר היפה שרק לפני מספר שעות בודדות עמדה מתחת לחופה, ניצבת עם שמלת כלולותיה בה היא כלואה, מרימה את חלקה התחתון של השמלה בכדי להעניק לה גישה למרכז תענוגותיה תוך שהיא לשה עם אצבעותיה את גבעת הונוס שלה, מחליקה אותן בין שפתיה הלחות מרטיבות שנגרמה לה בעקבות המילים שאני שוזר במוחה.

"כבר לא יכולתי יותר, המראה שנגלה לעיני של גבר המלטף בחום את איבר מינו והתשוקה הרבה שלי להרגיש אותו בתוכי טישטשו את דעתי והתחלתי להרים את שמלתי, מעניקה גישה לאצבעותי לדגדגן הנפוח שבלט במעלה נרתיקי" שלחתי את השורות האחרונות שכתבתי והמתנתי מספר שניות ואז שמעתי את הקולות העמומים באמבטיה בצורה ברורה יותר.
הפעם ראיתי שהדר נמצאת כבר זמן רב בסטטוס של מקלידה כפי שהאפליקציה מראה, ידעתי שזה יכול להיגרם משתי סיבות אפשריות, הראשונה זה שהדר מקלידה לי כעת הודעה ארוכה, אך זאת נשמעת אפשרות פחות ריאלית והסיבה השניה שכנראה באמת מתרחשת זה שהדר תוך כדי הקריאה, הרמת השמלה והאוננות לחצה על מקשים בצורה בלתי רצונית ומרוכזת במחשבות על המילים שלי שלאט לאט מנתבות אותה לאובדן שליטה. דמיינתי מה קורה שם מאחורי הדלת והייתי חייב לסדר את הזין שלי במכנסיים, הרגשתי כאילו התחתון לא עומד בעומס הלחץ ועומד להקרע.

המשכתי להקליד "מוישי החל לשפשף את איברו במהירות רבה יותר בדיוק כשאני מצאתי עם אצבעותי את הדגדגן, לא חושבת על כך שכשהרמתי את שמלתי, חשפתי את רגלי ואת ידי התחובה באיבר מיני כשכל שניה מוישי יכול להבחין בי ולראות מה אני עושה"
שמעתי גניחה מגרה וברורה מתוך האמבטיה אך אני המשכתי להכות על הברזל כשהוא חם.

"החדרתי אצבע אחת ועם האגודל פרטתי במעגלים מהירים, משפשפת את נקודת הגירוי שלי, מוישי פתח את פיו ואני השגתי אותו"

הקלדתי בתשוקה רבה את המשך הסיפור.
"הזרמים שבגופי התפרצו כמו מלוע של תותח, כאילו חיברו לי אלקטרודות למוח ומחשמלים אותי, צמרמורות עונג ורטיבות רבה שצפו געשו מבין ידי והטחתי את גופי קדימה ואחורה בתנועות לא רצוניות כשפי פולט לדאבוני הרב קולות גניחה שניסיתי להבליע ככל יכולתי"

הרגשתי את המתח שמשהו מתרחש כאן גם מחוץ לדלת האמבטיה והמשכתי לכתוב תוך כדי שהקולות מהאמבטיה מצליחים לחרמן אותי בעוצמה רבה.

"כשפתחתי את עיני, מוישי שכב במיטתו כששמיכה מכסה אותו, מביט אלי בעיניים בורקות, היי, הוא קרא בשמי, ואני שהרגשתי שגופי כבד על רגלי ושצמרמורות עונג עדיין מכות בי בגלים, נשענתי על שולחן פינת האוכל והתיישבתי בגרירת גופי על אחד הכיסאות".

המשכתי.
"כשראה אותי מצומררת, מתיישבת כשאני נמרחת על הכיסא והשולחן, מוישי שאל מהר, מה קרה? את לא מרגישה טוב? משלא הגבתי רץ אלי, הוא היה קרוב אלי מאוד ואז הבחנתי שהתורן האדיר שלו ניצב ומותח את הבוקסר שהיה מכוסה קודם לכן על ידי השמיכה, כעת כשרץ לקראתי משהבחין בי מתמוטטת הוא הגיע במהירות ללא לתת את הדעת על מה ניצב לי מול הפרצוף".

שלחתי להדר את ההודעה עם המשך הסיפור שכתבתי.
נעמדתי ליד הכסא של פינת האוכל עליו ישבתי, ממש אותה פינת אוכל שתיארתי בסיפור שלי, אותה פינת אוכל בה תיארתי אותה מתיישבת בה.

המשכתי לכתוב.
"זרמים עדיין זרמו בגופי והידיעה שנמצא לידי כעת גבר בדיוק כשאני חווה רעידות אורגזמה הצליחו להגביר בי את ההתרגשות. זה היה שונה מאוד לחוות זאת ככה, שונה מכיוון ותמיד אוננתי לעצמי בחשאי, וכעת מוישי כאן מולי עם איבר מתוח מול הפרצוף שלי ומעולם, מעולם, אף אוננות לא הביאה לתוצאות כאלו".

שלחתי את ההמשך והנחתי את ידי על גבי דלת האמבטיה שמאחוריה שוהה כרגע הדר עדיין בשמלת כלולותיה, קוראת את הסיפור המחרמן שלי ומשמיעה רעשים קלים שמצליחים להסעיר את הדמיון שלי.

ושוב הקלדתי המשך "היה בי דחף עז להושיט יד ולגעת בבליטה הזאת של מוישי, דחף עצום והזוי אך דבר כזה אני יודעת שבחיים לא אעשה. במהירות קמתי מהכסא, משחקת אותה מסוחררת, מוישי התעקש שאני לא יציבה ולפתע, אני חשה את ידו על זרועי, אומר לי שאני חייבת להניח את עצמי לכמה דקות."

המשכתי לשלוח ולהקליד במהירות, יודע שאני מכה על הברזל כשהוא רותח, מכה ורוקע אותו, אותה, בדיוק בצורה הנחוצה לי.

"הייתי קצת אחרי שנגמרו הזרמים של האביונה בגופי אך מגע ידו על זרועי שוב העביר בי התכווצות מסויימת. מוישי הוביל אותי למיטתו והתיישבתי עליה, תנוחי קצת, פקד עלי ואני עשיתי כרצונו".

הפסקתי לכתוב וצעדתי במהירות לכיוון הספה עליה אפרוש את המצעים שלי ושעליה אני אמור לישון בהמשך הלילה. פרשתי סדין והנחתי כרית, התיישבתי בדיוק היכן שהדר ישבה בסיפור שלי, חש את המצעים, מקבל השראה להמחשת הסיפור.

"בייניש, מה קורה? אני באמצע המתח…" כתבה לי הדר הודעה משראתה שלא הקלדתי בדקות האחרונות.

החלטתי לעצור קצת מכתיבת הסיפור ולדבר קצת על המציאות…
"אני מבין שהסיפור מדבר אלייך, סמיילי קורץ"
"מאוודדד" כתבה לי הדר כשהיא נשמעת נלהבת, לפחות זה נראה כך בעיני.
"מה את רוצה שיקרה בהמשך?" שאלתי, יודע בדיוק מה היא מרגישה.
"וואו…אתה יודע, הם חייבים לעשות את זה!" השיבה לי.
"לעשות מה?" התלוצצתי.
"נו אל תשחק איתי, אתה יודע, מוישי והדר חייבים לשכב! איזו פנטזיה מהממת" היא הקלידה במהירות.
הגיע הזמן לעבור שלב, חייכתי לעצמי בהתרגשות, מקליד.

"את יודעת למה הפנטזיה מהממת? כי את ממש מרגישה חלק ממנה, זה ממש מדבר אליך, כעת, לצאת מהאמבטיה לחבר של בעלך, את מתה שזה יקרה לך, את מתה שהוא יעביר בך את הצמרמורות הללו, אלו שהרגשת כעת תוך כדי הקריאה, רק שהצמרמורות הללו יבואו ביחד עם תאוות בשרים, להרגיש את השרירים שלו, לחוש את הבשר שלו, לטעום את שפתיו, לחוש את ידיו מוחצות את שדייך, להרגיש את הלשון שלו חוקרת את הדבש בין הרגלים שלך, להתענג מצמרמורות של חשמל שיכו בך בעת שיצבוט לך את הדגדגן בעת שהלשון שלו תזיין אותך, פנימה והחוצה, פנימה והחוצה".

שלחתי את ההודעה תוך כדי שאני צועד בחזרה אל כיוון דלת האמבטיה, ליטפתי את הבליטות והחריטות שעל הדלת האיכותית הזאת של אמבטית הסוויטה, יודע שכעת מעבר לדלת הדר תתחיל לקרוא את ההודעה האחרונה. המתנתי חצי דקה שלמה במתח…ממתין לראות את תגובתה. תוך כדי שראיתי את הסטטוס שלה עובר ל"מקלידה" שמעתי אותה מחככת בגרונה.
נאנחתי.
שאלתי את עצמי, האם כעת היא מאוננת? האם האיבר שלה גלוי, והידיים שלה כעת מגרות את נקודות העונג שלה?
רטט קל בישר לי על קבלת ההודעה.

"בייניש,
אוחחח איזה תיאורים מעלפים, אתה כל כך טוב בזה!! מצליח להכניס אותי לתפקיד כמו שצריך. אך למרות שכל כך בא לי לעשות מה שאתה מתאר, ממש בא לי, אך שנינו יודעים שזה לא יקרה, למרות שאתה ממש מצליח להכניס לי למודעות כמה בא לי כעת לצאת אליו, לפני שנכנסתי לאמבטיה הוא אמר שיחכה לי, עכשיו גרמת לי להרבה קשיים כשאצא אליו…נו נו נו לך!!"
אוקי, מתחממת, אך עדיין צריך לשייף ולשפצר עוד קצת לפני שתצא החוצה.

החלטתי להמשיך את הסיפור.

"נשכבתי, מניחה את ראשי על הכרית במיטתו של מויישי והוא הלך להביא לי מים קרים.
זה היה הזוי בעיני, שבמיטה הזאת ראיתי את מוישי שוכב ומאונן לפני שתי דקות, וכעת אני שוכבת עליה….
הרגשתי צביטות עונג בתוך הבטן שלי, הנעתי את רגלי על גבי הסדינים הלבנים מעלה ומטה, לא מבינה שבעצם התנועות הללו, הן תנועות של גירוי קל ושהגוף נע כך באופן מכני".

שלחתי את ההמשך להדר ומיד קיבלתי את תשובתה "יששש, הנה המשך, אתה לא יודע כמה התחשק לי להמשיך לקרוא".
המשכתי להלהיט אותה, וניסחתי את המשך הסיפור.

"חשבתי על מוישי והאוננות ולפתע נזכרתי, מוישי החזיק נייר כשאונן, הסקרנות הרגה אותי, הייתי חייבת לראות את תמונת הפורנו הזאת שהוא אונן מולה, בטח איזו מהממת עירומה, הבטתי מסביב, מתחת לשמיכה, לא מצאתי. מהר, אני חייבת למצוא את הנייר לפני שמויישי חוזר. שלחתי את ידי אל מתחת לכרית וידי נגעה בחתיכת נייר, וכששלפתי אותה הבנתי שמדובר בכלל בתמונה, וכשסובבתי את התמונה, הרגשתי שבשנייה אחת בודדת, כלי הדם שלי דחפו בחוזקה את כל הדם מעלה אל ראשי, הייתי בהלם מוחלט כשהבטתי בתמונה שלי מהאירוסין!!!
מוישי אונן מול התמונה שלי, תפסתי אותו על חם, אני בשוק!
ואולי הוא ראה מה עשיתי? ראה שהחזקתי את חצאיתי מעלה ויודע למה הסתחררתי? אולי הוא בא עם האיבר שלו זקור מול פני בכוונה? בגלל זה הוא גם לובש את הבוקסר הסקסי וחסר הצניעות הזה כעת, אולי בעצם הוא הוביל אותי למיטה שלו כעת לאחר שתפס אותי מאוננת מולו? ועוד אני חשבתי שתפסתי אותו על חם"

החלטתי להעניק לסיפור קצת מתח ושלחתי, מיד המשכתי לכתוב.

"מוישי החל לחזור לכיווני ואני מיד החזרתי את התמונה מתחת לכרית, מוישי הגיש לי את הכוס והתיישב לידי על המיטה מבלי לשאול, שואל לשלומי ואני, שרגלי המשיכו לזוז מכשלעצמן, הרגשתי מדי פעם את רגלי נוגעת במותנו ומוישי בפעם הראשונה לא שם לב, אך בפעם השנייה הביט לכיוון רגלי שנעות לבד ובחן את פלג גופי התחתון. הוא החל לומר שאני ממש אדומה, ושאל מדוע לא הורדתי את שמלת הכלה??
הסברתי לו מדוע ושניסיתי להיחלץ ממנה לבד ללא הצלחה, בדיוק ברגע הזה שוב רגלי התחככה במותנו הפעם הוא לא הביט ברגלי אלא השעין ידו לאחור, על המיטה, בדיוק במסלול בו רגלי נעה, השתמשתי בכל כוחי שלא לזוז, רק לא לעשות פאדיחה. מוישי החל לדבר, תשתי את המים פרינסיפצה, אח"כ נראה מה נעשה, אולי פשוט אני אעזור לך לפתוח מאחור את השמלה, כמובן רק אם תרצי וכמובן שלא אציץ ולא נספר לאף אחד. פשוט את לא יכולה לישון ככה..אמר והביט לכיוון המרפסת אך ללא ספק יכולתי לקלוט את הדם עולה לו לראש ואת הביישנות שבו, שבעיני הייתה כה מתוקה.

זה הכה בי, האמירה הזאת של מויישי, שמציע לי, אשה שהתחתנה הערב עם חבר שלו, לפתוח לה את שמלת כלולותיה, רגלי חזרה לנוע מבלי ששמתי לב, מתחככת בידו, הוא לעומת זאת לא הניע את ידו והותיר אותה במקומה, נשען עליה, הרגשתי את השוק החשופה שלי מתחככת באמה שלו ואז החצאית עלתה קצת מעלה לכיוון השוק העליון, רגלי המשיכה לנוע והוא החזיק ידו בדיוק מול שולי השמלה שלי, כך שכל פעם שיישרתי קצת את רגלי, אמתו התנגדה לשולי שמלתי והיא עלתה מעלה עוד כמה סנטימטרים. המשכנו לדבר ומוישי הביט אל המרפסת, כאילו מתפדח להביט בעיני כאשר גפינו מתחככים בתמימות, הבטתי לכיוון הבוקסר שלבש וראיתי את האיבר שלו בצורה ברורה, מתוח ומותח את בד הבוקסר, צורה של מוט שמתחיל בחלציו ועולה מעלה לכיוון בטנו. לבסוף ראיתי בצורה ברורה את תחילתה של צורת פטריה, נשכתי את שפתי והתחלתי לנשום בכבדות.
מוישי הסיט את מבטו אלי לאחר הפסקה ארוכה והביט בי, מחזירה אליו מבט חולמני כששיני העליונות נושכות את שפתי התחתונה ונשימתי הלא סדירה ומרוגשת מאוד, ואז הביט גם אל כיוון רגלי שממשיכה להתחכך בידו וראה שכבר שולי השמלה עלו מעל הברך וכל פעם בשר רגלי החשוף מתחכך באמת ידו".

תשובתה של הדר הייתה מהירה "די אני לא יכולה יותר!! מה אתה עושה לי??"
"צריכה עזרה עם היד?" שאלתי בצורה ישירה.
"ממש צריכה, אתה לא מבין מה קורה לגוף שלי כרגע, אני מרגישה שאני חייבת עכשיו משהו שייכנס לתוכי, אני כבר קורסת"

קראתי את הודעתה וחייכתי, אכן בהתחלה היא התביישה ממני, אך לאחר כמה סיפורים היא כבר התחילה לתאר תיאורים מאוד חושפניים על מצבה, והסייבר איתה היה נהדר.

המשך קריאה – חלק ג